חג יעקב הצדיק ב-3 במאי

בברית החדשה ישנם שלוש דמויות בשם יעקב ששיחקו תפקיד חשוב בכנסייה הקדומה. שניים מהם היו בין שנים עשר השליחים. האחד הינו יעקב בן זבדי, האח של יוחנן ואחד התלמידים הקרובים ביותר לישוע והראשון מבין השליחים למות על קידוש השם (בשנת 44 כפי שמתואר בספר מעשי השליחים פרק יב). והאחר הינו יעקב בן חלפי. כתוב בנוסף אודות יעקב המכונה "אח הדון" שהיה ההגמון הראשון של ירושלים (ומזהים אותו כיעקב הצדיק).

הברית החדשה אינה נותנת לנו פרטים אודות חייו. בתקופה של הברית החדשה כינו בתואר "אח" גם את האחים מהורה אחד בלבד ואף את בני הדודים (כפי שמופיע גם בספר בראשית יג:8). כנראה יעקב היה אחד ממקורביו של ישוע אולם הוא מוזכר כאחד האחים שלא האמינו בישוע בספרי הבשורה (ראה מרקוס ג:21, יוחנן ז:5). האחים אכן מוזכרים בשמותיהם בטקסט אחר המדבר על חוסר אמונתם (מרקוס ו:3, מתי יג:55). המסורת מספרת שיעקב לאחר מכן הפך להיות אחד בין שבעים השליחים שישוע מינה עוד במשך חייו (לוקס י:1).

בכל מקרה, יעקב הופך להיות דמות בולטת בקהילה הקדומה לאחר תחייתו של ישוע. שאול מזכיר אותו כאחד מאלה שראו את ישוע הקם לתחייה (הראשונה אל הקורינתים טו:7). על פי מסורת המסופרת על ידי הירונימוס (ז'רום) הקדוש אירוע זה התרחש בירושלים בשעה שיעקב עלה לעיר הקודש לרגל חג הפסח יחד עם אחיו. לוקס מצידו מספר שאחיו של ישוע, שלא האמינו בו קודם, היו לב אחד עם מרים ושאר השליחים לאחר עלייתו השמיימה (מעשי השליחים א:14). על פי אותה המסורת בפיו של הירונימוס, האדון בשעת עלייתו השמיימה מסר את הנהגת כנסיית ירושלים לידי יעקב ובו בעת מינה את שמעון כיפא ושליחים להיות עדים לו "הֵן בִּירוּשָׁלַיִם וְהֵן בְּכָל יְהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן, עַד קְצֵה הָאָרֶץ" (מעשי השליחים א:8). מספר אירועים המתוארים בברית החדשה מעידים על סמכותו של יעקב כאחד עמודי הקהילה הקדומה מאז שנת 36 לפחות (למשל אל הגלטים א:18 – 19, מעשי השליחים יב:17, אל הגלטים ב:9, וכו'). יעקב הינו החותם את מועצת ירושלים בדברו המכריע בדבר קליטת המאמינים מאומות העולם בקהילת המשיח.

על פי המסורת, אותו "אח האדון" גם ניסח את איגרת יעקב, הנכללת בברית החדשה ושנכתב בסביבות שנת 58. שם רוח הבשורה משתלבת עם המסורת היהודית המקראית ושבעל פה – ביטוי יפה וחשוב של הרוחניות היהודית הנוצרית של כנסיית ירושלים.

ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מדווח על מותו על קידוש השם של אח האדון. בשנת 62, הכוהן הגדול חנניה האשים את יעקב, האח של ישוע, בגלל שעם רב בא אליו על מנת לתת לו כבוד כצדיק בגלל קדושת חייו. הוא נשפט על ידי הסנהדרין והוציאו אותו כדי לסקול אותו. המסורת הנוצרית מספרת סיפור במעט שונה: יעקב הובא לאחד מצריחי בית המקדש ומשם היה עליו לנסות להרתיע את היהודים מללכת בעקבות ישוע. במקום להרתיע אותם, הוא הצהיר שישוע אכן בן האלוהים, יושב לימין האב ויבוא בענן לשפוט את החיים ואת המתים. הצהרתו של הצדיק חיזקה את אמונת ההמון ובזעם אויביו השליכו אותו מצריח בית המקדש. שם סקלו אותו בשעה שהוא ביקש סליחה למען אלה שהרגוהו.