קהילת ירושלים: מצום הארבעים עד לחג השבועות – חלק ב

למבוא ולחלק הראשון ראה כאן

תחנה שנייה: דבר אלוהים

אחרי שדיברנו על הווידוי, נעבור היום לתחנה השנייה שלנו: על דבר אלהים והכרזתו כחלק הבא בסעודת האדון. החל מן הקטע הראשון מן התנ"ך עד להבעת אמונתנו ב-"אני מאמין", הכל כיחידה אחת הקשורה קשר הדוק לבציעת הלחם שלאחריה.

"היום אם בקולו תשמעו" (מזמור צה, ז)

היום: אלהים פונה אלינו בדברו שאינו רק מעין סיפור על העבר אלא כדבר חי ויעיל היום.

ככתוב בספר דברים, הנה הדברים "אשר אנוכי מצווך היום על לבבך". החכמים הדגישו והסבירו: היום שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא (= פקודת המלך) ישנה שאין אדם סופגה (= מביט עליה בכבוד וביראה) אלא כדיוטגמא חדשה שהכול רצים לקרתה (לקיים אותה). (ספרי דברים אל פרשת ואתחנן, ל"ג, ו').

-- "שהרי דבר אלוהים חי ופועל, וחד הוא מחרב פיפיות וחודר עד להבדיל בין נפש לרוח ובין פרקים למוח העצמות, ובוחן מחשבות הלב וכוונותיו. אין שום נברא נסתר מעיניו; הכול חשוף וגלוי לעיני מי לפניו עלינו לתת דין וחשבון. (אל העברים ד', 12-13).

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם." (שמות ל"ה, א; ראה גם נחמיה ח').

ויקהל: העולם כולו נברא בדבר אלהים. אך גם בדברו נברא עמו כשמתקהל כדי לשמוע ולהקשיב כך שיוכל לקיים אותו.

דבר אלהים יש לשמוע ולהקשיב ללמוד וללמד לדרוש ולקיים אותו, אך גם יחד בתוך קהילה. הוא גם הופך אותנו לגוף אחד מושרש בדברו.

"שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד."

שמע! והשב: "הליטורגיה של דבר אלהים" מורכבת מקריאת קריינים ומתשובות המאמינים:

הקריין בסוף קריאתו מכריז: "דבר ה'!" ואנחנו עונים: "שבח לאל!"

לאחר הקטע מן התנ"ך המזמור עוזר לנו להפנים את מה שנשמע קודם וניתן לנו כתפילה בה הקהילה עונה לדבר אלהים. אחרי הדרשה הקהילה מביעה את אמונתה מתוך נכונותה לקבל את האמונה של הכנסייה.

אזי מוכנה הקהילה לפנות לאלהים בתפילות המאמינים, בהן היא מגשרת בין העולם בו אנחנו חיים היום לבין דבר אלהים שלו הקשבנו.

כל אלה כהתחייבות המאמינים כבודדים וכקהילה לבוא ולקיים את דבר אלהים.

"נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ, וָאֹכְלֵם, וַיְהִי דְבָרְךָ לִי, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי: כִּי-נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי, יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת." (ירמיהו ט"ו, ט"ז)

דבר אלהים כמזון: דבר אלוהים מוגש לנו כאוכל ומזון רוחני עד כדי כך שאבות הכנסייה דברו על "שולחן דבר אלהים" שהוא לא פחות חשוב מאשר "שולחן האוכריסטיה".

"חַיֵּנִי, כִּדְבָרֶךָ" (מזמור קי"ט, כ"ה) מבקש בעל המזמור. דבר אלהים מזין ומחזק את החיים בקרבנו להיות לו לבנים.

לכן, כדוגמת מרים, אם ישוע, אנחנו מוזמנים לשמוע, להקשיב, לשמור את דבר אלוהים בלבנו ולשקול אותו (ראה לוקס ב', 19) עד שההבטחות המובטחות לנו תתקיימנה. ונבקש מרוח אלוהים שתפתח את לבנו ותפלס בו דרך לדבר אלוהים הרוצה לשכון בקרבנו.

טעמו וראו כי טוב ה'!

"דבר אלוהים נהיה בשר ושכן בתוכנו" (יוחנן א, 14)

תחנה שנייה: דבר אלוהים (מקורות)

וּדְבַר-אֱלֹהֵינוּ, יָקוּם לְעוֹלָם (ישעיה מ', 8)

היום:

"היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם" (לוקס ד, 21)

שולחן דבר אלוהים:

" וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, אֵת אֲשֶׁר-תִּמְצָא אֱכוֹל: אֱכוֹל אֶת-הַמְּגִלָּה הַזֹּאת, וְלֵךְ דַּבֵּר אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל. וָאֶפְתַּח, אֶת-פִּי; וַיַּאֲכִילֵנִי, אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת. וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם בִּטְנְךָ תַאֲכֵל וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא, אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ; וָאֹכְלָה, וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק". (יחזקאל ג', 1-3)

"בֶּן-אָדָם--אֶת-כָּל-דְּבָרַי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ, קַח בִּלְבָבְךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע." (יחזקאל ג', 10)

יעילות דבר אלוהים ונוכחותו העכשוית:

-- ו דִּרְשׁוּ יְהוָה, בְּהִמָּצְאוֹ; קְרָאֻהוּ, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. ז יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו; וְיָשֹׁב אֶל-יְהוָה וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל-אֱלֹהֵינוּ כִּי-יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ. ח כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי--נְאֻם, יְהוָה. ט כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם. י כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב--כִּי אִם-הִרְוָה אֶת-הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ; וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ, וְלֶחֶם לָאֹכֵל. יא כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לֹא-יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם: כִּי אִם-עָשָׂה אֶת-אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו. (ישעיה נ"ה)

-- שהרי דבר אלוהים חי ופועל, וחד הוא מחרב פיפיות וחודר עד להבדיל בין נפש לרוח ובין פרקים למוח העצמות, ובוחן מחשבות הלב וכוונותיו. אין שום נברא נסתר מעיניו; הכול חשוף וגלוי לעיני מי לפניו עלינו לתת דין וחשבון. (אל העברים ד', 12-13).

נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ; וְאוֹר, לִנְתִיבָתִי. (תהילים קי"ט, ק"ה)

לשמוע, לשמור ולקיים את דבר אלוהים ולהאמין בו:

כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ (דברים ל', 10-14).

"מי שאוזן לו ישמע נא מה שהרוח אומרת לקהילות" (ההתגלות ג', 13)

"בן בגבג אומר, הפוך בה (= בתורה) והפך בה, והגי בה דכולא בה (= שהכול נמצא בה), ובה תחזי, סיב ובלי בה; ומינה (ממנה) לא תזוז, שאין לך מידה טובה יותר ממנה." (משנה אבות ה', י"ט)

מָה-אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ: כָּל-הַיּוֹם, הִיא שִׂיחָתִי (תהילים קי"ט,צ"ז).

"אשרי זו שהאמינה שיתקיימו הדברים אשר נאמרו לה מאת אלוהים" (לוקס א', 45)

וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי--נְאֻם-יְהוָה (יחזקאל ל"ז, 14)