בחג המולד הכנסייה זוכרת את לידתו של ישוע המשיח. באמצע החורף, כאשר החושך והקור שולטים בעולם, האלוהים שולח את בנו כתינוק שנולד בבית לחם. נקבל אותו בזרועות פתוחות ובלב מלא שמחה. אב דוד מעיר על המקראות לחג.

הכנסייה מתכוננת בתקופת הצפייה ליום לידתו של ישוע המשיח. המקרא הראשון שתפילת הלילה הינו מספר ישעיהו: "כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו... וייקרא שמו פלא יועץ, אל גיבור, אבי-עד, שר שלום" (ישעיהו ט:5).

 nativity_medievalהמקרא מספר הבשורה על פי לוקס מספר את סיפור לידתו של ישוע. על פי המסופר, הוריו, יוסף ומרים, מיהרו לבית לחם מנצרת עיר מגוריהם בגלל מפקד אוכלוסין. "כאשר היו שם, מלאו ימיה ללדת, והיא ילדה את בנה הבכור. לאחר שחיתלה אותו השכיבה אותו באבוס כי לא היה מקום במלון" (לוקס ב:6 – 7). כאן כדאי לנו לזכור כמה אלמנטים חשובים בכתוב:

1. עלינו לזכור את חשיבות העיר בית לחם בתולדות עם ישראל. כמובן אנו קושרים מיד את בית לחם עם דמותו של דוד המלך ואכן ישוע ייוודע כ"בן דוד". בית לחם, אצל הנביאים, קשור להבטחת הקמתו מחדש של בית דוד וממלכת ישראל (ראה מיכה ה:1, טקסט שנקרא ביום א' הרביעי של תקופת הצפייה). אולם עלינו לזכור גם את חשיבות בית לחם בתקופה לפני הקמת המלוכה בישראל. בסוף ספר שופטים, בית לחם מהווה מקום חשוך שממנו נפוץ החטא בחיי העם. מיכיהו מהר אפרים שבונה מקדש למסכה אלילית מחפש כוהן למקדשו ומוצא אותו בבית לחם (שופטים יז:7 – 8). איש לוי מהרי אפרים מביא פילגש מבית לחם והסיפור הטראגי שלהם יוביל את עם ישראל לתקופת מלחמת אזרחים (שופטים יט-כא). בית לחם בסוף ספר שופטים מקור הרע והחטא – עבודת האלילים, הזנות והאלימות. בית לחם בתקופה הזאת מזכיר לנו לא מעט את עולמנו אנו בימי החושך. אולם האלוהים לא נוטש את בית לחם ופועל באופן שמפתיע. אל בית לחם הוא שולח בת עם מואב (עם שנבדל מעם ישראל לעולם על פי התורה, דברים כג:4). רות, שמפתיעה אותנו עם אור אמונתו, נושאת את האור אל בית לחם. רות מכינה אותנו להפתעת האלוהים במרים הבתולה שהופכת להיות אימו של ישוע המשיח. כאשר העולם בחושך ולא נראית לעין דרך לשים לו קץ... האלוהים, כאב נאמן, שולח את אורו באופן מפתיע.

2. הילד הושכב באבוס. עלינו לזכור שאבוס אינו מקום רגיל להשכיב בו ילד שזה עתה נולד. החיות אוכלות מהאבוס. אולם, מקום השכבתו של התינוק מכין אותנו כבר לרז הגדול של אמונתנו הנוצרית: ישוע ייתן את גופו למאכל. "האוכל את בשרי ושותה את דמי יש לו חיי עולם" (יוחנן ו:54). ישוע לא בא לעולם כדי להיות קרוב לנו... הקרבה לא מספקת אותו. הוא חפץ להיות חלק מאיתנו, להיכנס לתוך קירבנו. שאול השליח מסביר שישוע הוא חייו: "לא עוד אני חי אלא המשיח חי בי" (הגלטים ב:20). ישוע ניתן לנו כילד כדי שגם אנו ניעשה ילדים ונשתנה עד שנהיה דומים לו.

3. מעניין לציין שהסיבה שישוע הושכב באבוס על פי לוקס הינה "כי לא היה מקום במלון". במשך הצפייה רצינו להכין לו מקום. שהוא לא יבוא שנית ולא יימצא לו מקום. אולם חשוב לשים לב שלוקס משתמש במילה מלון (ביוונית כמובן והמילה הינה kataluma) רק פעם אחת נוספת בספר הבשורה שלו כאשר הוא מתאר את המקום שבו ישוע מסר את גופו כמאכל, במלון (כפי שכתוב בלוקס כב:11 "היכן המלון שאוכל שם את הפסח עם תלמידי?"). כאשר ישוע נולד הוא הושכב באבוס כי לא היה מקום במלון אולם בשעה שהוא מסר את עצמו לתלמידיו הוא עשה כך במלון.

בחג המולד, התלמידים של ישוע חשים בשמחה הגדולה של לידתו כי הוא המתנה הנשגבה ביותר של האלוהים לעולמו: "כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו" (יוחנן ג:16).