חג תפארת הצלב – ב-14 בספטמבר

במסורת הנוצרית נמשל הצלב לעץ הדעת או לעץ החיים בגן עדן. בגלל האכילה מעץ גן עדן נכנס המוות לעולם בגלל העברה (כאשר האדם הראשון אכל מפרי העץ) ודרך עץ הצלב החיים ניצחו את המוות (כאשר ישוע ציית עד מוות). האדם הראשון התחבא בין עצי הגן כאשר שמע את התהלכותו של האלוהים בגן כפי שכתוב: "ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלוהים בתוך עץ הגן" (בראשית ג:8). הוא התחבא בגלל שהחטא החדיר לתוכו את הפחד מהאלוהים – חטא, פחד ומוות אז השתלטו על האדם. אולם, ישוע לא התחבא – הוא נלקח בכוח החטא האנושי – ותלו אותו על עץ הצלב והרימו אותו כך שכולם היו מסוגלים לראותו כפי שכתוב: "הוא אשר את חטאינו נשא בגופו על העץ, כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה" (הראשונה של פטרוס (שמעון כיפא) ב:24).

הצלב גם נמשל לתיבת נוח שנבנה מעץ (כל החוסים בה נמלטו ממי המבול). כתוב: "כימי נוח כן גם יהיה בואו של בן-האדם" (מתי כד:37). הוא נמשל למטה משה (אשר בו פעל משה אותות ונפלאות ואיתו הוא הוליך את העם).

ייתכן שניתן גם לראות בצלב סוכה. במקום הסוכות ששמעון-כיפא רצה להקים לישוע ולנביאים, משה ואליהו, על ההר הגבוה בזמן שלבש הדר (חג הטרנספיגורציה – 40 יום קודם לחג תפארת הצל), צלבו של ישוע מהווה סוכתו האמיתית של המאמין בישוע, המחפש מקלט בצלו בבורחו מהחטא. בצל הצלב המאמין בישוע מביט בבן-האדם המציית בכל ליבו לרצונו של אביו שבשמיים.

מקור חג תפארת הצלב הינו ביום חנוכת כנסיית התחייה (המכונה גם "כנסיית הקבר") בירושלים. ב-14 בספטמבר 335. על פי המסורת הנוצרית, באתר המלכה הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטין שהכיר בנצרות כדת לגיטימית בקיסרות הביזנטית לאחר מאות השנים של רדיפות, מצאה את צלבו של ישוע. פועליה שחפרו במקום איתרו שלושה צלבים והיא זיהתה את צלבו של ישוע בין השלושה בגלל כוחותיו הנפלאים. על פי אחד הסיפורים, עברה בשעת החפירה תהלוכת לוויה והמלכה ציוותה על אנשיה להניח את גופת המת על הצלב והוא קם לתחייה. הכנסייה שהוקמה במקום צליבתו של ישוע ותחייתו מן המתים הינה סוכה בלב ירושלים לכל החוסה בצל הצלב ולכל המפנה את פניו לכבודו של המשיח הקם מבין המתים.