חג ליבו הקדוש של ישוע (חג אהבת המשיח) – שנה ג

החג הפך להיות חג בכל הכנסייה במאה התשע עשרה. במרכז החג עומד הלב של ישוע, המלא אהבה לעולם. על פי ספר הבשורה של יוחנן, כאשר ישוע מת על הצלב בא חייל רומי ודקר את צידו ברומח. "אַחַד הַחַיָּלִים דָּקַר אֶת צִדּוֹ בְּרוֹמַח וּמִיָּד יָצְאוּ דָּם וּמַיִם" (יוחנן יט:34). מסורת עתיקה רואה בדם ומים אלמנטים של לידה; שמצידו הנדקר של ישוע הצלוב נולדה הכנסייה.

במאה העשירית בעולם המערבי התחיל הזיהוי של צידו הפצוע של ישוע עם הלב. הלב מקום האהבה ולמען אהבת כל אדם המשיח מת בעדנו על הצלב. הנזירה מרי-מרגרט אלקוק מצרפת ראה בחזיונות את ישוע המבקש ממנה להפיץ את הרוחניות של הלב הקדוש, רוחניות המרוכזת על אהבתו של המשיח. היא קבלה את התמיכה של ראש הישועים באזור, האב דה לה קולמבייר.

למחרת החג, בשבת, חולקים כבוד ללב מרים הטהור, לב בצלמו כדמותו של  בנה, ישוע.