ב-2 בפברואר הכנסייה הקתולית זוכרת את הבאתו של ישוע לבית המקדש על ידי הוריו כאשר היה בן 40 יום.

simeon-anne-medium

40 יום לאחר חג המולד, הכנסייה זוכרת את הכניסה הראשונה של ישוע לבית המקדש (לוקס ב:22 – 40). מסופר על הוריו שומרי המצוות שבאו לבית המקדש במלא תקופת הטהרה למרים (40 יום אחרי לידת בן על פי תורת משה כפי שכתוב בספר ויקרא יב:2 – 8). לוקס המבשר מזכיר גם את מצוות פדיון הבן (המוזכר בשמות יג). על פי התורה, האישה מצווה להביא "כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת" (ויקרא יב:6). העובדה שמשפחת ישוע מביאה "שתי תורים או שני בני יונה" (לוקס ב:24) סימן ברור שהמשפחה לא אמידה אלא ענייה. כתוב במפורש בתורת משה: "אם לא תמצא בידה די שה ולקחה שתי תורים או שני בני יונה" (ויקרא יב:8). לוקס משלב את מצוות ספר ויקרא עם מצוות פדיון הבן הבכור בספר שמות יג:2 ויג:11 - 16. ישוע דומה לנו בכל דבר וגם לו עושים פדיון בן (כפי שנימול ביום השמיני - ראה לוקס ב:21).

בבית המקדש, ניגש אליהם שמעון הזקן שציפה לנחמת ישראל. יחד איתו חנה הנביאה מסמלים את עם ישראל שציפה למשיח. ניתן לקרוא כאן אודות שמעון וחנה הקדושים. הם הכירו בישוע כמשיח שלו ציפו דורות רבים ושמחו. (המונח "נחמת" ישראל" מהדהד עם פרשת "נחמו, נחמו" בספר ישעיהו (פרק מ:1). ביום הזה בביאתה של המשפחה כדי לקיים את המצוות של טהרתה של האם ופדיון הבן, שמעון מזהה את התינוק כאותה הנחמה המובטחת. את שירו של שמעון, "ועתת אדוני פטור-נא את עבדך בשלום" משננים נוצרים בתפילה לפני השינה עד היום. כן, עינינו ראו את ישועת ה' בישוע (לוקס ב:30, השווה עם ישעיהו מ:5). הוא אור לגויים (לוקס ב:31, השווה עם ישעיהו מב:6, מט:6) ותפארת ישראל (לוקס ב:31, השווה עם ישעיהו מו:13).

החג נחוג מאז המאה הרביעית. בראשיתו החג נודע בשם "חג המפגש": המפגש בין ישוע ושמעון וחנה, המייצגים את עם ישראל. באמצעותם ישוע נפגש עם כל אומות העולם. ישנו תיאור של החג שנחוג בכנסיית התחייה בירושלים בסוף המאה הרביעית שנכתב על ידי הצליינית המפורסמת, הנזירה אגריה. בכנסייה הקתולית היום מהווה חג מיוחד של אלה שהקדישו את חייהם לשירות הכנסייה במנזרים ובמסדרים.

בירושלים, בית הקהילה של הקתולים המדברים עברית נקראת על שם שמעון וחנה.