מקרא לחג הטבילה מהקדוש גרגוריוס מנזיאנזוס

המשיח טובל באור; הבה נטבול באור גם אנו. המשיח נטבל; הבה נצלול עמו גם אנו, ונעלה עמו.

יוחנן מטביל, ישוע מתקרב. אולי הוא מגיע בשביל לקדש את מטבילו; בבירור הוא מגיע כדי לקבור את אדם הישן, האנושות החוטאת, במים. הוא מגיע אף כדי לקדש את הירדן ולמען מטרה זו; הוא אשר מרוח ובשר מגיע כדי להתחיל בריאה חדשה דרך רוח ומים.

המטביל מוחה; ישוע מתעקש. אז אומר יוחנן: "אָנֹכִי צָרִיךְ לְהִטָּבֵל עַל־יָדֶךָ" (מתי ג:14). הוא המנורה בנוכחות השמש, הקול בנוכחות הדבר, החבר בנוכחות החתן, הגדול מכל יילוד אישה בנוכחות בכור כל הבריאה, האחד אשר צהל ברחם בנוכחות זה אשר לו סגדו ברחם, המבשר וזה אשר יבשר בנוכחות זה אשר כבר בא ויבוא בשנית. "אָנֹכִי צָרִיך לְהִטָּבֵל עַל־יָדֶךָ", עלינו להוסיף "ולמענך", שכן יוחנן ייטבל בדם, ייטהר ככיפא, לא רק ברחיצת רגליו.

ישוע עולה מן המים ונושא את העולם עמו בשעה שרואה את השמיים אשר נבקעו. השמיים כגן-עדן בלהט החרב, שנסגרו על ידי האדם לו לכול צאצאיו, נפתחים לרווחה.

הרוח באה אליו כאל שווה לה, נושאת עדות לאלוהותו. קול מעיד עליו מהרקיע, מקום מוצאו. הרוח יורדת בדמות גוף כיונה אשר בישרה בימים עברו את קץ המבול וכך מעניקה כבוד לגוף שהוא אחד עם האלוהים.

כיום, הבה ניתן כבוד לטבילת המשיח ונציין מועד זה בקדושה. היטהרו לחלוטין והמשיכו להיטהר. דבר אינו מעניק לאלוה עונג כה רב כחזרת האדם בתשובה וישועתו; למענו קיימת כל מילה וכל התגלות. הוא רוצה שתהפכו לכוח מחייה לאנושות כולה, אורות הבוהקים בעולם. עליכם להיות לאורות זוהרים כאשר אתם עומדים לצד המשיח, המאור הגדול, נטבלים בכבודו של זה שהוא מאור השמיים. עליכם להתענג יותר ויותר מאורו הטהור והמסנוור של השילוש, כפי שעתה קיבלתם – אם כי לא בשלמותה – קרן מתפארתו, הנובעת מהאל האחד, במשיח ישוע אדוננו, לו הכבוד והגבורה לעולמי עולמים. אמן.

מדרשה של הקדוש גרגוריוס מנזיאנזוס

(דרשה מס' 39 על האור הקדוש, 16-14, 20)