ארכיבישוף פירנצה – חסיד אומות העולם

לקריאה באתר יד ושם כאן

במהלך ימי השואה, פירנצה הפכה לבמה מרכזית בניסיונות הצלה. ביוזמתם של הרב נתן קסוטו ורפאל קנטוני, מבצע ההצלה הפך למוקד שיתוף פעולה עם הכנסייה תחת הנהגתו של החשמן אליה אנג'לו דלה קוסטה, ארכיבישוף פירנצה ודמויות יהודיות בולטות אחרות. הרשת היהודית הנוצרית אשר נרקמה בעקבות הכיבוש הגרמני של איטליה ותחילת גירוש היהודים הצילה מאות יהודים מקומיים ופליטים יהודים מהשטחים שהיו תחת כיבוש איטלקי, לרוב בצרפת וביוגוסלביה.

החשמן דלה קוסטה יזם ועודד השתתפותם ופעילויותיהם של אנשי הכהונה במבצעי ההצלה ואף מינה את מזכירו, האב מנגלו, אחראי על פעילות הצלת החיים המסוכנת. דלה קוסטה מילא תפקיד מרכזי בארגון רשת ההצלה ובהפעלתה, הוא גייס מצילים מאנשי הכהונה וסיפק מכתבים לפעילים הפונים לראשי המנזרים על מנת שייתנו מקלט ליהודים במנזרי נזירים ונזירות. הוא אף החביא יהודים בארמונו לתקופות קצרות עד שהיה אפשר לקחת אותם למקומות בטוחים.

בדצמבר 1943, לאחר הוקעת הפעילים היהודים בפני השלטונות, רובם נעצרו. מאותה התקופה, אנשי הכנסייה נשאו את האחראיות להצלה על כתפיהם והם המשיכו לארגן מבצעי הצלה למרות שחלק מהם אף נעצרו ועונו.

קיימות עדויות לגבי מעורבותו האישית של דלה קוסטה בפעילויות ההצלה.

לאה קוויט העידה שהיא ברחה מצרפת לפירנצה בתחילת ספטמבר 1943 והובאה לארמון הארכיבישוף. במקום היא עברה את הלילה יחד עם עוד יהודים שמצאו שם מקלט. למחרת, הם נלקחו למנזרים שונים בעיר. ג'ורגיו לה פירה תיאר את דלה קוסטה כ-"נשמה של 'פעילות האהבה הזאת' אשר מטרתה הייתה להציל אחים רבים". האב צ'יפריאנו ריקוטי כתב: "אינני יודע מה לגבי ערים אחרות אולם בפירנצה היה ארגון של ממש לסייע בידי היהודים והוא נוסד על פי רצונו המפורש של החשמן אליה דלה קוסטה. אני זוכר שקבלתי זימון למשרדו של הארכיבישוף – היה זה בערך ביום 20 בספטמבר 1943 ולא לאחר מועד זה. אני הצגתי את עצמי בליווי ראש המסדר המקומי, האב רפאל קאיי. הארכיבישוף שאל אותי (בנוכחותו של מונסיניור מנגלו) אם הייתי סבור שאוכל להקדיש את עצמי לסייע ליהודים. הוא מיד מסר לי מכתב שכתב על מנת להעניק לי סמכות לפנות למנזרים – אשר רבים מהם לא היו פותחים את דלתותיהם אלמלא המכתב שהיה לי – ולבקש למצוא שם מקלט למספר רב של אנשים סובלים".

השנה יד ושם הכיר בחשמן אליה אנג'לו דלה קוסטה כחסיד אומות העולם. למרות מאמציו למצוא קרובי משפחה, יד ושם לא הצליח לזהות מי שנשאר ממשפחתו של הארכיבישוף ולכן המדליה ותעודת הכבוד יישארו ביד ושם.