תשעה ימים לפני חג המולד: ספר היוחסין של ישוע


בתשעה הימים לפניי חג המולד, מה-17 ועד ה-24 בדצמבר, הכנסייה מציינת תקופה מיוחדת של הכנה לחג. המקראות של ספר הבשורה מתמקדים באירועים הקודמים ללידתו של ישוע בבית לחם. האב דוד נויהאוז מעיר כאן כמה הערות אודות המקרא הראשון של התקופה: ספר היוחסין של ישוע במתי א: 1 – 17.

בהרבה קהילות בעולם, הקריאה של מתי א:1 -17 מקשה על הקורא שחייב להתמודד עם שמות מסובכים ומוזרים בקריאתו את "ספר היוחסין של ישוע המשיח בן דוד בו אברהם" (מתי א:1). הטקסט הזה, הראשון שמופיע בברית החדשה, ממקם את ישוע המשיח בתולדות עם ישראל, בן של משפחה ספציפית, צאצא של אברהם ושל דוד ושל שאר הדמויות המוכרות והפחות מוכרות של העם. בקהילותינו, אנו קוראים בעברית את השמות העבריים בקלות יחסית אולם כדאי לשים לב למשמעות העמוקה של המוזכר ב-"ספר יוחסין" זה.

כעיקרון בקריאה הרוחנית-התיאולוגית של "ספר היוחסין", כל פעם שמתי חורג מאזכור פשוט של אב שהוליד בן עלינו להתבונן בתוספת כדי לנסות להבין את משמעו של התוספת ומה היא מוסיפה להבנתנו אודות האלוהים השולח את בנו. כאן אני אתן רק כמה דוגמאות.

1. בולט מאוד שמתי מזכיר כאן אירוע היסטורי אחד ויחיד בכל ספר היוחסין הזה. "יאשיהו הוליד את יכניהו ואת אחיו בימי גלות בבל" (מתי א:11). הטקסט ממשיך ומבליט שוב את האירוע הזה: : "לאחר שהוגלו בבלה" (מתי א:12). אזכור זה של אירוע הגלות מרשים כאשר אנו שמים לב שמתי אינו מזכיר אף אירוע היסטורי אחר: לא יציאת מצרים ולא מתו תורה בסיני, לא השנים במדבר ולא הכניסה לארץ. הייתכן שהגלות, בעיני מתי, מהווה את האירוע המכונן של עם ישראל כאשר העם מתכונן לקבל את משיחו?

genealogy

חשוב לציין שהגלות מוזכרת אחרי ביטוי נדיר בספר היוחסין: אב שהוליד בן ואחיו. בעצם הביטוי הזה מופיע רק פעם אחת במקום אחר בטקסט: "יעקב הוליד את יהודה ואחיו". בשני המקרים מדובר בגיבור גדול שמוליד בנים חוטאים: יעקב שהוליד את יהודה ואת אחיו שבגדו באחיהם יוסף ופגעו קשות באביהם מצד אחד, ומצד שני ביאשיהו, המלך הצדיק, שנהרג על ידי המצרים, ובניו בגדו במורשת אביו והובילו את העם שולל עד ימי חורבן ירושלים (לקרוא את ספר המלכים ב:22 – 25). בגידתם של הבנים בשני המקרים מביאים לתקופת גלות: במצרים (בימי יעקב ובניו) ובבל (בימי בניו של יאשיהו).

אולם מתברר עניין אחר בהרהורינו בנושא יעקב ויאשיהו ובניהם. עם יעקב ובניו מתחיל הסיפור של עם ישראל. עד יעקב ובניו העם היה בגדר של הבטחה. בניו של יעקב מהווים את בני ישראל המורכבים משנים עשר השבטים. ראשית העם הינה עם יעקב המכונה ישראל. וסופו של העם עם יאשיהו ובניו. כן, העם שחי את התמוטטותה של ממלכת יהודה, ההרס של ירושלים, וחורבן בית המקדש, הינו עם שבאופן טבעי מת. עם ללא ארץ, ללא פולחן, ללא שלטון, כבר איננו עם. גלות בבל הינה הקבר של העם המת. ובכן הביטוי בספר היוחסין: "בימי גלות בבל" (מתי א:11) מציין את הסוף הטראגי של עם ישראל ו"הכישלון" של תוכניתו של האלוהים שבחר בעם הזה להיות אור לגויים. במקום להיות אור לגויים, בני יאשיהו בחרו את הגויים להיות לאורם (כמו שעשו דורות רבים של מלכי ישראל ויהודה לפניהם). כאן, הקורא בספר היוחסין אצל מתי מוזמן לעשות פסק זמן בקריאה... רגע של דומייה כאות הכרה בטרגדיה שבאה לידי ביטוי בפסוק.

ההמשך, בפסוק 12, "לאחר שהוגלו בבלה" אינו המשך בנאלי של טקסט סתמי אלא הכרזת נס. ה"לאחר" של אירוע הגלות מגלה לנו את המציאות המרכזית של אלוהי אברהם, יצחק ויעקב: נאמנותו לעמו למרות בגידתם בו. העם בגד בו קשות ובמקום לבחור בחיים בחר במוות (דברים ל:15 – 30). אולם האלוהים לא ייתן למוות לנצח אלא הוא יוציא את עמו מהקבר של הגלות. "שיבת ציון" בתולדות עם ישראל הינה בגדר תחייה מבין המתים. עם הגלות תם הקיום הטבעי של העם, עם שיבת ציון החל הקיום העל טבעי המוביל ללידתו של ישוע המשיח בסוף ספר היוחסין. מתי רומז כאן לשיבת ציון כהכנה להפתעת חיי ישוע – לאחר מותו, תקומתו מבין המתים.

2. חלק חשוב של ספר היוחסין הינו ההתמקדות במלכי ממלכת יהודה מאז דוד ועד יכניהו. התוספת של המילה "המלך" (א:6) בתוארו של דוד מבדיל את דוד משאר המלכים ומבחינת היוחסין דוד הינו המלך הראשון המוזכר. הרהור בתולדות דמות המלך בעם ישראל אף הוא חיוני בקריאתו של הטקסט של מתי. הפסוק המכונן ברגע לידת העם ביציאתם ממצרים הינו "ה' ימלוך לעולם ועד" (שמות טו:18). בכניסת העם לארץ, בקשת מלך בשר ודם על ידי העם מסמנת עזיבה טראגית של דרך התורה. בימי גדעון, העם מבקש מלך וגדעון הצדיק מזכיר להם שלא הוא ולא בניו יהיו מלכים על העם אלא "ה' ימשול בכם" (שופטים ח:23) ולמרות זאת אבימלך, בנו הממזר של גדעון הוכתר מלך בשכם. בימי שמואל, העם ביקש מלך ולמרות אזהרותיו של שמואל (שמואל א ח), העם התעקש ושאול הוכתר למלך. אף דוד, המלך האהוב, חטא בגדול ומעניין לציין שחטאתו הגדולה מוזכרת אצל מתי בציון אמו של שלמה והיא, על פי הכתוב "הייתה אשת אורייה" (מתי א:6). מלך בשר ודם נוטה להיות יותר כמו פרעה מאשר כמו אביו שבשמיים. זאת המציאות הטראגית שאותה מגלה העם עד ימי הגלות. זאת המציאות שחי המלך האמיתי, ישוע המשיח, בעימותו עם מלכי בשר ודם בימיו. מתי ידגיש מאוד את העימות מראשית ימיו בין הורדוס והמשיח שנולד בבית לחם. כל מאמין מוזמן לבחור את מלכו: לבחור את האלוהים או לבחור את מלך העולם הזה.

3. ישנה עוד תוספת מעניינת בספר היוחסין: אזכור חמש אמהות. האבות מהווים את ההמשכיות מאברהם ועד ישוע אולם חמש פעמים בטקסט מתי מזכיר אם שילדה את הבן שהולידו האב. חמש האמהות הינן: תמר (א:3), רחב (א:5), רות (א:5), אשת אוריה (א:6) ומרים (א:16). כל אחת מהווה הפתעה בשעה שאנו זוכרים את סיפורה של כל אחת ואחת. תמר, כלתה של יהודה, שיחקה את הזונה על מנת להחזיר את זכותה (בראשית לח). רחב הזונה הכנענית מיריחו שגאולתה וגאולת בני ביתה תוצאה של אמונתה באלוהי עם ישראל (יהושע ב ו-ו). רות המואבייה ששייכת לעם מקולל בתורה (דברים כג) אולם שהופכת להיות אור לעם ישראל בימי חושך תקופת השופטים מפאת אמונתה ונאמנותה (רות). (מעניין לציין שמתי מזכיר דבר שאינו מוזכר באף מקום אחר במקרא – רחב הינה חמותה השנייה של רות (וחמותה הראשונה הינה נעמי). נוכחות אשת אוריה שאינה מוזכרת בשמה  ביוחסין מציינת את חטאתו של דוד המלך (שמואל ב י-יא). ולבסוף, מרים "ממנה נולד ישוע" (א:16)  אשר נוכחותה מכינה את הקורא לסיפור יוסף הצדיק שהינו אב אולם לא אב לאותו ילד שנולד ממנה. חמש הנשים האלה מציינות את נקודות הכניסה של האלוהים לתולדות העם להוביל אותם אל האור, החיים והאמת למרות חטאותיהם.

לעזור לנו צור קשר ותיקן ניוז בעברית להקשיב לסעודת האדון לשמור על בטחון הילדים


© 2020 Saint James Vicariate for Hebrew Speaking Catholics in Israel