קהילת ירושלים: מצום הארבעים עד לחג השבועות

התוכנית

תקופה ליטורגית אחת היא מיום האפר עד לחג השבועות (כולל חג השבועות): היא מתחילה בקריאה לחזרה בתשובה, ממשיכה בעלייה לפסחא, ותוצאותיה בשבועות. במלים אחרות, אין פסחא בלא צום הארבעים ואין שבועות בלא פסחא: זוהי דרך אחת ואחידה המובילה לייסוד הכנסייה וייעודה להעיד על הישועה שהתגשמה בייסוריו, מותו ותקומתו של ישוע המשיח.

מטרת התוכנית:

המטרה היא להגביר את מודעותנו לחשיבות דרך ליטורגית זו. הכוונה היא למעין "לימוד חוויתי" ולא ללימוד אקדמי. לכן, נסתפק בהדגשת המרכיבים של סעודת האדון בזה אחר זה:

-- קריאה לחזרה בתשובה וטקס הווידוי: הווידוי כמעשה קהילתי (ולא רק של בודדים)

-- טקס קריאת דבר אלוהים: הקשר בין התנ"ך לבין "הברית החדשה" שהם כרך אחד והתגלות אחת. חשיבותו של המזמור כתשובת הקהילה לקריאת דבר אלוהים – ולעתים קרובות כמפתח להבנת המקראות.

-- ההגשה וההקדשה בהן גוף המשיח נוכח (סקרמנט) והקהילה מתגבשת ככנסייה בגוף המשיח וכגוף המשיח. חשיבות הברכה וחשיבות הקדוש.

-- קריאה לבואה של רוח הקודש על הלחם ועל היין וכך גם על הקהילה (Epiclèsis).

ביצוע התכנית:

נחלק אותה לארבע "תחנות" ובכל "תחנה" נצביע על חלק מסויים של סעודת האדון בהתאם לזמן הליטורגי. בכל אחת מן התחנות, יינתנו בזמן התפילה דברי הסבר קצרים על החלק שרוצים להגדיש אותו. יחד עם זאת, יחולק דף מקורות, שיעזור לחברים להמשיך ולתת את הדעת על העניין שהודגש.

לוח הזמנים:

תחנה א) ב-13.03 (יום ראשון א' של צום הארבעים). על החזרה בתשובה.
תחנה ב) ב-10.04 (יום ראשון האחרון של צום הארבעים). על דבר אלוהים.
תחנה ג) ב-1.05 (יום ראשון שני של תקופת פסחא). על ההגשה, הברכה והקדושה.
תחנה ד) ב-5.06 (יום ראשון האחרון של תקופת פסחא). על ההקדשה וקריאה לרוח הקודש. ממתן תורה למתן תורה.

תחנה ראשונה: החזרה בתשובה

"נודה בחטאינו": באמירה זו, הכנסייה קוראת לנו לחזור בתשובה. לא רק לחזור מדרכנו הרעה אלא גם להשיב לה' ולשמוע בקולו. התהליך של תשובה כרוך בהכרה בחטא ובחרטה עליו, בהודאה עליו (וידוי) ובקבלת התוצאה.

למה תמותו?

תוצאת החטא לפי ספר בראשית היא: "מות תמות" וזה גם מה שאומר שאול השליח: "על ידי האדם בא החטא לעולם ועקב החטא בא המוות" (רומים ה, 12). ברם בניגוד למה שאלוהים אמר מראש לאדם, אדם וחווה לא מתו אחרי החטא – לפחות לא מיד -- וחז"ל התפלאו על כך: כאילו הנחש הוא דובר אמת ו- חס וחלילה – האלוהים לא. אזי מצאו חז"ל שהקדוש ברוך הוא ברא את התשובה לפני שברא את העולם וכלשונם : "אף על פי שחטא, כיון שעשה תשובה מוחלין [סולחים] לו". כלומר מלכתחילה הכין ה' מוצא אחר לאדם חוטא. ככתוב על פי יחזקאל הנביא: שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם... הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם... וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל. כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ (יחזקאל יח, 30-32).

כוחה של התשובה בחידוש האפשרות לשמוע ולהקשיב לדבר אלהים: רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו (דברים ל, 15-16).

ועוד: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ד, 30).

ובמקרא מספר הבשורה דהיום (יום א הראשון של צום הארבעים), מלמד אותנו ישוע איך להתאזר בדבר אלוהים כדי לענות לשטן ולהרחיק אותו מאתנו.

חזרה בתשובה כאחריות כלפי הזולת:

חשוב הווידוי כמעשה קהילתי המביע את הכרתה של הקהילה באחריותה כלפי כל חבריה בפני אלוהים ובפני בני אדם. מעבר לכך ב"אבינו שבשמים", פונים לאלוהים בבקשה: "סלח לנו על חטאינו כפי שסולחים גם אנחנו לחוטאים לנו". תהליך התשובה לא תם בכך שמבקשים סליחה על חטאים שבהם פגענו בזולת אלא במתן סליחה על חטאים שבהם הזולת פגע בנו.

מווידוי להודיה:

בימי ראשון הרגילים הווידוי בא לפני השיר "כבוד לאלוהים" כי הווידוי הוא מפתח להודיה. וגם משום שהאדם החי הוא כבוד לאלוהים.

נחיה ונשמח בה' החפץ בתשובתנו.

עתה... הובס שוטן אחינו המקטרג עליהם לפני אלוהים יומם ולילה.
(התגלות יב, 10).

מקורות

הקדוש ברוך הוא אינו מרפה מלקרוא לחוטאים:

וְגַם-עַתָּה, נְאֻם-יְהוָה, שֻׁבוּ עָדַי, בְּכָל-לְבַבְכֶם (...) כי-חַנּוּן וְרַחוּם, הוּא--אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה. (יואל 2, 12-13)

בריאת התשובה קודמת את בריאת העולם:

קודם שנברא העולם היה הקב"ה לבדו בגבורתו, ועלה במחשבתו לבראות העולם והיה מחריש וחושב: היאך יברא [את העולם] ויתקיים מפני עונותיהם של בני אדם? וברא תשובה קודם שברא העולם [...]. דתנן [למדנו]: "הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה" (אבות פרק ג, ט"ו). כיצד? אדם יוצא לשוק ונשבע לַשֶּׁקֶר על מקח וממכר, רואה נשים ומהרהר, נכנס לפני השלטון ואינו מתנקה מלספר לשון הרע ונכנס לביתו מלא עוונות [חטאים]. ישן על מיטתו והפקיד רוחו ביד הקב"ה [...]. אמר דוִד לפני הקב"ה: אם אתה גובה מאדם עונו [מעניש אותו על פי חטאיו] לא יעמוד [יקום בבוקר] לעולם ממיטתו. אלא - בראת תשובה בעולמך: אף על פי שחטא, כיון שעשה תשובה מוחלין [סולחים] לו. (אוצר המדרשים, עמ' 496-497)

כי חפץ ה' בתשובת החוטא:

[ישוע אמר]: "לא הבריאים צריכים לרופא, אלא החולים. ואתם צאו ולמדו מה משמע ' חֶסֶד חָפַצְתִּי, וְלֹא-זָבַח ', כי לא באתי לקרוא לצדיקים כי אם לחוטאים". (מתי 9, 12-13; ראה גם לוקס 15).

[השווה ל-: אמר רב אלכסנדרי: אם הדיוט משתמש בכלי שבור גנאי הוא לו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל שימושיו כלים שבורים. קרוב ה' לנשברי לב (תהילים ל"ד י"ט), הרופא לשבורי לב (שם קמ"ז ג'), לב נשבר ונדכה [אלוהים לא תבזה] (שם נ"א י"ט). לפיכך הושע מזהיר את ישראל ואומר להן: שובה ישראל. (פסיקתא דרב כהנא, פסקא כ"ה, עמ' קנ"ח ב)].

-- אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע, כִּי אִם-בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ, וְחָיָה: שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וְלָמָּה תָמוּתוּ--בֵּית יִשְׂרָאֵל. (יחזקאל 33, 11).

-- מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ, וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ; שׁוּבָה אֵלַי, כִּי גְאַלְתִּיךָ. (ישעיה 44, 22).

[ללמוד מחטא ישראל את האפשרות לחזור בתשובה: רבי יוחנן בשמו של רבי שמעון בר יוחאי ראו את חטאיהם של דוד בבת שבע ודור המדבר בחטא העגל כלא ראויים להם מצד עצמם, שנעשו רק על מנת שיהיה קיים בעולם רעיון התשובה, שאם יחטא יחיד יאמרו לו ללמוד לעשות תשובה מדוד, ואם יחטאו רבים יאמרו להם ללמוד מדור המדבר (תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ד‏-ה)].

חובה ואחריות כלפי החוטאים:

-- סלח לנו על חטאינו כפי שסולחים גם אנחנו לחוטאים לנו (מתי 6, 12)

-- אם יחטא לך אחיך, לך והוכח אותו בינך ובינו לבד. אם ישמע לך קנית לך את אחיך (...) כמה פעמים יחטא לי אחי ואסלח לו? האם שבע פעמים? השיב לו ישוע: אינני אומר לך עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע. (מתי 18, 15. 21-22)

אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא' (הושע יד) "שובה ישראל עד ה' אלהיך" (תלמוד בבלי, יומא פ"ו, ע"א)

שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה (ישעיה ס"א י'). הֲלֹא-אַתָּה, תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ; וְעַמְּךָ, יִשְׂמְחוּ-בָךְ (תהילים פ"ה ז')
[פסיקתא דרב כהנא, פסקא כ"ב]