חג רז האלוהים - האב והבן ורוח הקודש אלוהים אחד – שנה ג

בקהילותינו הדוברות עברית אנחנו מכנים את החג הזה: חג רז האלוהים - האב והבן ורוח הקודש אלוהים אחד. השם "טריניטאס" (או כפי שלפעמים מתרגמים אותן לעברית - "שילוש") כינוי תיאולוגי מורכב ולא תמיד מובן אפילו בקרב הנוצרים. השם של החג אצלנו ארוך ומורכב, דבר המשקף את התפתחות האמונה באלוהים אחד המתגלה לנו בשלוש: כאב בורא שמיים וארץ, כבן הקם לתחייה וכרוח הקודש. אולם אורכו של כינוי החג גם משקף את סיפור האהבה הארוך של האלוהים עם בני האדם.

 אין ספק שאת החג לא ניתן להבין מבלי לחזור על כל הפרקים של תולדות הישועה - סיפורו של האלוהים עם בני האדם מימי בראשית עד קץ העולם - הבא לידי ביטוי במקרא (כתבי עם ישראל (התנ"ך) והברית החדשה). מבחינה ליטורגית, החג ממוקם בשבוע אחרי חג השבועות ומשמש סיכום לכל התקופה שאותה חיו המאמינים מאז השבוע הגדול (ייסוריו, מותו ותקומתו של ישוע המשיח) ועד למתן רוח הקודש (בשבועות). ובכן, להיכנס לרוחו של החג עלינו להיזכר גם בתולדות הישועה במקרא וגם בחגים הגדולים משמעותם.

המקראות השנה מאפשרים לנו לטעום את תולדות הישועה שנמשכים שנים כה ארוכות. המקרא הראשון בספר משלי (ח:22 – 31) מתאר את החוכמה כדמות שנמצאת עם האלוהים בראשית ושבאמצעותה הכול נברא. מחבר הטקסט רואה בדמות הזאת מתווך בין אלוהים הבורא ובני אדם. המזמור (ח) מתבונן גם הוא ביחס שבין האלוהים שברא את הכול ולבין בן האדם שמרומם כנזר הבריאה. המקרא השני (אל הרומים ה:1 – 5) מתרכז על תפקיד  התיווך של ישוע המשיח.

המקרא מספר הבשורה על פי יוחנן (טז:12 – 15), מספר את מה שישוע אמר בסעודה האחרונה: "עוֹד רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לָכֶם, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת זאת עַכְשָׁו. אֲבָל הוּא, אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת, כִּי לא יְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר הוּא שׁוֹמֵעַ יְדַבֵּר וְאֶת הַבָּאוֹת יוֹדִיעַ לָכֶם. הוּא יְכַבְּדֵנִי כִּי מִשֶּׁלִּי יִקַּח וְיוֹדִיעַ לָכֶם. כָּל אֲשֶׁר לְאָבִי שַׁיָּךְ לִי, עַל כֵּן אָמַרְתִּי כִּי מִשֶּׁלִּי יִקַּח וְיוֹדִיעַ לָכֶם". אכן הרוח שקיבלנו בחג השבועות תוביל אותנו יותר ויותר בדרך האמת.