חנה קליינברגר

חנה נולדה באנטוורפן אשר בבלגיה ב-8 בדצמבר 1924. היא הייתה הבכורה מבין שלושה ילדים שנולדו למשפחה יהודיה אשר היגרה לבלגיה ומוצאה מפולין.

במהלך מלחמת העולם השנייה, חנה, בדומה לבני משפחה אחרים, הסתתרו במנזרים שונים. היא אף יכלה להשלים את לימודיה לסיעוד והפכה להיות אחות מוסמכת. לאחר השחרור מהכיבוש הגרמני ולפני שיכלו להתאחד כמשפחה, אם המשפחה הלכה לעולמה. לאחר חודשים ספורים, חנה הצטרפה לאחותה ושתיהן נטבלו בכנסייה הקתולית.

כעבור שנים מעטות, חנה נכנסה למסדר הנזירות על שם אחיות האהבה של נמור ונשארה במסדר הזה עד יום מותה. כנזירה וכאחות מוסמכת, היא נסעה לזאיר ושירתה שם במשך 13 שנה. היא אהבה מאוד את אפריקה ואת האפריקאים.

במהלך ביקור קצר בארץ, חנה יכלה להשתתף בימי התבודדות ותפילה יחד עם אחיות ישוע הקטנות ובהנחיית האב דניאל רופייזן. בתקופה הזאת, חנה חשה שהגיע הזמן לבקש רשות לבוא לחיות בישראל. כנגד כל צפייה, הממונים עליה הסכימו לכך וחנה עלתה ארצה בשנת 1970.

לאחר לימודים קצרים באולפן (היא למדה מעט עברית כילדה), חנה יכלה למצוא עבודה כאחות מוסמכת בבית החולים הדסה בירושלים. מנהלת בית הספר לסיעוד בבית החולים הכירה את הכשרתה של חנה ובקיאותה וביקשה ממנה לעזור בהכשרת האחיות בבית הספר ואף לשמש לה סגנית בתחומית מסוימים. בשעה שמדינת ישראל החליטה לסייע בהקמת בית חולים חדש בקינשסה, בירת זאיר, ולשלוח לשם רופא ואחות, חנה, אשר כבר פרשה מעבודתה, התנדבה והתקבלה למשימה. ברכו את בואה אחיותיה במנזר ותלמידותיה לסיעוד שהפכו כבר להיות אמהות ומורות. הייתה לה את השמחה לעבוד עם הצוות בזאיר והרופא הישראלי במשך שישה חודשים. בלוויתה של חנה, מנהלת בית הספר לסיעוד נתנה עדות חמה ומרגשת על חנה כפי שהכירה אותה.

במשך שנותיה האחרונות, ובייחוד בחודשים האחרונים, חנה הייתה צריכה לוותר על הרבה דברים. היא איבדה את כל מה שהיה לה, את כל מה שידעה פעם, את כל מה שיכלה פעם לעשות. ברם, כמעט עד הסוף, היא שמרה על חיוכה היפה.

חנה הייתה מתנה לכל בני משפחתה. כמו כן היא הייתה מתנה יקרה לקהילת ירושלים בפרט ולכל הקהילות בארץ בכלל.

מוריץ, מתנדב צעיר ביד ושם ואף בבית החולים הצרפתי, היכן שחנה בילתה את אחרון ימיה, מצא את עקבותיה של חנה בארכיון של יד ושם. חנה הייתה הגורם המכריע בהכרת ארבעה אנשים כחסידי אומות העולם: ארבע נזירות שעזרו לה להימלט מהנאצים יחד עם עוד צעירות יהודיות: האחות מדליין הרבק, האחות ז'רמיין בריבוזיה, האחות מדליין מוגואה והאחות אמילי (קתרין) אייבנס. כמו כן, האב אנדרי מונייר, אשר שיתף פעולה עם אימה של חנה בהצלת יהודים רבים, הוכר כחסיד אומות העולם.

אחד שהכיר את חנה היטב היה האח יוחנן אליחי אשר כתב: "לקהילה שלנו היא הביאה את אמונתה השקטה והידע שלה בתולדות הכנסייה, מה שהתבטא בהערותיה ולפעמים גם בהרצאותיה. אני זוכר אותה כאישה בעלת עומק רוחני ואינטלקטואלי ויחד עם זאת גם אישה פשוטה, עדינה, מכבדת את כל אחד."

בעקבות הידיעה אודות מותה של חנה, האב פרנצ'סקו רוסי די גספריס כתב:

"היום עזבה אותנו חנה על מנת להתבונן בכבודו של האלוהים החתום על פניו של המשיח. חסד הוא לקהילה כולה כי דבר האב אודות זהותו של הבן בשעת היפע (ישוע לבוש הדר על הר תבור) מכוון אל התלמידים, אשר, ככל הנראה, עדיין הטילו ספק בזהותו האלוהית של ישוע.

לעולם, חנה לא הטילה ספק בהכרות הזאת – ואני יכול להעיד על זה באופן אישי – ואני בטוח שכעת היא יכולה לאשר את אמונתכם.

היא הייתה יהודיה אמיתית, ישראלית אמיתית, נוצרייה אמיתית וקתולית אותנטית. תמיד הייתי מודה לאלוהים למענה, למען נאמנותה ואהבתה לכנסייה. תמיד הכרתי אותה כזאת ואהבתיה כזאת. אני מצרף את תפילותיי לתפילותיכם ומודה לאדון על המתנה שהעניק לנו בחנה."

יהי זכרה מקור ברכה!

חנה קליינברגר עם רינה גפטמן