חג מרי-אלפונסין הקדושה – ה-19 בנובמבר

נולדה סולטנה מריה ג'טאס ב-4 באוקטובר 1843. היא נטבלה ב-19 בנובמבר 1843 וקיבלה את חתימת הקודש מידיו של הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים אחרי הקמתה של הפטריארכיה מחדש, מונסיניור יוסף וולרגה, ב-18 ביולי 1852.

הצטרפה סולטנה אל מסדר האחיות של יוסף הקדוש כשהייתה בת 14. ב-30 ביוני 1860 היא לבשה את הגלימה של האחיות של יוסף הקדוש ולאחר שנתיים היא נדרה את שלושת הנדרים של חיי המנזר. היא נשלחה לבית לחם היכן עבדה בחינוך נוצרי לבנות. בו בעת היא יסדה שם קבוצות תפילה ואיגודי מאמינים המקודשים למרים הבתולה ואשר התפללו באופן סדיר את תפילת המחרוזת.

מרים אימו של ישוע החלה להופיע לאחות מרי-אלפונסין והיא מגלה לה שהיא חפצה בהקמת מסדר האחיות של המחרוזת. מרים מייעצת לאחות לדבר עם האב יוסף טנוס, כוהן המשרת בפטריארכיה הלטינית והוא יהפוך להיות המנחה הרוחני שלה ומנהל המסדר. האב יוסף מאתר בית, לא הרחק מהפטריארכיה הלטינית, ששימש בית ראשון לחמש הנשים הראשונות שהיו מועמדות להצטרף למסדר החדש וביניהן האחות מרי אלפונסין. הן נכנסות לבית ב-24 ביולי 1880. הפטריארך ווינסנט בראקו מוסר למועמדות את גלימת המסדר ב-15 בדצמבר 1881 בכנסייה של הפטריארכיה. אולם האחות מרי-אלפונסין עברה תקופה קשה מאוד לפני שהשיגה את האישור מרומא להשתחרר מנדר הציות לראשי מסדר האחיות של יוסף הקדוש ואישור להצטרף למסדר החדש של אחיות המחרוזת. האב טנוס עזר לה תמיד ברגעים הקשים.

ב-6 באוקטובר 1883, גם האחות מרי אלפונסין קיבלה את גלימת המסדר מידי מונסיניור פסקל אפודיה, עוזר הפטריארך הלטיני. ב-7 במרץ 1885, היא יחד עם שבע האחיות הראשונות במסדר נדרו את נדריהן הסופיים בתפילה חגיגית שכיהן בה הפטריארך ווינסנט בראקו.

ב-25 ביולי 1885, נשלחה האחות מרי-אלפונסין אל הכפר יפו הגלילית יחד עם נזירה אחרת. שם התרחש הנס הראשון. יום אחד ילדה בשם נת'ירה עיד נפלה לתוך מאגר מים עמוק. מרי-אלפונסין זרקה את המחרוזת שלה לתוך המאגר ומיהרה לכנסייה להתפלל ולהתחנן בפני מרים הבתולה לעזרה ושם הצטרפו אליה הבנות האחרות של הכפר להתפלל את המחרוזת. לאחר זמן קצר, נת'ירה יצאה ממאגר המים בריאה ושלמה וסיפרה שראתה אור גדול והופיע סולם לפניה בצורה של מחרוזת שבאמצעותו היא יכלה לצאת.

באוקטובר 1886, האחות מרי-אלפונסין נשלחה להקים בית לנזירות ובית ספר בעיירה של בית סאחור ("עיר הרועים"). לאחר תקופה קצרה שם היא עזבה את בית סאחור ונשלחה יחד עם שלוש נזירות לא-סלט לשליחות הראשונה מעבר לירדן. שנתיים לאחר מכן היא נשלחה לשכם אולם בגלל בעיות של בריאות היא נאלצה לחזור למרכז הנזירות בירושלים. כאשר היא התגברה על מחלתה, היא נשלחה אל הכפר זבאבדה באזור ג'נין. ב-1892 היא הייתה בנצרת היכן שיכלה לעזור לאב טנוס במחלתו האחרונה.

ב-1893, בחזרה בבית לחם, היא חונכת מקום עבודה לבנות העניות בעיר. שם היא נשארה במשך 15 השנים הבאות, מלאה בהתלהבות היא שקדה במסירות בעבודה זו עד 1909 בשעה שקראו לה לחזור לירושלים. ב-1917, היא עוזבת את ירושלים להשתקע בכפר עין כרם בהרי יהודה ושם היא הקימה בית היתומים בכפר. בעין כרם היא קיימה את מה שביקשה ממנה מרים הבתולה: להתפלל את תפילת המחרוזת בכל שעות היום.

ב-25 במרץ 1927 (חג הבשורה), האחות מרי-אלפונסין הלכה לעולמה בשעה שהתפללה את תפילת המחרוזת עם אחותה, חנה דניל ג'טאס.

במשך על שנות חייה, האחות מרי-אלפונסין הסתמכה באופן מלא וללא סייג על ההשגחה העליונה. היא הינה שליחת התקווה, של הביטחון המלא באלוהים ובמרים הבתולה ובתפילת המחרוזת. היא האמינה אמונה עמוקה בדברי מרים הבתולה: "המחרוזת הינה אוצר לך". ב-15 באוקטובר 1994, האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 הכיר במידותיה וב-1995 הוא הכריז שהיא אכן ראויה לכבוד – השלב הראשון בדרכך ההכרה הרשמית באחות מרי-אלפונסין כאחת מקדושי האלוהים.

ב-22 בנובמבר 2009 היא הוכרזה מבורכת בנצרת. האם מרי-אלפונסין המבורכת ובמאי 2015 היא הוכרזה קדושה, התפללי בעדנו ובעד ארץ הקודש!