האפיפיור ברוך אודות "Lectio divina"

"אתאר להלן את המהלכים היסודיים עליהם מושתתת שיטה זו:

- הפתיחה הינה קריאת הטקסט (lectio) המעוררת בנו הרצון להבין את תוכנו האמיתי: מה אומר הטקסט כפשוטו? ללא מהלך זה, עשוי הטקסט להוות עילה למחשבותינו ורעיונותינו האישיים.

- המהלך הבא הינו ההרהור בטקסט (meditatio) המציב את השאלה: מה אומר לנו הטקסט המקראי? בנקודה זו, כל אחד הקורא את הטקסט, הקורא הבודד או הקהילה בצוותא, ניצב מול האתגר הטמון בו הגורם לנו להשתנות.

- קריאת הטקסט, ההרהור בו, והשינוי כתוצאה מכך, מוביל אותנו למהלך הבא: התפילה (oratio). נשאלת השאלה: מה עלינו להשיב לאלוהים בעקבות הדבר שהוא מפנה אלינו? תפילה, שהינה תחינה, עתירה, הודיה ושבח, מהווה את הערוץ העיקרי באמצעותו אנו משתנים.

- לבסוף, "הקריאה הרוחנית" תמה במהלך ההתבוננות (contemplatio) בטקסט. במהלך הזה אנו מניבים את פרי הקריאה כמתנה מאת האלוהים. אנחנו מזדהים עם הדרך בה האלוהים רואה ושופט את המציאות סביבנו ושואלים עצמנו באיזה אופן עלינו לשוב אליו בכל שכלנו, לבנו ומאודנו? באיגרת אל הרומים, שאול השליח אומר לנו: "וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלוהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו" (אל הרומים יב:2). מהלך ההתבוננות שם כיעד כינונו של חזון מציאות חכם ומבחין בתוכנו; להידמות לאלוהים ולראות את המציאות כפי שהאלוהים רואה אותה. כך תיווצר בתוכנו "רוּחַ הַמָּשִׁיחַ" (אל הקורינתים ב:16). בהקשר זה, דבר האלוהים הינו קנה מידה להבחנת המציאות: "דְּבַר הָאֱלוהִים חַי וּפוֹעֵל, וְחַד הוּא מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְחוֹדֵר עַד לְהַבְדִּיל בֵּין נֶפֶשׁ לְרוּחַ וּבֵין פְּרָקִים לְמוחַ הָעֲצָמוֹת, וּבוֹחֵן מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וְכַוָּנוֹתָיו" (אל העברים ד:16).

עלינו לזכור תמיד כי לא תמה "הקריאה הרוחנית" עד אשר תניב פרי במעש (actio), מעש אשר יביא את המאמין למסור את חייו כמתנת אהבה למען האחרים.

ניתן לראות את התגלמות תהליך זה וקיומו המושלם במרים אם עמנואל. מרים מהווה לכל מאמין דוגמא ומופת באופן כניעתה וקבלתה את דבר האלוהים. כפי שכתוב: "מִרְיָם שָׁמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְשָׁקְלָה אוֹתָם בְּלִבָּהּ" (לוקס ב:19, ראה ב:51). היא גילתה את הקשר העמוק המאחד אירועים, פעולות והתרחשויות הנראים לפעמים אקראיים, קשר המתגלה באמצעות התבוננות בתוכניתו האדירה של האלוהים."

("דבר האדון" מספר 87)