מועצת הוותיקן והעם היהודי


ב-1965, מועצת הוותיקן השנייה פרסמה את המסמך אודות היחסים עם הדתות הלא נוצריות. הפסקה מספר 4, הארוכה ביותר במסמך, דנה ביחסים בין הכנסייה לבין העם היהודי וציינה נקודת תפנית ביחסים בין הכנסייה לבין העם היהודי.

בעוד המועצה הקדושה הוגה ברז הכנסייה, היא זוכרת את הקשרים הרוחניים בין אנשי הברית החדשה לזרע אברהם.

כך, כנסיית המשיח מכירה שלפי תכנית הישועה של אלוהים, ראשית אמונתה ובחירתה נמצאות אצל האבות, משה והנביאים. היא מאמינה כי כל מי שמאמין במשיח – בניו של אברהם על פי האמונה (6) – נוכחים בקריאת הראשון מבין האבות לאמונה ובכך שישועת הכנסייה נרמזת באופן מסתורי מראש על ידי יציאת העם הנבחר ממצרים מבית עבדים. הכנסייה, אם כן, לא יכולה לשכוח שהיא קיבלה את ההתגלות של הברית הישנה דרך העם עמו האלוהים, ברחמיו הרבים, כרת את הברית הקדומה. כמו כן, אין היא יכולה לשכוח שהיא שואבת את לשדה משורשי עץ הזית הטוב שעליו הורכבו ענפי זית הבר, הגויים (7). אכן, הכנסייה מאמינה כי באמצעות צלבו, המשיח, שלומנו, פייס בין יהודים לגויים, בהפכו את השניים לאחד בקרבו (8).

הכנסייה נוצרת לעד לנגד עיניה את דברי השליח על אחיו: "לָהֶם מַעֲמַד הַבָּנִים, הַכָּבוֹד, הַבְּרִיתוֹת, מַתַּן הַתּוֹרָה, עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְהַהַבְטָחוֹת; לָהֶם הָאָבוֹת, וּמֵהֶם, מִצַּד יִחוּסוֹ הָאֱנוֹשִׁי, הַמָּשִׁיחַ" (אל הרומים ט:4 - 5), בנה של מרים הבתולה. כמו כן, הכנסייה מזכירה שהשליחים, עמודי התווך ואבני הפינה של הכנסייה, ומספר רב של התלמידים הראשונים אשר הפיצו את בשורת המשיח לעולם, נולדו כבנים לעם היהודי.

כפי שמעידים כתבי הקודש, ירושלים לא הכירה במועד פקודתה (9), ורובם של היהודים לא קיבלו את הבשורה. אדרבא, לא מעטים התנגדו להפצתה (10). עם זאת, האלוהים מוקיר באהבה את העם היהודי בזכות אבותיהם, הוא אינו מתחרט על מתנותיו או על בחירתו – זו היא עדות השליח (11). בחברת הנביאים ואותו שליח, הכנסייה מצפה ליום, הידוע לאלוהים לבדו, בו כל העמים יקראו בשם ה' בקול אחד ויעבדו אותו "שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג:9) (12).

מכיוון שהאוצר הרוחני המשותף לנוצרים וליהודים הוא כה רב, מועצה קדושה זו שואפת לטפח הבנה הדדית וכבוד שהם, מעל הכל, פירות לימוד הכתובים, החקר תיאולוגי ושל דו-שיח באחווה.

אמת היא שההנהגה היהודית ואלה שסרו למרותה דרשו במות המשיח (13), עם זאת, לא ניתן להאשים את כל היהודים, ללא הבחנה, במה שקרה בייסוריו ומותו, לא את אלו שחיו אז ולא את בני העם היהודי בימינו אנו. למרות שהכנסייה היא עמו החדש של האלוהים, אין להציג את היהודים כדחויים או מקוללים על ידי האל, כאילו הדבר נובע מכתבי הקודש. לכן, על הכל להיזהר שמא בעת לימודי הדת או הטפת דבר האלוהים ילמדו דבר אשר חורג מאמת הבשורה ורוח המשיח.

יתר על כן, בדחייתה רדיפות כלפי כל אדם, הכנסייה, הזוכרת את האוצר אותו היא חולקת עם היהודים, ולא מפאת סיבות פוליטיות, אלא בגלל האהבה הרוחנית שבבשורה, מצטערת על שנאה, רדיפות וגילויי אנטי-שמיות המכוונים כנגד היהודים בכל זמן ועל ידי כל אדם.

מלבד זאת, כפי שהכנסייה גרסה תמיד, וגורסת גם עתה, המשיח חווה את סבלו ומותו מרצונו, עקב חטאי האדם ומתוך אהבתו האינסופית למען ישועת הכל. זהו, אפוא, חובה של תורת הכנסייה: לבשר את צלב המשיח כאות האהבה חובקת הכל של האלוהים וכמעיין שממנו נובע כל חסד.

6. אל הגלטיים ג:7

7. אל הרומים יא:17 - 24

8. אל האפסיים ב:14 - 16

9. לוקס יט:44

10. אל הרומים יא:28

11. אל הרומים יא:28 - 29; החוקה הדוגמטית, אור לגויים, פסקה 57

12. ישעיה סו:23; תהילים סו:4; אל הרומים יא:11 - 32

13. יוחנן יט:6

(התרגום של דימה מקהילת ירושלים)

לעזור לנו צור קשר ותיקן ניוז בעברית להקשיב לסעודת האדון לשמור על בטחון הילדים


© 2020 Saint James Vicariate for Hebrew Speaking Catholics in Israel