איגרת פסטורלית לקראת שנת האמונה

איגרת פסטורלית לקראת שנת האמונה

מועצת הבישופים הקתוליים בארץ הקודש

לאחינו ואחיותינו היקרים באדון,
כוהנים, שמשים, נזירים ונזירות וכל המאמינים.

חסד ישוע המשיח אדוננו יהא-נא עם כולכם.

1. הכנסייה מצהירה על "שנת האמונה"

ב-11 באוקטובר 2012, הכנסייה האוניברסלית מתחילה את "שנת האמונה", אשר זומנה על ידי האב הקדוש, בנדיקטוס השישה-עשר. באותו יום, הכנסייה מנציחה 50 שנה לכינוס מועצת הוותיקן השנייה על ידי האפיפיור המבורך יוחנן העשרים ושלושה, ועשרים שנה להוצאת "הוראות האמונה של הכנסייה הקתולית" לאור על ידי האפיפיור המבורך יוחנן פאולוס השני. תזכורות וימי-שנה משמחים אלו מתווים את מהלך השנה הקרובה. בנוסף, באוקטובר 2012 תתכנס שוב האסיפה הכללית של הסינודוס לבישופים ודיוניה יתרכזו בנושא: "הפצה מחדש של הבשורה למען מסירת האמונה הנוצרית הלאה".

ב-14 בספטמבר 2012, הוד קדושתו האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר חתם על המסר האפיפיורי "הכנסייה במזרח התיכון" בבזיליקה היוונית-קתולית-מלכיתית של פאולוס הקדוש בחריסה, ביום הראשון לביקורו בלבנון. לאחר מכן הוא הפקיד אותו בידי הפטריארכים המזרחים-קתולים במהלך המיסה האפיפיורית שערך בביירות ביום ראשון, ה-16 בספטמבר. בהקדמה למסר הוא כתב: "הדוגמה של הקהילה הראשונה בירושלים יכולה להוות מודל לחידוש הקהילות הנוצריות הנוכחיות ולהפיכת הכנסייה למקום של אחדות (communion) למען עדות" (הכנסייה במזרח התיכון, 4).

האב הקדוש, בהסבירו את מטרת "שנת האמונה" הזו, כתב: "מטרתה היא לכנס את אותות הזמנים בהווה, האמונה מחייבת כל אחד מאתנו להפוך לאותות חיים לנוכחותו של האדון הקם לתחייה בעולמנו. מה שהעולם בימינו זקוק לו יותר מכל הוא עדות אמינה של אנשים המוארים בשכלם וליבם על ידי דבר האלוהים ומסוגלים לפתוח את שכלם וליבם של רבים אחרים לכמיהה אחר אלוהים ואחר חיים אמתיים, חיי נצח" (שער האמונה [Porta fidei], 15). האפיפיור בנדיקטוס רואה בהוראות האמונה של הכנסייה ובמועצת הוותיקן השנייה שני אוצרות בני זמננו אשר עוזרים לנו לחיות כחסידי המשיח בעידן חדש זה על כל אתגריו הרבים.

2. "אות חי לאדון הקם לתחייה" בארץ האמונה והתחייה מן המתים

ביחד עם הכנסייה האוניברסלית, גם אנחנו מודים על אוצרות אלה הנמצאים במסמכי מועצת הוותיקן השנייה וב-"הוראות האמונה של הכנסייה הקתולית". לשני מסמכים אלו רצוננו להוסיף את פעילות הסינודוס למזרח התיכון, את המסר האפיפיורי הנזכר לעיל, את המכתבים והאיגרות של הפטריארכים הקתולים של המזרח ואת שישה-עשר המסמכים של ה"תכנית הפסטורלית הכללית" שיצאו לאור בעקבות הסינודוס של הכנסייה הקתולית בארץ הקודש (התפרסמו בשנת 2000). אלו הם משאבים יקרים מפז להתחדשות לה אנו כה זקוקים בחיינו כנוצרים. פה אנו מזהים התחייבות ראשונה לשנה זו: ללמוד מסמכים אלה ולגבש תכנית פעולה שתהפוך אותם בשבילנו לדרך חיים.

יתר על כן, אנו יכולים להסתמך על המסרים שהועברו במהלך שלושת הביקורים לארץ הקודש שנערכו על ידי יורשיו של כיפא: האפיפיור פאולוס השישי ב-1964, האפיפיור המבורך יוחנן פאולוס השני ב-2000 והאפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר ב-2009.

מה משמעות הציווי להיות "אותות חיים לנוכחותו של האדון הקם לתחייה" בארצנו, ארץ הזוכה לתואר קדושה, ארץ הקשורה קשר עמוק לדברי הימים של אמונתנו? "ארצנו מבורכת מכיוון שהיא ערש ההתגלות האלוהית והיסטוריית הגאולה. יתר על כן, ומעל הכל, זוהי ארצו של רז הדבר שנהיה בשר" (כנסיית ירושלים, התכנית הפסטורלית הכללית, 6). לארץ זו אברהם נקרא ממולדתו, בהתחילו מסע אמונה אשר מדריך אותנו אף כיום כאשר אנו מהרהרים על סיפור זה בכתבי הקודש. החל ממאורע זה, ארצנו הפכה למיקום הגאוגרפי של תולדות האמונה. מאברהם למשה לדוד; מכוהניה, מלכיה, חכמיה ונביאה של הברית הישנה לאותו האחד אשר יגשים בבשרו את תפילותיהם וקורבנותיהם, משליהם ונבואותיהם, ישוע המשיח, האדון הקם לתחייה, "רֹאשׁ הָאֱמוּנָה וּמַשְׁלִימָהּ" (אל העברים יב:2). ענן העדים העצום הזה (ראה: אל העברים יב:1) הממלא את כתבי הקודש, התקיים בארץ זו ממש.

כאן נולדה גם הכנסייה בחג השבועות ומפה נפוצה עד לקצות תבל, נושאת את אמונת האדון הקם לתחייה בקרבה. כנסיית האם של ירושלים, המופקדת על אמונת השליחים, היא כנסייתנו, והיא ממשיכה לספק דוגמאות ומופתים לאמונה גם בימינו: המבורכת מרים בווארדי, המבורכת מרי-אלפונסין, המכובד סמעאן סרוג'י. שנת האמונה היא הזמן לחדש את מודעותנו בדבר השייכות לכנסייה נכבדת זו ולהכיר את סיפורה ורבגוניותה טוב יותר. זהו הזמן לקחת ברצינות את האתגר להיות קהילת קדושים בכדי שכנסיית האם בירושלים תמשיך להיות מגדל אור לעולם.

ארצנו, אולי יותר מכל ארץ אחרת, נקראת להקרין את אמונתה. מיליונים באים לכאן לחדש את אמונתם על ידי ביקור במקומות הקדושים. אך אנו, ה"אבנים החיות" של ארץ הקודש, נקראים להיות שומרי המקומות הקדושים ולהפיח בהם חיים דרך תפילותינו ותחנונינו, עם מסורותינו המגוונות ותוך שמירת עדותנו הנמשכת זה אלפיים שנה. אנו נקראים להיות "אנשי אמונה" בדרך שתהווה דוגמא ומופת לכל. שנת האמונה היא הזדמנות מבורכת לחשוב כיצד אנחנו, הן כמאמינים יחידים והן ככנסייה, יכולים להיות "אותות חיים לנוכחותו של האדון הקם לתחייה" בארץ זו ובעולם כולו.

3. התחדשות הכנסייה בארץ הקודש

עלינו לחזור בתשובה יום-יום, להתחדש כל הזמן ברוח הקודש בכדי למלא את שליחותינו כתלמידים ושליחים של המשיח בארץ זו, נושאים עדות לניצחון המשיח על המוות וחיים כאות לאדון הקם לתחייה. פאולוס הקדוש מזכיר לנו שבטבילה אנו נולדים מחדש לחיים חדשים: "הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי כֻּלָּנוּ אֲשֶׁר נִטְבַּלְנוּ לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, לְמוֹתוֹ נִטְבַּלְנוּ? נִקְבַּרְנוּ אִתּוֹ בַּטְּבִילָה לַמָּוֶת כְּדֵי שֶׁנִּתְהַלֵּךְ גַּם אֲנַחְנוּ בְּחַיִּים חֲדָשִׁים, כְּשֵׁם שֶׁהַמָּשִׁיחַ הוּקַם מִן הַמֵּתִים עַל־יְדֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל הָאָב" (אל-הרומים ו:3 - 4). במסמך המכונן [Instrumentum laboris] של סינודוס הבישופים על הפצה מחדש של הבשורה כתוב: "האמונה הנוצרית היא מפגש אמתי עם ישוע ומערכת יחסים אתו. מסירת האמונה משמעה ליצור בכל מקום וזמן את התנאים המובילים למפגש זה בין האדם לישוע. מטרתה של כל הפצת בשורה היא ליצור הזדמנויות למפגש זה שהוא בו בזמן אינטימי, אישי, פומבי וקהילתי" (מס' 18).

כאותות חיים לנוכחות האדון הקם לתחייה, אנו מבקשים לחדש את עצמנו בשנת אמונה זו ומודים על המתנות אשר מקיפות אותנו מכל עבר. בארץ זו אנו מארחים את הזרימה המתמדת של הצליינים הבאים לחדש את אמונתם. הם עוזרים לנו להיזכר בברכות של חבל הארץ בו אנו חיים. אנו חברים בכנסייה המועשרת על ידי עשרות מסדרים וקהילות הרוצים לבנות את ביתם בארצו של ישוע מנצרת. שירותם הנאמן בבתי הספר, באוניברסיטאות, בבתי-החולים, במרפאות, בבתי היתומים, בבתי האבות, בעזרה לנכים ובמרכזים הרוחניים הם תזכורת תמידית "כִּי כַּאֲשֶׁר הַגּוּף מִבְּלִי נְשָׁמָה מֵת הוּא כֵּן גַּם־הָאֱמוּנָה מִבְּלִי־מַעֲשִׂים מֵתָה"(יעקב ב:26). אנו מועשרים בדרך מיוחדת על ידי המנזרים הקונטמפלטיביים – שמרכז חייהם הוא תפילה והתבודדות –, מרכזי תפילה חיוניים ומחיים אשר פזורים ברחבי ארצנו. הקהילות החדשות, מלאות בחיוניות מחודשת, רועות בארצנו גם כן, ומציעות את חוויותיהן המושתתות על האדון הקם לתחייה ואת משאביהן בעבור ההתחדשות הרוחנית.

יתר על כן, כנסייתנו ממשיכה להתמודד עם אתגר הפתיחות כלפי נוצרים רבים אשר מגיעים לארצנו בכדי למצוא בה בית, עבודה או מקלט מפני רדיפות, דיכוי ואלימות. נוצרים ילידי המקום נקראים לפתוח את ליבם וכנסיותיהם לאורחים חדשים אלו בכדי ליצור "את התנאים המובילים למפגש זה בין האדם לישוע". בנוסף, מהגרים אלו מביאים עימם את אוצרות התרבות והמסורת ממנה הם באים ואלו יכולות לעזור לנו להתחדש באמונה.

4. הפצה מחדש של הבשורה, התמודדות על אתגרים עצומים

"קהילות נוצריות, תוך הכרה בשינויים החברתיים והתרבותיים העצומים המתרחשים זה עתה, צריכות למצוא מחדש את הכוחות והאמצעים להשריש עצמן בנוכחות המשיח הקם לתחייה, המחייה אותם מבפנים. הן חייבות לאפשר לעצמן להיות מונחות על ידי רוחו כדי שתוכלנה לחוות מחדש את מתנת האחדות (communion) עם האב אשר נהיה שלהן דרך ישוע המשיח. כמו כן, עליהן להציע לאחרים חוויה זו כמתנה שלא תסולא בפז"(המסמך המכונן, 46). ארצנו היא הרקע לקריאתנו להיות אות לנוכחות האדון הקם לתחייה. האתגרים בדרך רבים ומרתיעים.

ארצנו ממשיכה להיקרע לגזרים על ידי אלימות, אי-צדק, כיבוש וחוסר בטחון. רבים כלואים מאחורי חומות ומחסומים, אחרים נרקבים מאחורי סורג ובריח, סובלים מאפליה, מתאבלים על אהוביהם, נכספים לפגוש בבני משפחתם אשר עימם אין הם יכולים להתאחד, חיים בפחד ובחרדה. הנוצרים הם עדר קטן בחברה שלנו, חברה המושפעת במידה רבה מדתות אחרות, אסלאם ויהדות, וככל שהזמן עובר הנוצרים נדחקים לקרן הזווית. מסביבנו, כשהמציאות המוכרת מתפוררת ורודנים כבירים נופלים, העתיד נראה לא בטוח כשמגמות מסוימות, חבויות עד זה עתה, עולות אל פני השטח ומשתחררות לאוויר העולם. רבים מאחינו ואחיותינו באמונה בחרו להגר, לעזוב את קהילותינו הנשארות עניות ושבריריות אף יותר לאחר עזיבתם. פעמים נדמה כי העולם סביבנו נראה מאיים יותר מרגע לרגע. בנוגע לאמונה אותה אנו מנסים לטפח, המכשול הגדול ביותר הוא הייאוש.

בהקשר זה, עם כל אתגריו העצומים, אנו חייבים לחשוב על הפצה מחדש של הבשורה ביצירתיות ועם חזון לעתיד. "'מחדש' מתייחס למצב התרבותי שהשתנה והצורך של הכנסייה, עם כוחות מחודשים, נחישות, עושר במשאבים וחיוניות, להסתכל על הדרך בה היא חיה ומעבירה הלאה את האמונה" (המסמך המכונן, מס' 49). השיח הכנסייתי ועדות הכנסייה חייבים להתעצב על רקע חיי המאמינים בכדי שאלו יוכלו להפוך לביטויים של אמונה אמתית. אסור שכנסיותינו תהפוכנה לגטאות סגורים בהם אנו מפרידים עצמנו מהעולם המאיים שבחוץ - עליהן להפוך למרכזים קורני אור של חיים, פעילות ושמחה. התוכנית הפסטורלית הכללית, בתיאורה את טיב האמונה, מדגישה כי: "המטרה (של הכשרה דתית) היא לחדור לנפש האדם ולהשפיע על המנטליות שלו, לשנות אותה למנטליות של הפצת הבשורה. כאשר יעד זה מושג, חיים ואמונה משתלבים זה בזה. כאשר עיקרי הבשורה הופכים למראי דרך לשיפוט ולתנועה, האדם הנוצרי, בפעולותיו ומעשיו, מיישם את מסר המשיח. רק כך יכולה האמונה לתרום לשינוי החברה ולבניית הכנסייה" (הכשרה נוצרית למבוגרים, 33)

בהיותנו "אות חי לנוכחות האדון הקם לתחייה", אנו צריכים להתמודד עם אתגר גדול, לדבר בשפת האמונה כך שזו תקדם צדק, שלום, מחילה, פיוס, ומעל הכל, תקווה במקומות בהם העולם ושפתו מקדמים ייאוש בלבד. שפה זו חייבת להיתמך במעשים אמיצים של אמונה המקדמת ריפוי וגישור בכל רמות חיינו. זוהי השפה בה אנו מדברים והמעשים אותם אנו עושים כאשר אנו עורכים את סעודת האדון – נתינת המשיח את עצמו למען גאולתנו וגאולת העולם כולו. למעשה, שנת האמונה "תהיה הזדמנות טובה לחזק את הבעת האמונה בליטורגיה, בייחוד ברז האוכריסטיה (סעודת ההודיה), 'הפסגה אליה מעשי הכנסייה מכוונים ... והמקור ממנו נובע כוחה'"(שער האמונה, מס' 9). יתר על כן, שנה זו תחדש רוחנית את המאמינים הנשלחים לאחר סעודת האדון לפעול ל:

- העשרת קהילות נוצריות המקרינות אהבה ברמה הקהילתית והמשפחתית;

- קידום שיתוף פעולה ועדות מאוחדת בתוך הכנסייה הקתולית, עדות המועשרת ולא מפולגת על ידי מגוון המנהגים (rites) והמערכות הכנסייתיים;

- חיזוק קשרים אקומניים ושותפות באחווה עם כל הנוצרים האחרים בשאיפתנו לתת עדות משותפת לאדון האחד הקם לתחייה;

- העזה לבנות ולחזק קשרים עם כל המאמינים בארץ זו, מוסלמים, יהודים ודרוזים. כולנו נבראנו בצלמו של אל אחד, האב האוהב-כל;

- חיפוש אחר כל אחינו ואחיותינו בני-האדם כך שנוכל לעבוד ביחד למען חברה שמבטיחה לכל אחד את מקומו הראוי בכבוד, בטחון, צדק ושלום.

עם זאת, עלנו להיות מודעים כי מחסור בשמחה ותקווה הם אכן מחסום רציני לקריאתנו בארצנו. כפי שהמסמך המכונן מדגיש: "חוסר זה בשמחה ותקווה הוא כה עצום עד לידי פגיעה במרקם קהילותינו הנוצריות. ההפצה מחדש של הבשורה מוצעת במקומות אלו כמרפא, להביא שמחה ואומץ לחיים ולהחדיר חיוניות לאמונתנו ולעודד אותה"(מס' 168). אמונתנו חייבת להיות אמונה נבואית – "בִּטָּחוֹן בְּמַמָּשׁוּת הַדְּבָרִים הַמְקֻוִּים, הוֹכָחַת דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נִרְאִים" (אל העברים יא:1) – המבוססת על חוויה עוצמתית ואישית ועל מערכת יחסים עם האדון הקם מן המתים ועם אביו, הנאמן תמיד להבטחותיו.

5. מספר עצות מעשיות כיצד לחיות את שנת האמונה

אנו מעודדים את הכוהנים, מורי הדת, המחנכים, הנזירים והנזירות, ההורים ואת כל המאמינים להפוך שנה זו לאירוע קונקרטי להעמקה, חידוש וריענון של אמונתנו. הפכו את כנסייתנו, בתי-ספרנו, המרכזים הרפואיים והחברתיים שלנו, המנזרים ובתי הקהילות שלנו ובמיוחד את בתינו למקומות מפגש עם ישוע המשיח! הוא קורא לנו לחזור בתשובה וללכת אחריו. אם כן, מה אנו יכולים בכדי לציין את "שנת האמונה":

- הבעת האמונה וחגיגתה – הבה נציין את אמונתנו בדרכים מגוונות. הדבר יכול להתקיים בקהילות מקומיות אך גם בהגמוניות שלנו. הבעת האמונה בחגיגות שבהן משתתפים כל המנהגים (rites) הקתוליים היא בעלת חשיבות מיוחדת, שכן היא חושפת בפני המאמינים, במיוחד בפני הצעירים שבהם, את הרבגוניות העשירה בכנסיות הקתוליות שלנו. אירועים משותפים אלו הם בעלי חשיבות מיוחדת בשנה זו בכדי לחזק את אחדותנו. הבישופים הקתוליים בארץ הקודש יודיעו על מספר אירועים מעין אלו בכדי לציין שנה זו.

- התקדישים – הבה נשתתף בתקדישים במודעות להיותם הבעה חיה לאמונתנו! כאשר אנו עורכים את תקדישי הטבילה ואו חתימת הקודש הבה נהפוך אותם למועדים לחידוש האמונה, בנוסף להיותם מועדים למפגש בין חברים או קרובים סביב החסד שנותן האל לאחד מבני משפחתנו. הבה נארגן תפילות חרטה וחזרה בתשובה בכל קהילה בשביל להעמיד את המאמינים מול האלוהים, כדי להתחיל מסע חדש של חסד, עוצמה ואהבה במשפחותינו ובקהילותינו. הבה נשתתף בסעודת האדון, במיסת יום-ראשון ובכל המועדים והחגים בכבוד והערכה רבים יותר. יש להפוך אותם למועדים המאפשרים הבנה טובה יותר של מתנת האלוהים, היקשרותו אלינו באמצעות גופו ודמו ונוכחותו המתמדת בינינו כמקור כוח ואהבה, כך שנוכחותנו בחברה תהיה מורגשת ופעילה יותר. הבה נציין את הסמכתם של כוהנים, שמשים או נדירת נדרי נזורה בשנה זו כך שהם יהפכו למקור מיוחד לשמחה למשפחה המגישה את בנה או ביתה לשירות האל והאדם. עלינו לתת תשומת לב מיוחדת לתקדיש הנישואין בכדי להפכו למועד של קבלה מלאת שמחה של חסד האלוהים בברכו את המשפחה החדשה, וזאת בנוסף לאושר החברתי המקיף את האירוע. ולבסוף, על משיחת החולים להיות מועד לתפילה ושהייה עמם, זמן להנחות את הסובלים כך שיבינו שסבלם היה לחלק מסבלו של ישוע המשיח לישועת החברה שלנו, המאוימת על ידי סכנות רוחניות וחומריות כאחד. בכל תקדישים ותפילות אלו, אנו מתפללים ומצהירים ומחזקים את אמונתנו באדון הקם לתחייה ואת נצחונו על המוות והחטא.

- עלייה לרגל – אנו, מאמיניה של ארץ זו, חיים את חיי היום-יום שלנו בקירבת המקומות הקדושים. כאן, בארצנו, בביתנו ממש, סיפור הישועה התרחש וחסדו של האלוהים ניתן לבני האדם. כאן, בינינו, בביתנו, נמצאים המקומות המזכירים לנו את סיפור הגאולה: כאן דבר האלוהים נהיה בשר ושכן בתוכנו. כאן הוא נולד, חי, לימד, חולל ניסים, מת וקם לתחייה כמנצח על המוות ולאחר מכן עלה השמימה ושלח את רוח קודשו בחג השבועות. כאן האדון שכן בארצנו, ועם זאת מקומות אלו הם חלק מחיי היום-יום שלנו. בשנה זו מסעות תפילה למקומות הקדושים השונים צריכים להתארגן לתלמידים, הורים, עובדים וכל בני הקהילות.

- לימוד – הזכרנו בתחילת האיגרת הפסטורלית את המסמכים הרבים אשר ביכולתם לסייע בידינו להעמיק את אמונתנו ולהנחות אותנו בחיינו בכנסייה ובחברה. מוטלת עלינו חובה להכיר אותם, ללמוד אותם ולמצוא בהם הנחיות לפעולה כדי לדעת כיצד עלינו להתנהג בחברה ואילו בחירות לבחור בתחומים ונסיבות שונים. יש עדיפות ברורה ללמוד את כתבי הקודש, מכאן הצורך לארגן קבוצות לימוד, כדי להעמיק את הבנתנו את הכתוב למען יהפוך למדריכנו בכל נסיבות חיינו. בנוסף, עלינו לארגן קבוצות לימוד למסמכים של מועצת הוותיקן השנייה, להוראות האמונה של הכנסייה הקתולית וכמו כן לתוכנית הפסטורלית ולאיגרותיהם של הפטריארכים הקתולים במזרח. עלינו לפנות זמן מיוחד ללמוד את המסר של האב הקדוש משנת 2012 לכנסיות הקתוליות במזרח התיכון. זוהי מחויבותו של כוהן הקהילה, בעזרת גופים דתיים שונים הנמצאים באזור, להנהיג קבוצות למידה אלו. המוסדות האקדמיים בהגמוניות מוזמנים לתרום את תרומתם ללימוד משותף זה על ידי הזמנת המאמינים למפגשים ואירועים העוסקים בנושאים רלוונטיים לשנה זו.

- הכשרה – הבה נעבוד יחד בכדי להכשיר ולגבש זהות נוצרית בכל אלו הקשורים לחיי הכנסייה. הבה נארגן מפגשים לכל אלו הלוקחים חלק פעיל בליטורגיה בכדי להעמיק את הבנתנו את הליטורגיה כביטוי המרכזי של האמונה.

- -שיתוף פעולה בין הכוהנים – אמונתנו מצריכה את עדותנו. העדות הראשונית היא האחדות של הכהונה ועבודת הצוות שלה ביוזמות ופעילויות שונות. הכוהנים מוזמנים להתפלל ביחד, במגוון מסורותיהם, ולאהוב זה את זה. הדרך הטובה ביותר לבטא זאת היא פגישות בין כוהנינו השונים. מוקד נוסף לשיתוף פעולה בין כוהנים יכולה להיות הדרשה. הכוהנים מוזמנים ליצור מאגר דרשות אשר ידגיש נושאים מסוימים מהוראות האמונה וניתן יהיה להשתמש בו במהלך שנת האמונה בכדי לחזק את אמונת המאמינים.

- צעירים – הבה נביא את שנת האמונה לבתי הספר הקתוליים על ידי ארגון של פעילויות לצעירים (פסטיבלים של מוזיקה דתית, חידות, הצגות וכו') שתקדמנה, בקרב מורים ותלמידים, מודעות שתביא אותם להכיר את אמונתם ולחיות אותה בכל הנסיבות. בהזדמנות זו, אנו מחדשים את המלצתנו לבתי הספר לשים דגש מיוחד בשנה זו על לימודי הדת והוראת האמונה. אנו מבקשים ממנהלי בתי הספר לתת דגש גדול יותר להוראת האמונה לתלמידים. בשביל בתי הספר, "שנת האמונה" חייבת להיות "שנת הוראת האמונה". הכנסייה הפקידה בידם את האחריות לחינוך דתי. הם חייבים לחנך דור היודע את אמונתו ויכול, בכוחו ואורו, להתמודד עם האתגרים של חיים בארץ הקודש.

- אמצעי התקשורת - שנת האמונה היא גם שנת התקשורת הקתולית, שכן אמצעי התקשורת המודרניים הם אחד הכלים החשובים ביותר בחינוך המאמינים והעברת הזהות האמתית של האמונה. אחת מהמטרות של שנה זו היא מתן הכשרה נוצרית טובה יותר לכל אלו הקשורים לתקשורת והכנה של אחרים לעסוק בתחום זה בכדי ליצור קשר בין האמונה לחברה על כל התפתחויותיה. על התקשורת הקתולית להתרכז בנושא האמונה על ידי הפצה של עדויות אישיות על סיפורי האמונה של יחידים – העדויות יכולות להיות חוויות של מאמינים עמאים, נזירים מכל סוגי הקהילות, כוהנים ובישופים.

- יוזמות אקומניות – שנת האמונה בארץ הקודש, היכן שמתקיים מגוון רחב של כנסיות ודתות שונות, חייבת להיות שנה של פעילות אקומנית בין נוצרים ודיאלוג עם דתות אחרות כדי לחזק את האהבה, ההבנה ההדדית ושיתוף הפעולה בין כל המאמינים. שבוע התפילה לאחדות הנוצרים בינואר חייב לקבל משמעות מיוחדת בשנת האמונה הזו. הבה נושיט יד לאחינו ואחיותינו בכנסיות ובקהילות הכנסייתיות השונות בכדי להדגיש את אמונתנו המשותפת בישוע המשיח. על כוהני קהילות, נזירים, נזירות וכל המאמינים להתכונן להקדיש שבוע תפילה בכל קהילה תוך שימת לב, בכל יום מחדש, לתפילתו של ישוע (ראה: יוחנן יז:17 - 24) למען אחדות הנוצרים. בדומה, השבוע לאחדות הנוצרים יכול להתפתח ולהיות שבוע של "דיאלוג והבנה הדדית" בין מאמינים מדתות שונות כתרומה להתעצמות האהבה בין בני האדם בחברה, אשר ביום-יום נקרעים ביניהם עקב סכסוכים חברתיים ופוליטיים.

- הזדמנויות משותפות ללימוד – בשמחה רבה, הוועד של הכוהנים מכל המנהגים, וועד שנוסד לתכנן את אירועי השנה, יחד עם המוסדות להשכלה גבוהה ללימודי מקרא ותיאולוגיה, מתכננים יוזמות משותפות אודות שנת האמונה. הבישופים הקתוליים ישמחו אם אירועים אלה יהיו להזדמנויות משותפות למכלול פרחי הכהונה, תלמידי התאולוגיה והמקרא, המרצים, הכוהנים, הנזירים, הנזירות, אלו החיים חיי מקודשים וכל המאמינים בכדי ללמוד מהות שנה זו ביחד.

אלו הם רק מספר רעיונות מעשיים שיכולים לתת השראה לכוהנים ולמאמינים למצות את המרב מאירוע מבורך זה. אנו מעודדים אותם לקחת יוזמה בשיתוף פעולה עם הכוהנים והבישופים בשביל לקדם שנה זו כהזדמנות להעמיק את אמונתנו.

6. סיכום: שנה של האמונה לדורות הבאים

במסר האפיפיור "הכנסייה במזרח התיכון", האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשרה פונה אלינו: "שנת האמונה, הקשורה להפצה מחדש של הבשורה, אם תחייה באמונה עמוקה, תשמש תמריץ נהדר לכנסיות באזור להפיץ את הבשורה בקרבן ולגבש את עדותן למשיח. להודיע לעולם על בן האלוהים שמת וקם לתחייה, הגואל היחיד של האנושות, היא חובה מרכזית של הכנסייה ומחויבות כבדה של כל הנטבלים. "אֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ, הֶחָפֵץ שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יִוָּשְׁעוּ וְיַגִּיעוּ לְהַכָּרַת הָאֱמֶת." (הראשונה אל טימותאוס ב:4). כאשר היא לוקחת על עצמה משימה דחופה ותובענית זו, בתוך הקשר רב-תרבותי ורבגוני, הכנסייה נעזרת ברוח הקודש, מתת האדון הקם לתחייה הממשיך לקיים את חסידיו, ובאוצר היקר של המסורות הרוחניות המשמשות כהדרכה בטוחה לכל החפץ למצוא את האלוהים." (הכנסייה במזרח התיכון, מס' 88).

מסר האפיפיור פונה אלינו ואל כנסיותינו כדי שנוכל להתעצם באחדותנו ובאהבה הדדית בינינו באותו בית, באותה הגמוניה ובין כל הכנסיות החייבות להיות במהות רק כנסייה אחת. בנוסף, המסר מזכיר את האירועים בחברות הערביות וזאת מכיוון שאנו חלק מאותם חברות. המסר מנחה אותנו להגדיר את תפקידנו ולהכיר במקומנו באירועים אלו. ראשית כל, על הנוצרי לדעת את עצמו בכדי שיידע מה עליו לעשות. בעולם הערבי כיום, עם כל המתיחות השוררת בו, ועם כל המהפכות הפוליטיות והחברתיות שמתרחשות בו, ובחברה הישראלית על שלל מרכיביה, שוחרי השלום ומפעילי דיכוי, שוררים מבוכה, חרדה ופחד בלבבות מאמינים רבים בנוגע לעתיד לבוא. אנו אומרים: נוצרי, מאמין אמתי – לא מפחד. נוצרי לא יכול להישאר נבוך בחוסר ידיעה. הנוצרי יודע במי הוא האמין. הוא יודע שאלוהים הוא אב רחום וחנון, שחסדו לעולם יגבר על כל התגלמויות הרוע מהן אנו סובלים כיום. זוהי "שנת האמונה", אשר אחת ממטרותיה היא לקרוא לנוצרי לדעת את עצמו ואת מקומו ותפקידו בחברה, בתוכנית האלוהית, בהשגחתו ובאהבתו. אדוננו ישוע המשיח אמר לנו שהמאמין יכול להעתיק הרים ממקומם, מה שאומר שהוא יכול לשנות חברות אלו. אנחנו הם המאמינים, מכאן שאנחנו יכולים לשנות אותן, עם עוצמתו ואהבתו של אלוהים.

אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך היסטורי קשה אך הכרחי, עם מהפכותיו ועם הכוחות החדשים אותם הוא מביא עמו. אלו הם ימים קשים, לנו ולכל בני ארצנו. ישוע אמר: "אֲפִלּוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁכֶם נִמְנוּ כֻּלָּן. לָכֵן אַל תִּפְחֲדוּ" (מתי י:30-31; ראה: לוקס כא:18). אנחנו חייבים לחפש אחר חסד האלוהים בכל האירועים הללו, אפילו בינות למוות, הדם, ההגירה הכפויה והרדיפות. אנחנו חייבים לחפש אחר רצון האלוהים באירועים הללו, מהו בשבילנו, בשביל מדינותינו ומהו תפקידו בסערה המשתוללת מסביבנו. ישוע גם אומר לנו: "עִמְדוּ בְּתוֹחַלְתְּכֶם וְתִקְנוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם" (לוקס כא:19).

אנו מתחילים את שנת האמונה עם מודעות מוגברת לאחריותנו. אנו רוצים להעביר את אמונתנו, בייחוד לדורות הבאים, שיבטיחו שהעדות לאדון הקם לתחייה בארצו נמשכת. במיוחד, אנו רוצים להתמקד בילדינו ולהתפלל שהם ימצאו בנו, הוריהם, רועיהם, מוריהם ומלמדי אמונתם "אות חי לנוכחות האדון הקם לתחייה". לבסוף, האמונה אותה אנו מחפשים היא חסד, לכן מתפללים אנו כי האדון הקם לתחייה יגדיל את אמונתנו ויהפכנו לעדים מאושרים ומלאי תקווה.

אנו רוצים לרענן את המחויבות עמה נעלנו את התוכנית הפסטורלית הכללית: "כנסייתנו היא כנסייה חיה. על אף הקשיים, המכשולים והכישלונות, היא פותחת את ליבה לחסדי העתיד, הבאים אליה מאדונה. זהו העתיד אותו אנו רוצים לבנות ביחד ותקווה ופעולה, בשמחה ובנחישות, כתלויים בחסד האלוהים המחדש אותנו ואת כנסיותינו וממקם אותנו בשירו מלכותו והאנושות כולה, ובנוכחות המשיח בינינו. 'כְּמוֹ שֶׁהוּא אֶתְמוֹל כֵּן הַיּוֹם וְגַם־לְעוֹלָמִים' (אל העברים יג:8)" (ביחד לקראת העתיד, התוכנית הפסטורלית הכללית, 190).

לסיכום, אנו מפנים את מבטנו אל מרים, ""אם האלוהים, הנקראת מבורכת כי האמינה (לוקס א:45)" (שער האמונה, מס' 16), בת ארצנו ומלכתה, בתקווה כי היא תתפלל למעננו ותשמש תמיד כדוגמא לנו בהתמקדותה בו, גואלנו ומושיענו.

אנו מתפללים שיברך אתכם אל שדי – האב, הבן ורוח הקודש.

+ פואד טוואל
פטריארך ירושלים ללטינים
נשיא מועצת הבישופים

מונסיניור וולדמר סומרטג
שגרירות הווטיקן בישראל ובקפריסין
נציגות האפיפיור בירושלים ובפלסטין

+ ג'ורגיו לינגווה
שגריר הווטיקן בירדן

+ מישל סבאח
פטריארך ירושלים ללטינים בדימוס

+ אליאס שכור
הארכיבישוף היווני הקתולי של עכו
סגן נשיא מועצת הבישופים

+ בוטרוס מועלם
הארכיבישוף היווני הקתולי של עכו בדימוס

+ יאסר אל-עיאש
הארכיבישוף היווני הקתולי של פטרה ופילדלפיה (עמאן)

+ יוסף סוויף
הארכיבישוף המרוני של קפריסין

+ מוסא אל-הג'
הארכיבישוף המרוני של חיפה ושל ארץ הקודש

+ גרגור פייר מלכי
הבישוף הסורי הקתולי של ירושלים

+ יוסף ז'ול זרייעי
הארכיבישוף היווני הקתולי של ירושלים

+ מרון לחאם
סגן הפטריארך הלטיני בירדן

+ זיאסינטו-בולוס מרקוצו
סגן הפטריארך הלטיני בישראל

+ וולים שומאלי
סגן הפטריארך הלטיני בירושלים ופלסטין

+ כמאל-חנא בטחיש
סגן הפטריארך הלטיני בדימוס

+ סלים סאיג'
סגן הפטריארך הלטיני בדימוס

מונסיניור יוסף קליקיאן
הממונה על הארמנים הקתולים

האב פיירבטיסטה פיצבלה
שומר ארץ הקודש

האב דוד נויהאוז
סגן הפטריארך הלטיני לדוברי העברית

האב אבנציו הררא דיאז
סגן הפטריארך הלטיני בקפריסין

האב ריימונד מוסאלי
סגן הפטריארך הכלדיאי בירדן

האב פייטרו פלט
מזכיר המועצה