ברנרד הקדוש מקליירוו על חג כל הקדושים

מדוע לתשבחותינו ולהילולנו, ולעצם ציון מועד זה, צריכה להיות משמעות כלשהי בעבור הקדושים? מה עניינם בכבוד ארצי כאשר אביהם שבשמיים מכבדם על-ידי מילוי הבטחת בנו? מה משמעות הציון לשבח שלנו להם? אין לקדושים צורך בכבוד מאתנו; ואין אדיקותנו להם מוסיפה מאומה למה שממילא שייך להם. שכן, ברור שאם אנו מציינים את זכרם הרי הדבר מועיל לנו, לא להם. אומר אני לכם, כאשר חושב אני עליהם, אני מרגיש עצמי בוער בכמיהה כבירה להיות איתם.

הזכרת הקדושים מעניקה, או יותר נכון מעצימה, יותר מכל דבר אחר, את הרצון ליהנות מחברתם, דבר הנחשק לכשעצמו. אנו שואפים לחלוק בקיום השמימי, לשכון עם נשמות הצדיקים, להצטרף לעדת האבות, לשורות הנביאים, למועצת השליחים, לצבאות השוהדים, לחברה האצילה של המוודים ולמקהלות הבתולות. בקיצור, אנו שואפים להיות מאוחדים בשמחתנו עם כל הקדושים. כנסייתם של כל חסידי ישוע הראשונים מחכה לנו, אך אין אנו עושים דבר בנידון. הקודשים רוצים כי נהיה עמם, אך אנו לא מביעים בכך עניין. נשמות הנגאלים מחכות לנו, ואנו מתעלמים מהן.

אחים! הבה נדרבן עצמנו. עלינו לקום מחדש עם המשיח, עלינו לחפש את העולם שממעל ולכוון מחשבותינו לדברי גן-העדן. הבה נשתוקק לאלה המשתוקקים לנו, נמהר לקראת אלו המחכים לנו, ונבקש מאלו המחכים לביאתנו שיתפללו למעננו. עלינו לא רק לרצות להיות עם הקדושים, עלינו לקוות כי נחלוק בשמחתם. כאשר אנו חפצים להיות בחברתם, עלינו לרצות לחלוק בכבודם. אל תדמו לעצמכם כי יש מן הפוגע בשאיפות מעין אלו, אין סכנה בהכוונת ליבנו לכבוד זה.

כאשר אנו זוכרים את הקדושים, אנו בוערים בכמיהה נוספת: שהמשיח, חיינו, יתגלה לנו כפי שהתגלה להם ושיום יבוא ונחלוק בכבודו. עד אז, אנו רואים אותו לא כפי שהוא, אלא לפי מה שהוא הפך להיות בשבילנו. הוא ראשנו, מוכתר לא בכתר, אלא בדרדרי חטאינו. כאיברים באותו ראש, המוכתר בדרדרים, עלינו לבוש לחיות בפאר; תלבושות הארגמן הם לעג ולא כבוד. כאשר המשיח יבוא בשנית, מותו לא יבושר עוד, ואנו נדע כי מתנו, וכי חיינו מוסתרים עמו. ראש הכנסייה המהולל יופיע ואיבריו השונים יזהרו עמו בהדר, כאשר הוא ירכיב מחדש את גופם העלוב בכדי שיתאים לכבודו, לכבוד הראש.

לכן, עלינו לרצות להגיע לכבוד זה בכל לבבנו ובתשוקה עזה. כדי שאכן נקווה ונשאף לברכה מעין זו, חובה עלינו לבקש את תפילות כל הקדושים. כך, מה שמעבר לכוח השגתנו, יינתן דרך תפילותיהם.