חג רז האלוהים - האב והבן ורוח הקודש אלוהים אחד - שנה א

בקהילותינו הדוברות עברית אנחנו מכנים את החג הזה: חג רז האלוהים - האב והבן ורוח הקודש אלוהים אחד. השם "טריניטאס" (או כפי שלפעמים מתרגמים אותו לעברית - "שילוש") כינוי תיאולוגי מורכב ולא תמיד מובן אפילו בקרב הנוצרים המאמינים. השם של החג אצלנו ארוך ומורכב, דבר המשקף את התפתחות האמונה באלוהים אחד המתגלה לנו בשלוש דמויות: כאב בורא שמיים וארץ, כבן הקם לתחייה וכרוח הקודש. אולם אורכו של כינוי החג גם משקף את סיפור האהבה הארוך של האלוהים עם בני האדם.

אין ספק שאת החג לא ניתן להבין מבלי לחזור על כל פרקי תולדות הישועה - סיפורו של האלוהים עם בני האדם מימי בראשית עד קץ העולם - הבא לידי ביטוי במקרא (כתבי עם ישראל (התנ"ך) והברית החדשה). מבחינה ליטורגית, החג ממוקם בשבוע לאחר חג השבועות ומשמש סיכום לכל התקופה שאותה חיו המאמינים מאז השבוע הגדול (ייסוריו, מותו ותקומתו של ישוע המשיח) ועד למתן רוח הקודש (בשבועות). ובכן, להיכנס לרוחו של החג עלינו להיזכר גם בתולדות הישועה במקרא וגם בחגים הגדולים ומשמעותם.

השנה (שנה א), המקראות נבחרים בפרקים חשובים במקרא וכל מקרא מדגיש רגע משמעותי בסיפור אהבתו של האלוהים לבני אדם. המקרא הראשון לקוח מפרק לד בספר שמות, מקום שבו האלוהים מגלה למשה את המידות הנשגבות המתארות את נוכחות האל בקרב העם: "יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת. נוצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נושֵׂא עָו‍ון וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לא יְנַקֶּה פּוקֵד עֲו‍ון אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים" (שמות לד:6 – 7).

המקרא השני, מאגרת שאול השנייה אל הקורינתים, מכיל את הברכה אשר בה מברך השליח את הקהילה: "חֶסֶד הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְאַהֲבַת הָאֱלוהִים וְהִתְחַבְּרוּת בְּרוּח הַקּודֶשׁ עִם כֻּלְּכֶם" (השנייה אל הקורינתים יג:13). ברכה זו, המזכירה את שלוש דמויות האב, הבן ורוח הקודש, הפכה להיות הברכה בתחילת כל מיסה.

המקרא מספר הבשורה על פי יוחנן (ג:6 – 18) מזכיר את השיחה שהתנהלה בין ישוע לבין נקדימון בירושלים שבה ישוע מסביר לחכם את תפקיד הרוח וזה של הבן בתוכנית האהבה של האלוהים לישועת האדם.