על היהודים במועצת הוותיקן השנייה


אנו מפרסמים כאן קטע קצר מספרו של ג'ון קונלי "מאויב לאח: המהפך בעמדת הכנסייה כלפי היהודים, 1933-1965" בכדי להנציח את מועצת הוותיקן השנייה שהחלה ב-11 באוקטובר 1962 לפני חמישים שנה.

"ההצהרה בעניין היהודים, פרק ארבע בהצהרה על הדתות הלא נוצריות 'בזמננו' (Nostra Aetate), אותה אישר האפיפיור פאולוס השישי, והוכרזה ב-28 באוקטובר 1965, אושרה על ידי אבות המועצה בהצבעה של 2132 בעד ו-88 נגד. למרות תמימות דעים כמעט מוחלטת, ההצהרה הייתה העניין השנוי ביותר במחלוקת אתו הבישופים התמודדו במשך ארבע שנות הדיונים. אם זאת, רעיון קיומו של המסמך לא הועלה על הדעת עד להתערבות ישירה של יוחנן העשרים ושלושה. שש שנים מוקדם יותר, כאשר הוא העלה רעיונות למועצה, כמעט אף אחד מהבישופים והתיאולוגים אשר עמם התייעץ בנידון לא הציע שהכנסייה תדבר על היהודים. ללא הוראת האפיפיור לחשמן הגרמני אוגוסטינוס ביאה (Bea) בסתיו 1960, ייתכן והמועצה הייתה שותקת בעניין זה. אפילו תיאולוגים מארץ השואה נראו לא מעוניינים. ב-1961 כתב העת הקתולי "דבר ואמת" (Wort und Wahrheit) ערך סקר בין קוראיו בנוגע לציפיותיהם מהמועצה. רק שלושה מתוך שמונים ואחד המסוקרים הזכירו את היחסים בין הכנסייה ליהודים. אחד מאזכורים אלו בא מהנזירים הדומיניקאנים בוואלברברג, שני האחרים מקארל ת'יאמֵה וג'ון אוסטררייכר.

כמו כן, ייתכן והאפיפיור עצמו לא היה דורש הצהרה על היהודים ללא התערבותו של ניצול השואה ז'ול איזק ב-1960, אך אין לחשוב כי האפיפיור לא היה מעוניין בכך כלל. התעניינותו ביחסי היהודים והכנסייה החלה כבר בשליחותו כשגריר הוותיקן לטורקיה בזמן המלחמה, היכן שראה את מצוקתם של ניצולי השואה ועזר לכ-25 אלף מהם במלבוש, מסמכים וממון כדי שיוכלו להמשיך את מסעם למקומות מקלט בטוחים. זמן קצר לאחר הפיכתו לאפיפיור, הוא שינה את אחד העלבונות הגדולים ביותר ליהודים בליטורגיה הקתולית, תפילת יום שישי הגדול, בה קתולים ביקשו את הארת האל ל'יהודים חסרי האמונה'. למרות ההבנה הברורה בצורך לשנות את עמדת הכנסייה ביחס ליהודים, סביר להניח שהאפיפיור לא היה מבקש הצהרה מהמועצה לולא הפצרתו הנרגשת של ז'ול איזק בפגישה עמו ביוני 1960. איזק איבד את אשתו, בתו וחתנו במהלך השואה ולפי היודעים בדבר בקשתו שינתה את פני הדברים.

לאחר שהזמין הצהרה זו, יוחנן העשרים ושלושה השאיר את העניין לטיפולו של החשמן ביאה, מקורב לאנשי כתב העת 'הידיעון של פרייבורג' (Freiburger Rundbrief) ומנהל 'המזכירות לקידום אחדות הנוצרים' של המועצה, שפרסמה מסמכים על תנועת האקומניזם, חופש הדת והיחס לדתות אחרות. ביאה הקים תת-ועדה בכדי ללמוד על השאלה היהודית. אליה הוא הזמין שניים מחבריו אשר עמם הוא שיתף פעולה בימיו בפרייבורג: מונסיניור ג'ון מ. אויסטררייכר מאוניברסיטת סיטון הול ואב-המנזר לאו רודלוף, אשר מוצאו ממשפחה יהודית-גרמנית והקים מנזרים בנדיקטיים בירושלים וניו-אינגלנד. אליהם הצטרף הנזיר האוגוסטיני הגאון גרגורי באום, מומחה לאקומניזם שהיה בקשר עם אויסטררייכר ות'יאמה בשנות ה-50 המאוחרות. באום, אשר מוצאו במשפחה גרמנית פרוטסטנטית צאצאי יהודים, ברח מגרמניה עם ה'קינדר-טרנספורט' (משלוח הילדים) בשנות השלושים והמיר את דתו לקתוליות לאחר המלחמה כאשר היה בקנדה, בה הוא מתגורר עד היום. בסוף 1964 התווספו לתת-ועדה עוד שבעה כוהנים"*

* בין כוהנים אלו היו מונסיניור אנתוניוס ראמסלאר, מקים "המועצה הקתולית למען ישראל" ההולנדית; ג'ורג' טאבארד, ברנבא אהֵרָן, פייר בנוואה (דומיניקני מה-"אקול ביבליק" בירושלים), ברונו הוסר (דומיניקני מבית ישיעהו בירושלים וחלוץ הקהילות בישראל), ניקולאוס פריש ותומס סטרנסקי (מנהל מכון טנטור בירושלים).

לעזור לנו צור קשר ותיקן ניוז בעברית להקשיב לסעודת האדון לשמור על בטחון הילדים


© 2020 Saint James Vicariate for Hebrew Speaking Catholics in Israel