נולדה אילנה דובוס ברומניה ב-1919 והיא עזבה את הבית בגיל 15 על מנת לחיות עם אחיות ציון. בימי מלחמת העולם השנייה, היא הצטרפה למסדר של אחיות ציון ונשלחה לרומא, מקום שבו השתתפה בפעילויות הנזירות לטובת העם היהודי הנרדף.

helene_dobos

לאחר תום המלחמה, אילנה הצטרפה לבוצה קטנה של נשים שנוסדה על מנת להכיר טוב יותר את העולם היהודי. ב-1958, היא הגיעה למדינת ישראל באותה האוניה שהביאה את האב אלפרד דלמה, כוהן קהילת יפו לעתיד. בתום שישה חודשי לימוד העברית באולפן בקיבוץ גינוסר, אילנה עברה להתגורר בחיפה ושם עבדנה תחת חסותו של הארכיבישוף היווני הקתולי ג'ורג' חכים וטיפלה בילדים יתומים וזקנים.

כעבור מספר שנים, אילנה עברה להתגורר בתל אביב יחד עם קלוטילד מתיס, חברה בקהילת יפו הקתולית הדוברת עברית ופעילה בעידוד היחסים בין יהודים לבין נוצרים. אילנה המשיכה לעבוד עם חולים וזקנים והפכה לאחד עמודי קהילת יפו. לאחר מותה של קלוטילד, אילנה עברה להתגורר ביפו והמשיכה שם את עבודתה עם החולים והזקנים אשר רבים מהם הפכו להיות ידידיה הטובים. איש נכה אחד, יונתן שמו, טופל על ידה במשך 23 שנה. כאשר אילנה יצאה לפנסיה בגיל 72, היא לא הפסיקה את שירותה בקרב הזקנים והחולים והפכה להיות דמות מרכזית בקהילת יפו.

אילנה אף קיימה יחס איתן עם קהילת העובדים הזרים מרומניה והייתה להם תמיכה רוחנית. היא התעקשה בבקשתה מהבישופים הרומנים שישלחו לארץ כוהן דת שיוכל להיות להם לרועה והכוהנים שהגיעו שמרו על קשר הדוק איתה. היא ביקרה את העובדים הזרים אף כאשר הגיעו לפעמים לבתי המאסר בישראל.

ב-2007, בגיל מבוגר מאוד, אילנה עברה לבית אבות בירושלים ושם בילתה את שנותיה האחרונות. היא הפכה להיות חברה בקהילת ירושלים ופקדה את סעודת האדון ביום א עד אשר מנעה ממנה זאת המחלה והחולשה.

אילנה הלכה לעולמה בגיל 92, בלילה של יום א של פסחא, ה-24 באפריל 2011. זוכרים את אמונתה האיתנה, מסירותה בשירות הזולת, טיפולה בחולים ובזקנים והכוח השקט שלה.

עדה למשיח, אוהבת הזולת, יהי זכרה מקור עוז וברכה.