חג שמעון וחנה הקדושים – ה-3 בפברואר

ספר הבשורה על פי לוקס, בפרק ב, מספר לנו את הסיפור של יוסף ומרים שבאים אל בית המקדש בירושלים יחד עם התינוק ישוע כדי לקיים את המצוות הכתובות בתורה. בבית המקדש מקבלים את פניהם שתי דמויות, שמעון וחנה, שניהם זקנים. הדמויות הינן סמליות אולם כדאי לנו להכיר אותם יותר לעומק.

לגבי שמעון, "המקבל את האלוהים", לוקס מספר לנו את הפרטים הבאים בלבד: "אִישׁ הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם בְּאוֹתָהּ עֵת, שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ; וְהָאִישׁ צַדִּיק וְחָסִיד וּמְחַכֶּה לְנֶחָמַת יִשְרָאֵל, וְרוּחַ הַקּודֶשׁ הָיְתָה עָלָיו" (לוקס ב:25). אגדות ממלאות את העדר הפרטים במיוחד בקשר למה שלוקס כותב בפסוק הבא: "וּבְרוּחַ הַקּודֶשׁ נִגְלָה לוֹ שֶׁלא יִרְאֶה מָוֶת בְּטֶרֶם יִרְאֶה אֶת מְשִׁיחַ יהוה " (לוקס ב:26). בעקבות פסוק זה, הופיע סוג של "מדרש נוצרי" כי המאמינים שאלו באלו נסיבות הייתה ההתגלות לשמעון. על פי האגדה: "שמעון, שמוצאו ממצרים, היה אחד שבעים החכמים שנאספו בחצרו של המלך תלמי פילדלפוס ה-2 (285 – 246 לפני הספירה), על מנת לתרגם את הכתובים היהודים ליוונית (מה שהפך להיות תרגום השבעים). בשעה שתרגם את ספר ישעיהו, הוא הגיע לפסוק היכן כתוב "הנה הבתולה (ביוונית כתוב בתולה במקום שבעברית כתוב עלמה) הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל" (ישעיהו ז:14). הוא נתמלא ספקות וחשב שנפלה טעות בטקסט – הרי בתולה אינה יכולה ללדת. הוא עמד לתקן את הטקסט ולהחליף את המילה "בתולה" במילה "אישה". פתאום מלאך התגלה לו ועצר את ידו ואמר לו: האמן בכתוב ותראה את קיום הדבר. לא תראה מוות עד אשר עיניך תראינה את ההוא שייוולד מבתולה – משיח האלוהים". מאז אותו רגע, שמעון חיכה לקיום הנבואה.

קיום הדבר לא היה מיועד ליום מחרת ולקח שנים רבות. אולם יום אחד, כאשר שמעון כבר היה בן 360 שנה, "בְהַדְרָכַת הָרוּחַ הוּא נִכְנַס אֶל הַמִּקְדָּשׁ. כַּאֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַהוֹרִים אֶת הַיֶּלֶד יֵשׁוּעַ, לַעֲשוֹת בּוֹ כַּנָּהוּג עַל-פִּי הַתּוֹרָה, לָקַח אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וּבֵרַךְ אֶת אֱלהִים וְאָמַר: "וְעַתָּה, אֲדונָי, פְּטור נָא אֶת עַבְדְּךָ בְּשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, כִּי רָאוּ עֵינַי אֶת יְשׁוּעָתְךָ אֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ לְעֵינֵי כָּל הָעַמִּים אוֹר לְהָאִיר לַגּוֹיִם וְתִפְאֶרֶת יִשְֹרָאֵל עַמֶּךָ" (לוקס ב:27 – 32). כאשר שמעון התרשם שהתינוק, שמראהו אינו שונה מתינוקות אחרים, אכן המשיח שעם ישראל ציפה לו משך דורות ארוכים, הוא בירך את יוסף ואת מרים ואמר למרים: ""הִנֵּה זֶה נוֹסַד לְמִכְשׁוֹל וְלִתְקוּמָה לְרַבִּים בְּיִשְרָאֵל וּלְאוֹת אֲשֶׁר יִתְנַגְּדוּ לוֹ - וְגַם בְּלִבֵּךְ אַתְּ תַּעֲבור חֶרֶב - לְמַעַן תִּגָּלֶינָה מַחְשְׁבוֹת לֵב רַבִּים" (לוקס ב:34 – 35).

על פי האגדה, כעבור ימים ספורים שמעון הלך לעולמו. במאה השישית, שרידיו הארציים הועברו לכנסיית יעקב הקדוש בקושטא (קונסטנטינופל) שנבנתה על ידי הקיסר יוסטיניאנוס. על פי עדויות הצליינים, השרידים נשארו שם כמוקד לתפילת המאמינים עד המאה ה-13.

בבירור, האגדה אודות שמעון הינה סמלית ואיננה מתיימרת לייצג את האמת ההיסטורית. למרות שכמה מאבות הכנסייה דחו את האגדה, היא נפוצה ושומרת את אופייה העממי.

על פי מסורת שונה, שמעון היה בנו של הילל ואביו של גמליאל. אותו גמליאל שלרגליו ישב שאול הטרסי (שהפך להיות פאולוס השליח) ולמד ממנו (ראה מעשי השליחים כב:30). ברם, המסורת השמרנית ביותר מספרת לנו ששמעון לא היה לא כוהן ולא פרושי אלא איש זקן, שומר מצוות וצדיק, בן 112 שנה, שציפה ל-"נחמת ישראל" יחד עם רבים אחרים.

גַּם אִשָּׁה נְבִיאָה הָיְתָה שָׁם, חַנָּה בַּת פְּנוּאֵל מִשֵּׁבֶט אָשֵׁר, וְהִיא בָּאָה בַּיָּמִים. שֶׁבַע שָׁנִים חָיְתָה עִם בַּעֲלָהּ מֵעֵת בְּתוּלֶיהָ; וְהִיא אַלְמָנָה בַּת שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנִים וְלא עָזְבָה אֶת הַמִּקְדָּשׁ בְּעָבְדָהּ אֶת אֱלוהִים בְּצוֹם וְתַחֲנוּנִים יוֹמָם וָלַיְלָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאָה" (לוקס ב:36 – 38).

המסורית הנוצרית איננה רוקמת סביב דמות חנה אגדות רבות אולם היא מהווה דמות סמלית ומיסטורית.

ספר הבשורה מספרת שחנה הינה מבט אשר. ברם, באותה התקופה הלויים בלבד ידעו לאיזה שבט השתייכו ואולי גם חלק מאלה שמוצאם מהשבטים יהודה ובנימין. ספרי היחוסין של היהודים האחרים לא היה ידוע ולא היו יכולים לשקמם. בנוגע לשבט אשר, השבט היה אחד מבין עשרת השבטים שהלך לאיבוד בימי נפילת ממלכת הצפון ושבי בני ישראל באשור (במאה השמינית לפני הספירה). בנוסף, חנה מכונה "נביאה" אולם במסורת היהודית הנבואה נפסקה מתישהו באמצע המאה החמישית. מה עושה "נביאה" מ-"שבט אשר" כעבור מאות שנים בבית המקדש בתקופתו של ישוע? ייתכן שאותו הדבר שעשתה "בת אשר" בזמן יציאת מצרים. אותה בת אשר ירדה מצריימה עם בית יעקב והייתה עוד חיי כעבור 400 שנה, כאשר העם יצא ממצרים (ראה בראשית מו:17 ובמדבר כו:46). על פי מדרש יהודי, תפקיד בת אשר זו, היחידה שחייתה עוד מדור האבות בשעה שעם ישראל יצא ממצרים, היה לשמור את הסוד איך להכיר בגואל שיבוא להוציא את העם ממצרים ולהכניסו לארץ ההבטחה. באותו האופן, חנה בת לשבט אשר, הכירה במשיח ישראל והיא באה " וְהוֹדְתָה לֵאלוהִים וְדִבְּרָה עַל הַיֶּלֶד בְּאָזְנֵי כָּל הַמְחַכִּים לַגְּאֻלָּה בִּירוּשָׁלַיִם" (לוקס ב:38).

שמעון וחנה מהווים סמל לעם ישראל המצפה בקוצר רוח למשיחו והם אכן מוצאים אותו.