מקרא מהבישוף פאוסטוס מרייז אודות הנס בקנה

"בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיְתָה חֲתֻנָּה" (יוחנן ב:1). איזו חתונה זו יכולה להיות אם לא הנישואין מלאי השמחה של ישועת האדם, נישואין אותם מציינים בהצהרת האמונה בשילוש הקדוש או באמונה בתחיית המתים. מסיבה זו התרחשה החתונה "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי", כהפניה לכל אותם רזים קדושים שמסמל מספר זה.

לכן, במקום אחר בבשורה, אנו קוראים כי חזרתו של הבן הצעיר, דהיינו חזרתם של עובדי האלילים התשובה, נחגגת בשירה, נגינה ובגדי כלולות.

"כְּחָתָן, יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ" (תהילים יט:5) יורד אלוהינו ארצה בלבישתו את הבשר, למען יתאחד עם כנסייתו שתהייה מורכבת מהאומות עובדות האלילים. לה הוא העניק שבועה ונדוניה: את השבועה כאשר האלוה התאחד עם האדם; נדוניה כאשר הוא הוקרב לשם ישועת האדם. השבועה היא גאולתנו בהווה; הנדוניה: חיי הנצח.

לאלו הרואים רק בעיניים החיצוניות, כל האירועים בקנה נראים מוזרים ומופלאים; לאלו המבינים, הם משמשים כאותות. שכן, אם נביט מקרוב, המים עצמם מספרים על לידתנו מחדש בטבילה. דבר אחד נהפך למשנהו מבפנים ובדרך נסתרת יצור פחות הפך ליצור נעלה יותר. כל זה מצביע על המציאות הנסתרת של לידתנו השנייה. אז לפתע השתנו המים; מאוחר יותר יגרום הדבר לשינוי באדם.

בפעולת המשיח בגליל, אפוא, נוצר היין, דהיינו: החוק נסוג והחסד ממלא את מקומו; הצללים נמוגים והאור נוכח; מציאויות השייכות לבשר מאוחדות עם אלו השייכות לרוח והברית הישנה עם חוקיה החיצוניים משתנה לזו החדשה. שכן, כפי שאומר השליח: "הַיְשָׁנוֹת עָבְרוּ; הִנֵּה נִהְיוּ חֲדָשׁוֹת". המים בכדים אינם פחותים משהיו לפני כן, אלא עתה נהיים הם למה שהם לא היו קודם; כך החוק לא נחרב בביאת המשיח, אלא נעשה לטוב משהיה.

כאשר היין נחמץ, יין חדש מוגש: יינה של הברית הישנה היה טוב, אך יינה של החדשה טוב אף יותר. הברית הישנה מותשת היא מאותיותיה; לברית החדשה יש את טעם החיים והיא מלאה בחסד.

היין הטוב, דהיינו: הכללים הטובים, מתייחסים לחוק; כך אנו קוראים: "אֱהַב אֶת רֵעֲךָ וּשְׂנָא אֶת אוֹיִבְךָ" (מתי ה:43). אך הבשורה היא יין טוב וחזק יותר: "אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם" (מתי ה:44).

מדרשה של הבישוף פאוסטוס מרייז
(דרשה מס' 5 לכבוד חג ההיגלות [2])