שבעת דברי ישוע האחרונים

1. " אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים" (לוקס כג:34)

דבר מחילה

נוכח אכזריותם של החיילים ותוקפנותם, נוכח אדישותם וחוסר עניינים של העוברים והשבים, ישוע מתחנן שאלה המבצעים רע זה ייסלחו. מבטו המתייסר מהווה אף מבט רוחש אהבה עמוקה לחוטאים.

2. "אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, הַיּוֹם תִּהְיֶה אַתָּה אִתִּי בְּגַן־עֵדֶן" (לוקס כג:43)

דבר ישועה

ישוע מפנה את מבטו לעבר הפושע, הצלוב לצידו, אשר נזף בחברו הפושע אשר הצטרף לאלה הבזים לישוע. "אַחַד הַפּוֹשְׁעִים הַמּוּקָעִים הֵטִיחַ כְּלַפָּיו: "הֲלֹא אַתָּה הַמָּשִׁיחַ! הַצֵּל אֶת עַצְמְךָ וְאוֹתָנוּ!" הֵשִׁיב הַשֵּׁנִי כְּשֶׁהוּא גּוֹעֵר בּוֹ: "אֵינְךָ יָרֵא מֵאֱלֹהִים? הֲרֵי אַתָּה נָתוּן בְּאוֹתוֹ גְּזַר דִּין! אֲנַחְנוּ לְפִי הַצֶּדֶק, כִּי אָנוּ מְקַבְּלִים גְּמוּל רָאוּי עַל מַה שֶּׁעָשִׂינוּ, אֲבָל הָאִישׁ הַזֶּה לֹא עָשָׂה שׁוּם רַע." וְעוֹד אָמַר: "יֵשׁוּעַ, אָנָּא זְכֹר אוֹתִי כַּאֲשֶׁר תִּכָּנֵס לְמַלְכוּתְךָ" (לוקס כג:39 – 42). ישוע הכיר באומץ ליבו של הפושכ, אשר בדבריו אף הודה על מעשיו הרעים אף בשעה מאוחרת זו. ישוע מבטיח לו ישועה.

3. "אִשָּׁה, הִנֵּה בְּנֵךְ" ... "הִנֵּה אִמְּךָ" (יוחנן יט:26. 27)

דבר יחס וקרבה

ישוע הביט לעומדים לרגלי הצלב, שניים מאלה האוהבים אותו המתמלאים עצב וחרדה: אמו והתלמיד אשר אותו אהב. למרות ייסוריו ובשעה שדמו זרם מפצעיו, ישוע פנה אליהם וקשר אותם בקשרי אהבה. מהשעה הזאת, אמו ותלמידו יהיו קשורים בקשר שיבנה את כל תלמידיו של האדון הצלוב לעתיד, יעודד אותם וינחם אותם.

4. "אֵלִי, אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי?" (מרקוס טו:34, מתי כז:46)

דבר נטישה

ישוע זעק את כאבו לאלוהיו בדברי המזמור כב. הוא נטל על עצמו את אנושותנו על מנת לחיות סולידאריות מלאה איתנו ברגעינו הקשים ביותר, בייסורינו הקשים. אולם, בתפילתו את מזמור כב, הוא אף מוביל אותנו להביע את ביטחוננו בישועה שתבוא מאת האל: "אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ. יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל. כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ. מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו" (מזמור כב:23 – 26).

5. "אֲנִי צָמֵא" (יוחנן יט:28)

דבר צער

חייו של ישוע נחלשים בו והוא רק צל ממה שהיה. בצערו הוא זועק לכל הרואה אותו: "אני צמא!". היכן אנחנו? האם עומדים אנו אדישים מולו? ישוע נתון בצרה וזקוק לנו, האם אנו מוכנים להושיט לו יד? עולם עובר. האם לא יהיה דבר בעקבותיו... או שזעקתו תישמע ויזרמו חיים חדשים ואנרכיה מחודשת. באומרו את הדבר הזה, החיים, האור, האמת יוצאים מפיו וממלאים תבל ומלואו.

6. "נִשְׁלַם" (יוחנן יט:30)

דבר ניצחון

ישוע הודיע שהכל נשלם. הוא בא לקיים דבר זה – למות על הצלב ולשים קץ לממלכת המוות. עולם מת ועולם חדש ייוולד...

7. "אָבִי, בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי" (לוקס כג:46)

דבר אחדות מחדש

מי שירד ממרומים על מנת לצרף את עצמו אלינו, כעת שב אל אביו במרומים על מנת להכין מקום לנו. הגוף שנמשך מטה למקום סבל, השפלה ומוות, כעת מתיישר בשעה שהרוח עושה את דרכה מעלה ואורה שובר את החושך. ישוע מתאחד מחדש עם אביו, בשעה שאנו מודים בחטאינו, חוזרים בתשובה מלאה ומתמלאים ברוח הקודש, אנו עולים אל חיק אבינו שבשמיים.