קהילת ירושלים: מצום הארבעים עד לחג השבועות – חלק ג

למבוא ולחלק הראשון ראה כאן

לחלק השני ראה כאן

תחנה שלישית: הברכה והקדושה (ההגשה)

אחרי שישוע באר להם (לתלמידים) את הכתובים, הוא לקח את הלחם, ברך עליו ובצע אותו. אז נפקחו עיניהם והכירוהו. כך היה לפי הבשורה דהיום.

בדומה לזה, אחרי שהקשבנו לדבר האלוהים, אנחנו עומדים להגיש את הלחם ואת היין ולברך עליהם.

הלחם

הלחם הוא האוכל הבסיסי ההכרחי לקיום חיינו. לברך עליו מביע את הכרתנו באלוהים כזן ומפרנס את כל הבריות. ניתן להגיד כדברי התורה על הגשת ראשית פרי האדמה: "הנה הבאתי... את אשר נתתה לי ה'" (דברים כו, 10). באים בהודיה ובתודה לאלוהים על חיינו.

היין

היין מופיע מיד אחרי הברית עם נוח כמעין תוספת חינם, מעבר לצרכים הבסיסיים של הגוף. בתנ"ך מסמל היין בראש וראשונה את השמחה: תירוש הגפן "משמח אלוהים ואנשים" (שופטים ט', 13). [חשבו גם על החתונה בקנה]. מצווה היא לשמוח: " וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלוהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ" ככתוב בספר דברים (שם, 11).

היין מכונה "דם הענב" (בראשית מט, 11; דברים לב,14). הוא אפוא הדם היחיד המותר לאכילה. וכמו כל דם הוא מסמל את החיים: מעבר לקיום הפיסי הוא מדגים את החיים החברתיים התרבותיים והרוחניים של בני אדם.

חובה היא על כל יהודי לברך על יין בשבת ובחגים. חובה זו קשורה למצווה לשמוח בחגי ה' וגם מסמלת את הכניסה למימד הרוחני של השבת והמועדים.

קידוש

"קידוש" הוא שמה של הברכה על היין ביהדות. אכן ראשיתה על "בורא פרי הגפן" אך חתימתה – סיומה – על "ה' מקדש השבת" או "מקדש ישראל והזמנים".

המעניין הוא שהכנסייה שמרה על הקשר בין הברכה על היין לבין ההכרזה על קדושתו של אלוהים. כך שההגשה מסתיימת בהכרזה על קדושתו של אלוהים ובתרועה: "קדוש, קדוש, קדוש ה'".

קדוש

בתפילה היהודית התרועה "קדוש, קדוש, קדוש" מורכבת בעיקר משני פסוקים:

" וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל-הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ " (ישעיהו ו, 3).

"וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ--וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי, קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל: בָּרוּךְ כְּבוֹד-יְהוָה, מִמְּקוֹמו" (יחזקאל ג, 12).

שיש להכריז על כבודו בשמים כן בארץ.

ההגשה היא כולה ברכה וקדושה. והיא מזמינה אותנו להיכנס לברית עם בורא העולם ולהכריז על כבודו כבשמים כן בארץ.

ההכרזה על קדושתו של אלוהים היא גם מעבר לפרק הבא של הליטורגיה: הפרק בו מתגלה קדושתו של אלוהים בישוע המשיח והדרך בה נוכל לקיים את המצווה: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי" (ויקרא י"ט, ב).

כעת אנחנו מוזמנים לברך.

והנותן זרע לזורע ולחם לאוכל, ייתן לכם זרע בשפע וירבה פרי צדקתכם (אל הקור' ב, ט', 10)

המקורות

על הלחם והיין:

וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם. (בראשית ט', כ')

וְיַיִן, יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ-- לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן ;וְלֶחֶם, לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד (תהילים ק"ד, ט"ו)

וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כוהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ, וַיּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קונֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ. (בראשית י"ד, 18-20).

"כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה" (בבלי ברכות ל"ה ב).

מנין שאין אומרים שירה אלא על היין? שנאמר (שופטים ט) "ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלוהים ואנשים". אם אנשים משמח, אלוהים במה משמח? מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין (בבלי ברכות ל"ה, א). [כלומר: היין משמח את אלוהים בזה שבני אדם מוסיפים שירה על הברכה] על חשיבות הברכה:

אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו נהנה מקודשי שמים שנא' (תהילים כ"ד) "לה' הארץ ומלואה". ר' לוי רמי כתיב "לה' הארץ ומלואה" וכתיב (תהילים קט"ו) "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". לא קשיא [= אין קושיה בזה] כאן קודם ברכה [ = "לה' הארץ ומלואה"], כאן לאחר ברכה [= "והארץ נתן לבני אדם", כלומר הארץ היא לבני אדם רק לאחר שהם מברכים את ה' עליה] (בבלי ברכות ל"ה, א-ב).

על הקדושה:

שְׂרָפִים עומְדִים מִמַּעַל לוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד: בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו--וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ. (ישעיהו ו', 2-3).

וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ--וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי, קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל: בָּרוּךְ כְּבוֹד-יְהוָה, מִמְּקוֹמוֹ. וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל-אֲחוֹתָהּ, וְקוֹל הָאוֹפַנִּים, לְעֻמָּתָם; וְקוֹל, רַעַשׁ גָּדוֹל. (יחזקאל ג', 12).

כי לחם האלוהים הוא היורד מן השמים ונותן חיים לעולם (יוחנן ו', 33)

מן הברכה "יוצר אור" שלפני קריאת שמע בבוקר:

תתברך ה' אלוקינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת על כל שבח מעשה ידיך ועל מאורי אור שיצרת המה יפארוך סלה (...) "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו', ג'). והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים לעומתם משבחים ואומרים: "ברוך כבוד ה' ממקומו" (יחזקאל ג', י"ב)

(השווה עם "חוקות השליחים", III, 36, 2-5; יוחנן כריסוסטומוס, דרשה, I, 6).

הברכה השלישית של "תפילת העמידה" ("שמוני עשרה"):

אַתָּה קָדוֹש וְשִׁמְךָ קָדוֹש, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה,

(יש מוסיפים: כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה).

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הָאֵל הַקָּדוֹשׁ.

תרגום על ישעיהו ו, 3: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל-הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. "קדוש במרומים בית שכינתו, קדוש על הארץ מעשה גבורתו, קדוש לעולמי עולמים" [התרגום הוא תרגום קדום לארמית מלווה בפרשנות כמו כאן].

בערו את השאור הישן למען תהיו עיסה חדשה. הלא אתם כמצות, שהרי נזבח שה הפסח שלנו – המשיח. לכן נחוגה לא בשאור ישן ולא בשאור הרוע והרשע, אלא במצות התום והאמת. (אל הקורינתים א, ה', 7-8)

והנותן זרע לזורע ולחם לאוכל, ייתן לכם זרע בשפע וירבה פרי צדקתכם (אל הקור' ב, ט', 10)