חג גוף המשיח – שנה א

בחג גוף המשיח (Corpus Christi) המאמינים מוזמנים לחזור לאירוע שכבר הוזכר בתחילת שלושת הימים המרכזיים של השבוע הגדול. ביום החמישי של השבוע הגדול, זוכרים את הסעודה האחרונה שבה ישוע מסר את גופו ואת דמו ערב צאתו לדרך הייסורים והצליבה. על פי ספרי הבשורה של מתי, מרקוס ולוקס, היה מדובר בארוחת ערב חג הפסח: הארוחה שבה העם היהודי זוכר את יציאת מצרים והמעבר מהעבדות אל החירות. במאה ה-13, הכנסייה קבעה חג נוסף שבו חוגגים את המתן של לחם הקודש ודם המשיח, חג שבא בתום התקופה של החגים המרכזיים של לוח השנה הנוצרי - אחרי חג הפסחא וחג השבועות.

בין הפעלים החשובים ביותר המיוחסים לאלוהים ביחסו אל האדם הינם הפעלים "האכיל" ו"השביע". כאב האל דואג לנו ומאז בריאת העולם מאכיל אותנו מטובו. בימי המדבר ולמשך ארבעים שנה עם ישראל חי מהלחם שאלוהים נתן במקום שאין בו מה לאכול. הוא האכיל והשביע את עמו. האתגר בהיכנסם לארץ נחלת אבות זבת חלב ודבש הינו לא לשכוח שכל טוב הארץ בא מהאל בורא עולם וגואל ישראל. הסכנה היא לשכוח את חסדו ולקחת כמובן מאליו את פרי האדמה. ובכן ספר דברים חוזר על המשפט המכונן: "ואכלת ושבעת":

דברים ז:11 - 12: "ואכלת ושבת הישמר לך פן תשכח..."

דברים ח:10: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך"

דברים יא:15 - 16: "ואכלת ושבעת הישמרו לכם פן יפתה לבבכם"

כל פעם שאנו אוכלים עלינו לברך את אבינו שבשמיים שמאכיל ומשביע אותנו מכל טוב. בנוסף, עלינו לזכור, על פי אותו ספר דברים, שלא על לחם לבדו חי האדם "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח:3). ובכן, כאשר הוא נותן לנו את לחם שמים, את לחם הקודש, את הדבר שהיה בראשית, את בנו יחידו, שאמר: "אני הוא לחם החיים" (יוחנן ו:35) ההודיה כפולה ומכופלת.

המקראות של החג כתמיד עוזרים לנו להבין את משמעותו. המקרא הראשון , מספר דברים (ח:2 – 3. 14 - 16), מזכיר לנו את הלחם שהאכיל האלוהים לעמו במדבר. הלחם הזה – המן – מהווה את בסיס מודעות העם להשגחתו של האלוהים והחובה להודות לו בכל רגע.

המקרא השני הינו מהאיגרת הראשונה של שאול אל הקורינתים (י:16 - 17) ומתאר את אחדות הקהילה המשתתפת בסעודת הלחם האחד והכוס האחת.

לבסוף, בספר הבשורה (יוחנן ו:51 – 58), אנו שומעים את ישוע המכריז על המתנה הגדולה שהוא מעניק לאלה המאמינים בו: "אֲנִי הַלֶּחֶם הַחַי הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם. אִם יאכַל אִישׁ מִן הַלֶּחֶם הַזֶּה יִחְיֶה לְעוֹלָם. וְהַלֶּחֶם אֲשֶׁר אֶתֵּן הֲרֵיהוּ בְּשָׂרִי בְּעַד חַיָּיו שֶׁל הָעוֹלָם" (יוחנן ו:51).