דברי ברוך (בנדיקטוס) ה-16 בבית הכנסת ברומא

"הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה. הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים" (מזמור קכו)

"מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד" (מזמור קלג)

1. בתחילת המפגש בבית הכנסת הגדול של יהודי רומא, המזמורים שזה עתה שמענו רומזים לנו אודות היחס הנכון שאמור להיות שלנו בשעה שאנו חווים את רגע החסד המיוחד והמשמח הזה: שבח לאל שעשה נפלאות לנו ושקיבץ אותנו בחסדו, באהבתו וברחמיו ואנו מודים לו שהעניק לנו את הזכות לבוא יחד ולחזק את קשרי האחדות על מנת להמשיך את המסע בצוותא לקראת שלמות הפיוס והאחווה. ראשית כל ברצוני להודות מקרב לב לרב הראשי, דוקטור ריקרדו די סניי על הזמנתך לכאן ועל דבריך המעוררים מחשבה שהפנית אליי. אני גם רוצה להודות לנשיא התאחדות הקהילות היהודיות האיטלקיות, אדון רנזו גטנייה, ולנשיא הקהילה היהודית ברומא, אדון ריקרדו פציפיצ'י, על ברכותיהם הלבביות. אני חושב על כל השלטונות וכל הנוכחים ובאופן מיוחד על כל חברי הקהילה היהודית ועל כל אלה שפעלו למען קיום הרגע הזה, רגע של מפגש ושל ידידות שבו אנחנו משתתפים כעת.

כאשר הוא בא בקרבכם ,כנוצרי וכאפיפיור, לפעם הראשונה לפני כמעט 24 שנה, קודמי המבורך בתפקיד, יוחנן פאולוס השני, רצה לתרום תרומה מכרעת לחיזוק היחסים הטובים וכך להתגבר על חוסר ההבנה והדעות הקדומות. ביקורי מהווה צעד אחד במסע שכבר קיים ואני חפץ לעודד את המסע ולהעמיקו. ברגשות הערכה מהלב, אני בא בקרבכם על מנת לתת ביטוי לכבוד ולאהדה של ההגמון של רומא ושל הכנסייה הקתולית כולה כלפי הקהילה הזאת וכל הקהילות היהודיות בעולם.

2. תורת המועצה הוותקנית השנייה מהווה ציון דרך לקתולים בכל הנוגע לעמדתנו כלפי העם היהודי ויחסינו איתו. הנאמר שם גם מהווה שלב חדש וחשוב. המועצה תרמה דחיפה חזקה למחויבותנו האיתנה להתקדם בדרך של הדו-שיח, האחווה והידידות, מסע שנמשך מזה ארבעים השנה ומתעמק ומתפתח באמצעות מהלכים חשובים ומעשים מרשימים. ביניהם אציין שוב את הביקור ההיסטורי של קודמי המבורך בתפקיד לבית הכנסת הזה ב-13 באפריל 1986, את פגישותיו הרבות עם נציגים יהודים גם כאן ברומא וגם במשך מסעותיו האפוסטוליים ברחבי העולם, כמוכן במשך מסעו כצליין לארץ הקודש בשנת 2000, היובל הגדול. ניתן לציין גם את המסמכים השונים שפורסמו בעקבות ההכרזה של המועצה הוותקנית השנייה, "נוסטרה אייטטה" ("בזמנים שלנו") ושתרמו ליחסים הקרובים הקיימים בין יהודים לבין קתולים. גם אני, בשנות כהונתי כאפיפיור, חיפשתי דרכים להביע את קירבתי לעם הברית וחיבתי לו. כרות בליבי כל רגע של מסעי כצליין לארץ הקודש בחודש מאי של השנה שעברה וכרותות גם הפגישות הרבות עם קהילות וארגונים יהודיים, ובאופן מיוחד הביקורים שלי בבתי הכנסת בקולוניה ובניו יורק.

בנוסף, הכנסייה מגנה את הכישלון של בניה ובנותיה, ומתחננת בבקשת סליחה למען כל מה שבנים אלה תרמו לנגע האנטי-שמיות והאנטי-יהדות (ראה את הוועד למען יחסים דתיים עם היהודים, נזכור: הרהור בשואה, ה-16 במרץ 1998). מי ייתן ויירפאו הפצעים האלה אחת ולתמיד. התפילה מהלב שהתפלל האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 ליד הכותל המערבי ב-26 במרץ 2000 זכורה לי היטב והיא גוררת הד עמוק מלבבנו: "אלוהי אבותינו, אתה בחרת באברהם וזרעו להביא את שמך לאומות העולם: אנחנו מצטערים עמוקות על ההתנהגות של אלה שבמשך מהלך ההיסטוריה גרמו סבל לילדיך אלה ובבקשת סליחתך אנו חפצים להתחייב לאחווה אמיתית עם עם הברית".

3. מהלך הזמן מאפשר לנו להכיר את התקופה הטראגית ביותר של האנושות במאה העשרים: מלחמות אכזריות שהזריעו חורבן, מוות וסבל כפי שהעולם לא הכיר קודם; אידיאולוגיות מפחידות שהינן מושרשות בעבודת אלילים אנושית של גזע, של מדינה, ואשר הובילו למצב שבו אח רוצח אח. דראמת האימה הייחודית של השואה מציגה, במובן מסוים, את הנקודה הקיצונית ביותר בשביל השנאה שהתחלתו באדם ששוכח את בוראו ושם את עצמו במרכז היקום. כפי שציינתי בשעת ביקורי במחנה הריכוז אושוויץ ב-28 במאי 2006, ביקור שעוד כרות בזיכרוני, "שליטי הרייך השלישי היו חפצים למעוך את העם היהודי כולו" וכך "במחיקה מוחלטת של העם הזה, הם חיפשו לרצוח את האלוהים שקרא לאברהם, שדיבר בהר סיני ושקבע את העקרונות שאמורים להדריך את האנושות, עקרונות שתקפים עד עולם" (נאום במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו: תורת האפיפיור בנדיקטוס ה-16, II, 1 (2006), ע' 727).

במקום הזה, איך לא להיזכר ביהודים הרומאים שנלקחו מבתיהם, מול חומות אלה, ונרצחו באושוויץ בברוטאליות רבה? איך ניתן לשכוח את פניהם, שמותיהם, דמעותיהם, ייאושם של הגברים, הנשים והילדים האלה? ביום ההוא הגיעה גם לרומא השמדת עם ברית משה, שקודם כל באה כהכרזה ולאחר מכן הפכה להיות תוכנית שיטתית שיושמה באירופה תחת המשטר הנאצי. למרבית הצער, רבים נשארו אדישים אולם רבים אחרים שכללו גם קתולים איטלקיים, שניזונו מאמונתם ומתורת הנצרות, הגיבו באומץ לב וסיכנו את חייהם בפתיחת זרועותיהם על מנת לעזור לנמלטים היהודים שאותם צדו. הם זכו לאחר מכן להוקרת נצח. גם הכס הקדוש הושיט יד, לעיתים קרובות באופן סמוי ודיסקרטי.

זכר האירועים האלה מחייב אותנו להדק את הקשרים שמאחדים אותנו על מנת להגביר את ההבנה ההדדית, הכבוד והקבלה של האחר.

4. לקרבתנו ולאחווה הרוחנית השוררת בינינו יסוד יציב ובר קיימא בספרי הקודש (הערת המתרגם: האפיפיור אמר את הביטוי בעברית). הכתבים האלה מזכירים אותנו תמיד שיש לנו שורשים משותפים, היסטוריה משותפת, ומורשת רוחנית עשירה משותפת. בשעה שהכנסייה, העם של האלוהים על פי הברית החדשה, מהרהרת ברז זהותה, היא מגלה את הקשר העמוק עם היהודים שבם בחר האלוהים לפני כל האחרים על מנת לקבל את דברו (ראה: הקטכיזם של הכנסייה הקתולית, 839). "האמונה היהודית, שלא בדומה לדתות הלא-נוצריות האחרות, הינה כבר תשובה להתגלותו של האלוהים בברית הישנה. ליהודים "מַעֲמַד הַבָּנִים, הַכָּבוֹד, הַבְּרִיתוֹת, מַתַּן הַתּוֹרָה, עֲבוֹדַת הַקּודֶשׁ וְהַהַבְטָחוֹת; לָהֶם הָאָבוֹת, וּמֵהֶם, מִצַּד יִחוּסוֹ הָאֱנוֹשִׁי, הַמָּשִׁיחַ" (אל הרומים ט:4 – 5)". "שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלוהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ" (אל הרומים יא:29).

5. ישנו הרבה ללמוד מהמורשת המשותפת לנו, שנגזרת מהתורה ומהנביאים. הייתי רוצה במעמד זה להזכיר חלק ממנה: ראשית כל, הסולידאריות הקושרת את הכנסייה לעם היהודי "ברמה של זהותם הרוחנית" המאפשרת לנוצרים לקדם "מתן כבוד מחודש לפרשנות היהודית של התנ"ך" (ראה: הוועד המקראי האפיפיורי, העם היהודי וכתביו הקודש במקרא הנוצרי, 2001, ע' 12 ו-55). כמוכן, מרכזיות עשרת הדברות המהווים מסר מוסרי משותף עם ערך נצחי לישראל, לכנסייה, ללא-מאמינים ולכל בני אנוש; התפקיד להתכונן למלכות העליון ולקדמו ב-"טיפוח הבריאה" שניתנת לאדם על ידי האלוהים כדי שישמור עליה וייטול אחראיות למענה (ראה בראשית ב:15).

6. באופן מיוחד, עשרת הדברות או עשר המצוות (ראה שמות כ:1 – 17, דברים ה:1 – 21), שהינם בתורת משה, מהווים אור זורח של עקרונות מוסריים, תקווה ודו-שיח, כוכב מנחה של אמונה ומוסר לעם האלוהים אשר גם מאירים ומנחים את הדרך של הנוצרים. עשרת הדברות מהווים נר לרגלינו ונורמה לחיים בצדק ובאהבה, "צופן אתי גדול" לכל האנושות. הם משליכים אור על הטוב והרע, על האמת והשקר, על הצדק והעוול, והם תואמים את קני המידה של המצפון האנושי כאשר הוא מתפקד כראוי. ישוע הדגיש את העניין הזה לעיתים קרובות בציונו את הצורך להתחייב באופן פעיל לחיים על פי המצוות: "אִם רְצוֹנְךָ לָבוֹא לַחַיִּים, שְׁמור אֶת הַמִּצְווֹת" (מתי יט:17). מנקודת מבט זו, ישנם תחומים רבים לשיתוף פעולה אפשרי ולעדות. הייתי רוצה להזכיר שלושה תחומים שהינם חשובים במיוחד לימינו.

עשרת הדברות דורשים שנכיר באלוהים האחד כנגד הפיתוי לעשות פסלים, להרכיב עגלים מזהב. בעולמנו ישנם רבים שאינם מכירים באלוהים ואף חושבים שהוא אינו נחוץ, ללא כל חשיבות לחיינו. כתוצאה מכך, אלילים חדשים נעשו ובפניהם האדם משתחווה. לעורר את הפתיחות למימד הטרנסנדנטי בחברה שלנו ולהעיד לאלוהים האחד, מהווים שליחות חשובה של יהודים ונוצרים העובדים בצוותא.

עשרת הדברות קוראים לנו לכבד את החיים ולשמור עליהם מכל עוול והתעללות, להכיר בערך של כל בן אדם שנברא בצלם כדמות האלוהים. כמה נפוץ הוא בכל חלק מהעולם, קרוב ורחוק, שכבוד, חירות, וזכויות האדם נרמסים! להעיד יחד לערך העליון של החיים כנגד כל אנוכיות מהווה תרומה לעולם חדש היכן ששולטים הצדק והשלום, עולם שבו קיים השלום (הערת המתרגם: האפיפיור השתמש כאן במילה בעברית) שנותני התורה, הנביאים והחכמים של ישראל השתוקקו לראות בפועל.

עשרת הדברות קוראים לנו לשמור על קדושת המשפחה ולקדמה כדי שה"כן" האישי, ההדדי, הנאמן והמוחלט של כל איש וכל אישה יוכל ליצור את המרווח לעתיד, לאנושיות האמיתית של כל אחד מהם, ופותח אותם, בו בעת, למתנת חיים חדשים. להעיד שהמשפחה ממשיכה להיות גם הגרעין החיוני של החברה וגם הסביבה הבסיסית שבה לומדים ומיישמים את המידות האנושיות הינו שירות יקר על מנת לבנות עולם אנושי יותר.

7. כפי שמשה לימד ב"שמע ישראל" (ראה דברים ו:5; ויקרא יט:34) וכפי שישוע ציין מחדש בבשורה (ראה מרקו סיב:19 – 31), ניתן לסכם את כל המצוות באהבת האלוהים ואהבת הרעה (הקרוב). תקנון זה מאיץ ביהודים ובנוצרים לפעול מתוך נדיבות מיוחדת בזמנינו לעניים, לנשים ולילדים, לזרים, לחולים, לחלשים ולנזקקים. במסורת היהודית ישנה אמירה נפלאה של אבות האומה: "שמעון הצדיק היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד--על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים" (פרקי אבות א:2). ביישום צדק ורחמים, יהודים ונוצרים נקראים להעיד ולבשר את ביאת מלכות העליון שלמענה הם מתפללים ופועלים בתקווה יומיום. 

8. בדרך הזאת אנחנו יכולים ללכת ביחד, מודעים להבדלים שקיימים בינינו אולם מודעים גם שכאשר אנו מצליחים לאחד את לבבינו וידינו במענה לקריאת האדון, אורו מתקרב וזורח על כל אומות העולם. ההתקדמות שהושגה בארבעים השנה האחרונות על ידי הוועד הבינלאומי ליחסים קתוליים יהודיים ובשנים האחרונות על ידי הוועדה המשולבת של הרבנות הראשית של ישראל והכס הקדוש הינה סימן של הרצון המשותף להמשיך בדו-שיח פתוח וכן. מחר, כאן ברומא, הוועדה המשולבת תקיים את מפגשה התשיעי בנושא: "לימוד יהודי וקתולי אודות הבריאה והסביבה" ואנחנו מאחלים להם דו-שיח פורה בנושא כה חשוב.

9. משותפת לנוצרים וליהודים מורשת רוחנית. הם מתפללים לאותו האדון, הם יוצאים מאותם השורשים ולמרות זאת לעיתים קרובות הם אינם מכירים אחד את השני. חובתנו, כמענה לקריאת האלוהים, לשאוף לשמור על המקום לדו-שיח, לכבוד הדדי, להתפתחות הידידות, לעדות משותפת לאור האתגרים של זמנינו הדורשים שנשתף פעולה לטובת האנושות בעולם הזה שנברא על ידי האלוהים, אל רחום וחנון.

10. לבסוף, אני מוסיף הרהור מיוחד אודות רומא עירנו במקום שהקהילה הקתולית עם הגמונה והקהילה היהודית עם רבה הראשי חיו זו לצד זו קרוב לאלפיים שנה, כפי שציין האפיפיור יוחנן פאולוס השני. מי ייתן והקרבה הזאת תתמלא אהבת אחים גדלה הבאה לידי ביטוי בשיתוף פעולה גובר על מנת לתרום את תרומתנו במציאת פתרונות לבעיות ולקשיים שעדיין קיימים ועומדים בפנינו.

אני מתחנן בפני האדון שיעניק את המתנה היקרה של השלום לעולם ומעל לכל לארץ הקודש. במשך ביקורי שם, בחודש מאי האחרון, ליד הכותל המערבי, התפללתי אליו שכל יכול וביקשתיו: "שלח את שלומך עלי הארץ הקדושה הזאת, על המזרח התיכון ועל המשפחה האנושית כולה; עורר את הלבבות של כל אלה הקוראים בשמך כדי שילכו בענווה בדרכי הצדק והחמלה" (התפילה ליד הכותל המערבי, ה-12 במאי 2009).

שוב אני מודה לאלוהים ומהלל אותו על המפגש הזה ומבקש ממנו שוב ושוב לחזק את קשרי האחווה ולהעמיק את ההבנה ההדדית.

(הערת המתרגם: לסיום האפיפיור קרא בעברית): "הַלְלוּ אֶת-יְהוָה כָּל-גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל-הָאֻמִּים כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת-יְהוָה לְעוֹלָם הַלְלוּ-יָהּ" (מזמור קיז).