חג השבועות במסורת הנוצרית

בספר הבשורה על פי לוקס, ישוע הקם לתחייה, אומר לתלמידיו: "הִנְנִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ אָבִי, וְאַתֶּם שְׁבוּ בָּעִיר עַד שֶׁתִּלְבְּשׁוּ עז מִמָּרוֹם" (לוקס כד:49). ישוע עלה השמימה ביום הארבעים אחרי פסחא והשאיר מאחוריו חבר תלמידים שאותו הוא הכין למלא את מקומו בעולם. אך הגוף הזה, שהורכב מהתלמידים, חסר היה אחרי בגידתו של יהודה איש קריות. ישוע בחר בשניים עשר תלמידים, מספר המסמן את שלמותו של הגוף (כפי שהיו גם בתנ"ך שניים עשר שבטים לעם ישראל). היעדרותו של יהודה הייתה פגעה פגיעה קשה בגוף ובכן שמעון כיפא הציע לתלמידים להפיל גורל כדי לבחור בתלמיד נוסף וכך נבחר מתתיה להשלים את החסר. כעת הגוף של התלמידים היה מוכן לקבל את רוחו של ישוע, הרוח שתניע את הגוף בצאתו לדרך כדי לעשות את מעשיו של ראש הגוף שכבר יושב לימין האב בשמיים. הרוח של ישוע הינה פרי הביכורים של צליבתו, מותו ותחייתו.

שבעה שבועות אחרי חג הפסח העם היהודי חוגג בחג הביכורים. (בתקופה יותר מאוחרת החג הזה הפך להיות גם חג מתן תורה.) בחג עלו לבית המקדש כדי להביא את הביכורים, ראשית פרי האדמה, וכך להודות לה' על הארץ הטובה והרחבה שנתן להם (ראה דברים כו). התלמידים יחד עם כל העם היו בירושלים בחג ובאו יהודים מכל עם ומכל לשון.

כך לוקס מתאר את האירועים בספר מעשי השליחים:

"¹בְּיוֹם מְלאת שִׁבְעַת הַשָּׁבוּעוֹת הָיוּ כֻּלָּם יַחְדָּיו. ²פִּתְאוֹם הָיָה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם, כְּקוֹל מַשַּׁב רוּחַ עַזָּה, וְהוּא מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בּוֹ. ³אָז הוֹפִיעוּ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת כְּלַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁהִתְפַּזְּרוּ וְנָחוּ אַחַת אַחַת עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם. ⁴וְכֻלָּם נִמְלְאוּ רוּחַ הַקּדֶשׁ וְהֵחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כְּפִי שֶׁנָּתְנָה לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר.⁵בִּירוּשָׁלַיִם הִתְגּוֹרְרוּ יְהוּדִים יִרְאֵי אֱלהִים מִכָּל עַם וְעַם אֲשֶׁר תַּחַת הַשָּׁמַיִם. ⁶כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע הַקּוֹל הַזֶּה הִתְקַהֲלוּ עַם רַב וְכֻלָּם נָבוֹכוּ, שֶׁכֵּן כָּל אִישׁ שָׁמַע אוֹתָם מְדַבְּרִים בִּשְפָתוֹ שֶׁלּוֹ. ⁷הֵם נִתְמַלְּאוּ תִּמָּהוֹן וּפְלִיאָה וְאָמְרוּ: "הֲרֵי כָּל הַמְדַבְּרִים הָאֵלֶּה גְּלִילִיִּים, ⁸וְאֵיךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שׁוֹמֵעַ בִּשְפַת מוֹלַדְתּוֹ? ⁹פַּרְתִּים אֲנַחְנוּ וּמָדִים, עֵילָמִים וְתוֹשָׁבֵי אֲרַם נַהֲרַיִם, תּוֹשָׁבֵי יְהוּדָה וְקַפָּדוֹקְיָה וּפוֹנְטוֹס וְאַסְיָה, ¹⁰פְרִיגְיָה וְפַּמְפִילְיָה, מִצְרַיִם וּמְחוֹזוֹת לוּב הַסְּמוּכִים לְקִירֶנְיָה, תּוֹשָׁבֵי רוֹמָא הַמִּתְגּוֹרְרִים כָּאן, ¹¹יְהוּדִים וְגֵרִים, כְּרֵתִיִּים וְעַרְבִים - וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים אוֹתָם מְסַפְּרִים בִּלְשׁוֹנוֹתֵינוּ אֶת גְּדֻלּוֹת הָאֱלהִים!" (מעשי השליחים ב:1 - 11)

לספר את גדולות האלוהים תפקיד כל עולה בשבועות לבית המקדש. אולם האלמנט החדש כאן הינו התקשורת שנוצרה המאפשרת את הכרזת גדולות אלוהים לרחבי תבל. הגוף שמקבל את הרוח במעמד הזה, קהילת המשיח, תצא עתה לדרך כדי לבשר את כל העמים ללא שום פחד. הגוף הזה הולך קוממיות עד קצווי תבל, מירושלים הוא נושא בתורת ישוע והבשורה שדרך ישוע אלוהים ניצח את המוות.

בטקסט שמספר את סיפור האירוע, אנחנו הקוראים, מוזמנים לזכור את עיר ומגדל בבל (בראשית יא:1 - 9). אז האנושות החליטה לבנות עיר גדולה ומגדל שראשו בשמיים כדי להסתגר במקום אחד ולא למלא את הארץ על פי מצוות אלוהים שאמר "פרו ורבו ומילאו את הארץ" (בראשית א:28). סירבו למלא את הארץ בבשורתו של האלוהים. עתה, מירושלים ייצא הגוף האנושי, קהילת המשיח עלי האדמות, לבשר. עם הגוף הזה מתחיל תיקון עולם שסופו לאחד את האנושות היכן שהסירוב של אנשי בבל גרם לפילוג ובלבול ("כי שם בלל ה' את שפת כל הארץ" (בראשית יא:9) על פי לשונו של הסיפור).

יוחנן מתאר את מתן הרוח באופן שונה במעט מהתיאור של לוקס. בשבילו מתן הרוח הינו בריאת האדם מחדש. כך הוא כותב:

"¹⁹לְעֵת עֶרֶב, בְּאוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, כַּאֲשֶׁר דַּלְתוֹת הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֶסְפוּ בּוֹ הַתַּלְמִידִים הָיוּ סְגוּרוֹת מִפַּחַד רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים, בָּא יֵשׁוּעַ וְעָמַד בֵּינֵיהֶם. אָמַר לָהֶם: "שָׁלוֹם לָכֶם." ²⁰לְאַחַר מִכֵּן הֶרְאָה לָהֶם אֶת יָדָיו וְאֶת צִדּוֹ, וְהַתַּלְמִידִים נִתְמַלְּאוּ שִמְחָה כִּרְאוֹתָם אֶת הָאָדוֹן. ²¹הוֹסִיף יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "שָׁלוֹם לָכֶם. כְּשֵׁם שֶׁהָאָב שָׁלַח אוֹתִי, כֵּן גַּם אֲנִי שׁוֹלֵחַ אֶתְכֶם." ²²אַחֲרֵי אָמְרוֹ זאת נָפַח עֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם: "קַבְּלוּ אֶת רוּחַ הַקּדֶשׁ. ²³כָּל מִי שֶׁתִּסְלְחוּ לוֹ עַל חֲטָאָיו, הֵם יִסָּלְחוּ לוֹ; לְכָל מִי שֶׁתִּזְקְפוּ אוֹתָם, יִזָּקְפוּ לוֹ." (יוחנן כ:19 - 23)

בשפה היוונית, השפה המקורית של ספר הבשורה, לא כתוב "נפח עליהם" אלא נפח בהם - ביטוי המזכיר לכל קורא את בריאת האדם בספר בראשית: "וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים ויהי לנפש חיה" (בראשית ב:7). ישוע הקם לתחייה נותן לגוף התלמידים את רוח החיים החדשים, הנצחיים. אכן כך הוא עושה אדם חדש בדמות הכנסייה שמתהלכת עלי האדמות למלא את רצון האב ולהביא את ישועתו לכל קצוות תבל.

חג השבועות הינו יום ההולדת של הקהילה, של הכנסייה של המשיח. בדם ומים נולדה בצלב מצידו של המשיח אולם בחג השבועות היא מקבלת את רוחו של ישוע, רוח החיים שבה היא נהיית נפש חיה ובה היא מתהלכת ומבשרת את השמחה הגדולה.

להאזנה לשירים המסורתיים ליום זה בעברית, לחצו כאן וכאן