דרשה בהסמכה של דון רומן קמינסקי

רומן היקר, אחים ואחיות יקרים,

הסמכת כוהן חדש להגמוניית ירושלים הינה שמחה גדולה עבורנו כולנו. ובשעה שההסמכה היא לקהילה הדוברת עברית היא שמחה נדירה ובכן מכופלת. אנחנו מודים מקרב לב לאב המנזר שרל ולנזירים במקום הזה אשר מארחים אותנו בכנסייה הנפלאה הזאת. היום אנו מתקבצים מסביב לאחינו רומן היקר כדי לבקש מאדוננו להשפיע עליו את רוחו, לחזק אותו, להדריך את כל צעדיו ולקדש אותו בכהונתו ובשירותו את עם האלוהים.

ישוע מזכיר לנו היום במקרא מספר הבשורה על פי מרקוס (יב:28 - 34) מה היא המצווה הגדולה מכל. מצוות האהבה היא אחת ויחידה אל אף שניתן אולי להסיק מהמקרא שישוע מדבר על שתי מצוות שונות. ישוע אומר במפורש: "המצווה הראשונה" ומצטט מספר דברים "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". ואז הוא מזכיר את "המצווה השנייה" ומצטט את ספר ויקרא: "ואהבת לרעך כמוך". אולם חשוב לשים לב שהמאחד את מה שנראה כשתי מצוות היא הפועל "ואהבת". בלב ליבה של תורת עם האלוהים עומד מצוות האהבה. לא ניתן לאהוב את אלוהים מבלי לאהוב את צלמו כדמותו האדם. לא ניתן לאהוב את האדם מבלי לאהוב, לכבד ולשבח את בוראו וגואלו האלוהים. יוחנן מסביר באיגרתו הראשונה: "איש אם יאמר "אוהב אני את אלוהים" והוא שונא את אחיו, שקרן הוא: כי מי שאיננו אוהב את אחיו אשר הוא רואה אותו לא יוכל לאהוב את האלוהים אשר הוא איננו רואה אותו" (יוחנן א ד:20). כך לימדו נביאי ישראל במשך הדורות שקדמו לביאתו של ישוע המשיח. ואכן, ישוע המשיח לא בא ללמד תורה חדשה כי כבר ניתנת תורת האהבה מימי ימימה לעם ישראל בסיני. מצוות האהבה מבטאת את לב ליבה של תורת האלוהים. ישוע בא לקיים את התורה הזאת באופן מלא כפי שאמר: "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים: לא באתי לבטל כי אם למלא" (מתי ה:17).

אחים ואחיות ובמיוחד בני רומן היקר, בארצנו השסועה והמדממת לחיות את מצוות האהבה הינו ייעודו של כל תלמיד של ישוע גם היום. הארץ שלנו טובעת בים של שנאה ואימה. האם הכנסייה, קהילתו של ישוע בעולם, תוכל לתת אות של מציאות אחרת? האם אנחנו כתלמידי ישוע המשיח נוכל להתאחד סביבו כך שנראה לעולם מיהו האדם החדש שאין בו שנאה ואימה? שאול השליח כבר הבין את ייעוד זה כשכתב: "הֵן הוּא שְׁלוֹמֵנוּ; הוּא עָשָה אֶת הַשְּׁנַיִם לְאֶחָד וְהָרַס בִּבְשָרוֹ אֶת מְחִצַּת הָאֵיבָה (...) כְּדֵי לִבְרא בּוֹ עַצְמוֹ אֶת הַשְּׁנַיִם לְאָדָם חָדָשׁ אֶחָד וּבְכָךְ לַעֲשוֹת שָׁלוֹם (האפסים ב:14 - 15).

כך זה להתנהג "כיאה לייעוד שנקראתם אליו" (האפסים ד:1). גם המקרא השני, מאותה האיגרת של שאול אל האפסים (ד:1 - 6), מתמקד במצוות האהבה. האהבה היא מהווה את אחדות הקהילה ושאול מאיץ בשומעיו לשמור על אחדות הקהילה שהינה גוף אחד ורוח אחת. התנאים הם ברורים: "ענווה, נמיכות רוח ובאורך אפיים". אין זה פשוט אלא אם נלך בעקבות האדון. רק אם נסתמך עליו בכל שעה ובכל צעד נוכל להוות את אברי גופו האחד שחיה ברוח האחת. הנסיבות כאן ועכשיו הופכות את האחדות לאחד האתגרים החשובים של העדות שניתנת על ידי הכנסייה. נבקש במקום הזה ובמעמד הזה את תפילות מרים אמו של ישוע ואמנו ואת כל קדושי ירושלים. רומן, בני היקר, חפצת לקבל את רז ההסמכה כאן בכנסייה הזאת. אתה כך מכבד את זכרו של האב ז'אן בפטיסט המנוח שהיה לראש הקהילות הדוברות עברית וקבור כאן במנזר. נבקש שגם הוא יתפלל שתוכל תמיד לתת עדות של אהבה ואחדות בין המאמינים הדוברים עברית וגם אלה הדוברים ערבית בארצנו. אינך עומד לבדך מול האתגרים שעימהם עלינו להתמודד בחיינו כנוצרים בארץ הקודש. איתך כל כנסיית האם של ירושלים כולה בעומדה מול אותם האתגרים ובקרבה וכחלק אינטגראלי ממנה הקהילה הקתולית הדוברת עברית היקרה לנו מאוד.

המקרא הראשון מספר שמואל (שמואל א ג:1 - 10) מחזיר אותנו לרגע הקריאה והיעוד של כל אחד מאיתנו כמאמינים וככוהנים בקהילת המשיח. ה"הנני" של שמואל הצעיר הוא ה"כן" שלא לשרת את האלוהים ואת האדם. ה"הנני" של שמואל נותן להד ל"הנני" של אברהם ומכשיר את הקרקע ל"כן" של הנביאים הבאים אחריו. בבוא העת, העלמה מנצרת, מרים תקבל לתוך רחמה את אדונה כבן. ה"הנני" הינו תשובת האהבה המביעה את הנכונות לשרת את מלכות השמים בעולם ולקדם אותה בכל דברינו ובכל מעשינו.

נסיים עם דברי המזמור בהלל ובשבח לאל עליון על מתנת הקריאה ונבקש ממנו שיחזק אותך, רומן היקר, בדרכך תמיד. היום נשיר שוב שיר חדש לה' כי גם היום נפלאות עושה! אמן.