מסר הסינודוס

המסר פורסם תחת הכותרת של הסינודוס: "קְהַל הַמַּאֲמִינִים הָיָה לֵב אֶחָד וְנֶפֶשׁ אַחַת" (מעשי השליחים ד:32). המסר מורכב מ-12 פסקאות וכל אחד נושא בכותרת:

1. המבוא: הסינודוס היה לחידוש חוויית חג השבועות כפי שמתואר במעשי השליחים ושהינו חג מתן רוח הקודש לשליחים הראשונים שהתכנסו בהר ציון אשר בירושלים.  הפטריארכים וההגמונים של הכנסייה הקתולית במזרח התיכון התכנסו בוותיקן, כל אחד נושא בליבו את מורשתו, מסורתו, פולחנו ודאגות ושאיפות עמו. לפעם הראשונה, באו כולם יחד והתכנסו סביב האפיפיור, יחד עם יועציו וראשי המשרדים השונים בוותיקן ונציגים של ההגמונים ברחבי העולם. יחד איתם באו אף נציגים מהכנסיות הלא קתוליות ואורחים לא נוצרים (יהודי ושני מוסלמים). האבות הסינודאליים מודים לאפיפיור על השגחתו ודאגתו לכנסייה ובמיוחד לכנסיות המזרחיות. לאור המקרא ומסורת הכנסייה, האבות הרהרו בנושא המזרח התיכון אשר היווה את מקום לדתה של תוכנית הגאולה. שם האל קרא לאברהם ושם הדבר נעשה בשר ברחמה של מרים הבתולה בכוח רוח הקודש. שם ישוע המשיח הכריז את בשורת החיים והמלכות. שם הוא מת לגאול את האנושות ולשחררה מעבדות החטא. שם הוא קם מבין המתים על מנת להעניק חיים לכל בני האדם. שם נוצרה הכנסייה אשר יצאה משם לבשר את הבשורה בכל רחבי תבל.

המטרה הראשונית לסינודוס הינה פסטוראלית-קהילתית. האבות התמקדו בחיי המאמינים, בכאביהם ובתקוותיהם ובמיוחד באתגרים הניצבים בפניהם בחיי היומיום. לכן הם כותבים מסר זה על מנת לבקש מהמאמינים לשמור על האמונה, להתבסס על דבר האלוהים, לשתף פעולה אחד עם השני באחדות ולהעיד לאהבת המשיח בכל נסיבות החיים.  

2. תולדות הכנסייה במזרח התיכון: הקהילה הנוצרית הראשונה נולדה כאן. לאחר חג השבועות שהינו חג מתן רוח הקודש לתלמידי ישוע, התלמידים יצאו כשליחים לבשר את מלכות האלוהים ברחבי תבל. בירושלים וברחבי המזרח התיכון הם חיו באחדות, בתפילה ובשותפות ולא היה איש זקוק לדבר. שם הם גם מתו על קידוש השם והמרטירים הראשונים חיזקו את הקהילה באמונתם. אחריהם באו דורות הנזירים במדבר ואבות הכנסייה שחיזקו את הכנסייה בקדושתם ובכתביהם. מכאן יצאו השליחים להביא את אור המשיח מזרחה ומערבה. כנסיות המזרח התיכון הינן יורשי המורשת הזאת ועליהן המחויבות להמשיך ולמסור מורשת זו לדורות הבאים. עד עצם היום הזה כנסיות המזרח התיכון ממשיכות להעניק לכנסייה האוניברסאלית קדושים, כוהנים ואנשים שמקדשים את חייהם לשירות הקהילה. ישנה תחושה שהכנסיות מגיעות כיום לנקודת תפנית והמאמינים מוזמנים להמשיך בעדותם ולאזור כוח על מנת לבשר את בשורת החיים והשלום באזור.

3. האתגרים: המסר מזהה ארבעה אתגרים עיקריים לחיי הכנסייה. ראשית כל, ישנו האתגר הבא מבפנים והוא אתגר האחדות בין הכנסיות הקתוליות המזרחיות יחד עם הכנסייה הלטינית. האתגר השני נובע מהנסיבות הפוליטיות ומצב הביטחון המעורער באזור. לב ליבו של הבעיה הינו העימות הישראלי-הפלסטיני והמסר מתאר את הסבל של העם הפלסטיני גלל הכיבוש בשטחים הפלסטיניים, הגבלות התנועה, חומת ההפרדה, המחסומים הצבאיים, האסירים, הרס הבתים, העוני והפליטים. המסר גם מזכיר את מצבה של העיר ירושלים ומביע התנגדות לשינויים חד צדדיים בעיר המאיימים על אופייה ואיזון האוכלוסייה בה. האתגר השלישי עוסק בגורלו של עיראק וסבל העם העיראקי. המסר מזדהה עם סבלם של הנוצרים, אלה שנרצחו, ואלה שהוכרחו לעזוב את מולדתם. האתגר הרביעי עוסק ביחסים בין נוצרים לבין שכניהם המוסלמים. המסר מדגיש את האזרחות המשותפת של כל תושבי האזור. ייעוד הנוצרים בחברה הינו לתועלת הכלל ובכן לחיות בשכנות טובה עם המוסלמים. הנוצרים הם חלק בלתי נפרד מהחברה שבה הם חיים.

4. למאמינים הקתולים במזרח התיכון: הנוצרים נקראים להיות מלח הארץ ואור העולם (מתי ה:13 – 14). למרות מספרם הקטן, הם מוזמנים להיות עדים לערכי הבשורה. המסר פונה לכלל המאמינים ומודה להם על אומץ ליבן. לאחר מכן המסר פונה לכל קבוצה בנפרד וראשית כל לכוהני הקהילות ומאיץ בהם להמשיך את שירותם, לחנך את העם באמונתו ולבנות ציוויליזציה של אהבה. המסר פונה לנזירים, לנזירות וכל אלה שהקדישו את חייהם לכנסייה באומרו: "אתם מציעים לעולם סימן של תקווה באמצעות עדות חייכם". המסר מונה את כל חלקי החברה – העמאים, הסובלים בגוף ובנפש, המנוצלים, הגולים, האסירים ומבקש מהם להתחזק, להעיד לתורת ישוע ולהתאחד. המסר מעודד את המשפחות שבהן האמונה נמסרת מדור לדור ומתמקד בתפקיד האישה כאם, כמחנכת, כאשת ציבור ומאיץ בה להמשיך ביתר כוח. אף לצעירים המסר פונה ומגדיר אותם כעתיד הכנסייה: "תכננו את חייכם תחת המבט האוהב של המשיח... אתם מהווים את כוח ההתחדשות בקהילותינו ובמדינותינו". המסר פונה למוסדות ההשכלה – בתי הספר והאוניברסיטאות הקתוליות בכל אזור המזרח התיכון: "הצטיינו ברמה האקדמית וברוח הנצרות". כמוכן המסר פונה למוסדות הרווחה ואמצעי התקשורת הקתוליים בדרישה שימשיכו את שירותם ויצטיינו בעבודתם.

5. המאמינים הקתוליים בתפוצות: המסר פונה לקתוליים המזרח תיכוניים שנפוצו ברחבי תבל בעקבות גלי הגירה ממולדתם. המהגרים ממולדתם עזבו בגלל סיבות כלכליות וחברתיות אולם גם בגלל שלא חשו בביטחון. המסר מאיץ בהם לבקר במולדת, להדק את הקשר עם אלה שנשארו ולשמור על זהותם, על מסורתם ועל זיקתם בכנסיות האם. המסר גם מבקש מהם לא למכור את רכושם במולדת וכך להפקיר את הדורות הבאים מרכושם. "האדמה חלק בלתי נפרד מהזהות ומהשליחות. הוא חלק בלתי נפרד ממורשת אלה שנשארים ואלה שיחזרו אולי למולדתם".

6. המהגרים שהגיעו למזרח התיכון: המסר פונה למהגרי העבודה וכל אלה שהגיעו להתגורר באזור. המסר מברך אותם בבואם ומגדיר אותם כמקור העשרה לכנסייה. הכנסיות המקומיות מתחייבות לספק להם את צורכיהם הרוחניים ולעזר להם במצוקתם. המסר גם קורא לשלטונות לכבד אותם ואת זכויותיהם.

7. אחדות ועדות יחד עם הכנסיות הנוצריות האחרות: המסר מברך את הכנסיות הנוצריות האחרות הנמצאות במזרח התיכון. "אנחנו שותפים לאותו המסע. האתגרים בדרך הינם אותם האתגרים והעתיד לפנינו אותו העתיד. באמצעות האחדות בלבד נוכל לקיים את שליחותנו שקיבלנו מידי האל וזאת למרות ההבדלים בינינו". המסר מזכיר את העבודה בצוותה במסגרת מועצת הכנסיות המזרח תיכוניות ומאיץ בכל החברים במועצה זו להמשיך את הדרך וכמוכן תומך בכל פעילות המקדמת את אחדות הנוצרים.

8. עבודה בצוותא עם היהודים והדו-שיח איתם: "אותם הכתובים מאחדים אותנו: הברית הישנה, דבר האלוהים הינו מכוון גם לכם וגם לנו. אנו מאמינים בכל מה שנגלה שם מאז קריאתו לאברהם, אבינו המשותף באמונה, אביהם של היהודים, הנוצרים והמוסלמים. אנו מאמינים בהבטחותיו של האל ובריתו שכרת עם אברהם ועימכם. אנו מאמינים שדבר האלוהים הינו לנצח. מועצת הוותיקן השנייה פרסמה את המסמך "נוסטרה אייטטה (זמנינו)" העוסק בדו-שיח בין הדתות והיחסים עם היהדות, האסלאם ושאר הדתות. מסמכים אחרים פורסמו בהמשך אשר הבהירו ופיתחו את היחסים עם היהדות. דו-שיח מתמשך מתקיים בין הכנסייה לבין נציגים של היהדות. תקוותנו היא שהדו-שיח הזה יוביל אותנו לעבוד יחד ולהשפיע על השלטונות להימנע מהעימות הפוליטי שלא נגמר ושגורם להפרדה בינינו והפרעה בחיי היומיום בארצותינו. הגיע הזמן שנתחייב לשלום אמיתי, צודק ובר קיימא. דבר האלוהים מגייס לתפקיד זה נוצרים יהודים גם יחד. בדברו, מוזמנים אנו להקשיב לקולו שמדבר שלום. "מַה-יְדַבֵּר הָאֵל יְהוָה כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל-עַמּוֹ וְאֶל-חֲסִידָיו" (מזמור פה:9). אסור לפתח עמדות תיאולוגיות המנצלות את דבר האלוהים להצדיק עוול. להפך הפנייה לדת חייבת להוביל כל אדם לחזות בפני האלוהים המתגלים באחר ולהתייחס אליו על פי זכויותיו ומצוותיו של האל, זאת אומרת על פי טובו של האל, צדקו ואהבתו לכל אחד."

9. עבודה בצוותא עם המוסלמים והדו-שיח איתם: המסר מדגיש שאחדות הנוצרים עם המוסלמים מתבסס על האמונה באל אחד ובמצווה האומרת "עשה טוב והימנע מרע". מועצת הוותיקן השנייה מדגישה שהכנסייה "נושאת מבט של כבוד כלפי המוסלמים. הם סוגדים בפני אל אחד, חי וקיים, רחום וכל יכול, בורא שמיים וארץ, שדיבר לאדם". המסר ממשיך ומדגיש: "אנו אומרים לשותפינו באזרחות המוסלמים: אנחנו אחיכם ואחיותיכם. האל קבע שנחיה יחד, מאוחדים באמונה באל אחד ובמצווה הפולה, כלפי האל וכלפי השכן. יחד נבנה את החברה האזרחית על בסיס האזרחות, חופש הדת וחופש המצפון. יחד נקדם את הצדק, השלום, זכויות האדם וערך החיים והמשפחה. בניית מדינותינו הינה אחראיות משותפת. ברצוננו לקדם למערב מופת של דו-קיום בין הדתות ושל שיתוף פעולה בין הציוויליזציות השונות לתועלת מדינותינו וכל האנושות. מאז הופעת האסלאם במאה השביעית ועד עצם היום הזה אנו חיים בצוותא ושיתפנו פעולה ביצירת ציוויליזציה משותפת. בעבר וגם היום ישנו לעיתים חוסר איזון ביחס בינינו. אולם באמצעות הדו-שיח עלינו להימנע מחוסר איזון והיעדר הבנה הדדית. האפיפיור ברוך ה-16 אמר לנו שהדו-שיח אינו מציאות חולפת אלא הוא מהווה צורך חיוני שעליו תלוי עתידנו. חובתנו היא לחנך את כל המאמינים לגבי דו-שיח בין-דתי, קבלת הפלורליזם וכבוד הדדי.

10. השתתפות בחיים הציבוריים: המסר פונה לשלטונות הפוליטיים והאזרחיים ומודה להם על השתתפותם בחיים הציבוריים. המסר מאיץ בהם לפעול למען שוויון כל האזרחים ומדגיש שהנוצרים הינם אזרחיים שנולדו במולדת ומוצאם במולדת. המסר דורש שהנוצרים יהיו אזרחים שווים ושיהיה להם חופש מצפון ופולחן. המסר תומך בשלטונות בחיפושם לאחר הצדק והשלום באזור ומציין שהשלום בלבד יוכל לעצור את ההגירה מהאזור.

11. פנייה לקהילה הבינלאומית: "אזרחי מדינות המזרח התיכון קוראים לקהילה הבינלאומית ובמיוחד לאומות המאוחדות לפעול למען פתרון שלום צודק וכולל במזרח התיכון באמצעות יישום החלטות מועצת הביטחון ונקיטת צעדים משפטיים חיוניים על מנת לשים קץ לכיבוש שטחים ערביים. כך תהיה לעם הפלסטיני מולדת עצמאית וריבונית היכן שיוכל לחיות בכבוד ובביטחון. מדינת ישראל אף היא תשכון בשלום ובביטחון בתוך גבולותיה המוכרים בחוק הבינלאומי. עיר הקודש ירושלים תשיג את מעמדה היאה לה והמכבד את אופייה המיוחד, קדושתה ומורשתה הדתית של שלוש הדתות: יהודית, נוצרית ומוסלמית. אנו מייחלים שפתרון שתי המדינות יהפוך למציאות ולא יישאר חלום בלבד. שעיראק יוכל לשים קץ להשלכות המלחמה הקטלנית ולקיים אורח חיים בביטחון אשר יגן על כל אזרחיה במסגרות החברתיות – דתיות ואף לאומיות. שלבנון תחיה בריבונות ותשלוט בכל אדמתה, שהיא תחזק את האחדות הלאומית ותמשיך בייעודה להיות מופת דו-קיום בין נוצרים למוסלמים, דו שיח בין תרבויות ודתות שונות וקידום החופש הבסיסי. אנו מגנים אלימות וטרור הנבוע מכל מקור שהוא ובכן כל קציניות דתית. אנו מגנים כל צורות הגזענות, אנטי-שמיות, אנטי-נצרות ואסלאמופוביה. אנו קוראים לכל הדתות להטיל אחראיות על מנת לקדם דו שיח בין תרבויות וציוויליזציות באזורנו וברחבי תבל".

12. סיום: המשך מתן עדות: בפסקה המסיימת את המסר, נכתב: "אנו מודים שעד עתה לא עשינו די על מנת לחיות את קשרי האחדות בינינו.  כמוכן, שההגמונים לא עשו די על מנת לחזק את אמונת המאמינים. המסר ממשיך: "כיום, אנו שבים אליכם מלאי תקווה, כוח והכרעה. אנו נושאים איתנו את מסר הסינודוס והמלצותיו על מנת ללמוד אותן איתכם וליישם אותן בכנסיותינו, כל אחד על פי מעמד חייו. תקוותנו היא שהמאמץ תהיה אקומנית (יכלול את כל הנוצרים). ולסיום המסר מציין שההגמונים מתחייבים להתחיל דרך תשובה ושמים את המהלכים הבאים תחת השגחתה של מרים הבתולה.