שיחה בן אב לבנו בארץ מוריה

3. שיחה בין אב לבנו בארץ מוריה

וכך צעדו ודיברו הם במשך שלושה ימים.
הנה ההר, שם עלי להגיש עולה לה' –
אמר האב והבן השתתק, לא העז לשאול:
היכן העולה? ברשותנו אש, זרדים, מאכלת,
אולם היכן העולה?
אלוהים לבדו יבחר בעולה.
זאת אמר, אולם לא העז לומר בקול
את המילים: העולה, בני, זה אתה
וכך השתתק.

ובשתיקה זו שקע שנית לתוך תהומות הדממה.
הוא שמע את הקול שהובילו.
כעת הקול שתק.
הוא נשאר לבדו, רק עם שמו
אברהם: הוא אשר האמין, הוא שקיווה כנגד כל תקווה.

ברגע יקים ערימת עצים, ידליק את האש, יקשור את ידי יצחק-
ואז – מה? הערימה תבער בלהבות...
כבר עתה רואה עצמו כאב לבן מת,
הבן שאותו הקול נתן לו וכעת לוקח ממנו?
אברהם, אתה שצועד במעלה ההר בארץ מוריה,
ישנו גבול לאבהות, סף שאתה לא תחצה.
כאן, אב אחר יקבל את קורבן בנו.
אל תירא אברהם, המשך לצעוד,
ועשה את שעליך לעשות.

אתה תהיה אב להמון גויים,
עשה את שעליך לעשות, עד תום.
הוא לבדו יעצור את ידך בשעה שתהיה מוכנה להנחית את המכה...
הוא לא יאפשר שידך תבצע את אשר כבר התרחש בלב.
כן - ידך תיעצר באוויר.
הוא לבדו יעצור אותה.
מעתה ואילך, הר מוריה יחכה –
שכן על הר זה, הרז חייב להתממש.