סוכות בקהילות

כ-150 חברים מהקהילות הקתוליות הדוברות עברית ורוסית בישראל התכנסו בשבת, ה-15 באוקטובר 2011, ליום הודיה, חגיגה, תפילה וכיף בכנסיית גברתנו של ארון הברית בקרית יערים. היו נציגים של כל הגילאים אולם שמחה מיוחדת הייתה בקבלת חברים חדשים אשר חיוו את החג הראשון בקרבנו כי נולדו במהלך השנה שעברה.

היום החל בעריכת סעודת האדון, חגיגה מלאת שמחה. כל כוהני הקהילות היו נוכחים ויחד איתם אף אחרים שערכו את המיסה לצד האב דוד, הממונה על הקהילות. המקראות נבחרו במיוחד לרגל חג הסוכות: ויקרא כג:39 – 44, מזמור קכב, אל הקולוסים א:12 – 20; יוחנן ז:37 – 39. בדרשתו האב דוד התמקד בסיבות למה עלינו, כקתולים הדוברים עברית בישראל, לחגוג את חג הסוכות. אין זה בלבד בגלל שהעם שבקרבו אנו יושבים חוגג חג זה וגם לא בגלל שישוע, בן לעם היהודי, חגג את החגים היהודיים. ישנן סיבות יותר עמוקות מאלה הממחישות את חשיבות החג לנו. ראשית כל, החג חוגג את זיכרון ארבעים השנה שעם ישראל עברו במדבר, חוויה עמוקה שהכל מאת האלוהים הוא – אוכל, משקה, לבוש ונעליים – הכל מאת האלוהים כי במדבר אין כלום. הסוכה מסמלת תלות זאת באלוהים. ברם, בסכות ישנה אף מצווה לשמוח (ראה ויקרא כג:40). מצווה זו בחג הזה מזכירה לנו את יעודנו כתלמידי המשיח: לשמוח תמיד. נוכל למצוא אלף סיבות להיות עצובים אולם המשיח קם לתחייה ובכן עלינו לשמוח. לבסוף, סוכות הינו חג אחרית הימים. כתוב בספר זכריה, שבאחרית הימים בסוכות כל אומות העולם יעלו לירושלים יחד עם עם ישראל. קהילותינו מהוות כבר כאן ועכשיו רמז למציאות הזאת – אחדות האנושות העולה לירושלים על מנת לשבח ולעבוד את האלוהים. המציאות הזאת עדיין בגדר הבטחה אולם בהביטנו מסביב לנו, בהביטנו ברבגוניות חברי הקהילות, אנו מבחינים שההבטחה מתחילה להתקיים אף בנו.

המיסה נמשכה עם תהלוכת הילדים אשר הביאו את המתנות לשולחן האדון. נער אחד ברך על סל פירות, סימן התבואה בחג האסיף והתפלל שהאל יברך אותנו בשנת שפע. זמן סעודת האדון היה חדור שמחה, בליווי הקבוצה המוזיקאלית – מקהלה ונגנים – מורכבת מחברים מקהילות ירושלים, חיפה, באר שבע ויפו. נציין במיוחד את מנהל הקבוצה, בני, והסולנים: מגלי מירושלים, מרים מחיפה ולנה, לודה ואולגה מחיפה.

הייתה הזדמנות להודות לאלוהים על כל החדש שהעניק לקהילות בשנה שחלפה: כוהנים חדשים שהצטרפו לקהילות (האבות סרגיי, אלובייר וניקולא), תינוקות שנולדו מאז החג שעבר, מוזיקאים חדשים שהצטרפו אלינו, קבוצת צעירים מחודשת ואף קהילה חדשה בטבריה...

בתום המיסה, כל הנוכחים הרימו כוסית יין בברכה על השנה החדשה. אז התפזרו לכל עבר קבוצות שסעדו יחד מארוחות הפיקניק שהביאו.

בזמן אחר הצהריים, התחלקו הנוכחים לשש קבוצות על מנת לחלוק יחד על חוויית רוח הקודש בחיינו כמאמינים ובחיי הקהילות. נבחרו טקסטים מהכתובים לעזור לחברים לדבר על הרוח ועל מתנותיה. במשך הזמן הזה, הילדים התכנסו יחד עם קבוצות הצעירים ושחקו משחקים... אף שם הרוחות התרוממו משמחה לחדש את אווירת קייטנת הקיץ. רבים מצאו חברים מתקופת הקיץ וחידשו קשרי ידידות.

לקראת סוף היום, הצעירים שהינם חברים בקבוצת "פרח המדבר", תשעה היו נוכחים ביום הקהילות, הציגו בפני הנוכחים דיווח על נסיעתם לספרד. שישה מתוכם תיארו את מהלך הנסיעה שלב שלב בליווי תמונות. הם זכרו בהתלהבות מה שעבר עליהם והביעו שוב את נחישותם להמשיך כקבוצה.

היום הנפלא הסתיים בתפילה שאותה הדריך האב יואל בליווי שיר מקבוצת הצעירים. אולם הזמר האחרון היה ילד קטן שהתגבר על ביישנותו ושר בקול רם ובהיר: "מי שמאמין אינו מפחד"!