יום החמישי הגדול
ביום החמישי של השבוע הגדול, נוצרים זוכרים את הסעודה שישוע ערך לתלמידיו לפני מעצרו. על פי מסורת אחת בברית החדשה (של מתי, מרקוס ולוקס) הסעודה הייתה סעודת הפסח (מתי כו:20 - 30, מרקוס יד:17 - 26, לוקס כב:14 - 38). במהלך הסעודה, ישוע נטל לחם ויין ובירך עליהם ומסרם לתלמידיו באומרו שהלחם הוא גופו והדם הוא דמו: "22 כַּאֲשֶׁר אָכְלוּ לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת הַלֶּחֶם, בֵּרַךְ וּבָצַע וְנָתַן לָהֶם בְּאָמְרוֹ: "קְחוּ, זֶה גּוּפִי." 23 לָקַח אֶת הַכּוֹס, בֵּרַךְ וְנָתַן לָהֶם וְכֻלָּם שָׁתוּ מִמֶּנָּה. 24 אָמַר לָהֶם: "זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים." (מרקוס יד). כך תלמידיו משתתפים בחייו של ישוע ובמיוחד בשעת ציותו לרצון אביו. נוצרים עורכים את סעודת הלחם והיין לזכרו של ישוע כפי שביקש.
בכנסייה הקתולית בתפילה של יום החמישי הגדול, הכוהן רוחץ את רגלי מספר מאמינים כפי שעשה ישוע בסעודה האחרונה (יוחנן יג:1 - 11). בזה ישוע נתן אות לתלמידיו איך הם צריכים לשרת את אחיהם. לעיתים נבחרים שנים עשר אנשי קהילה לייצג את שניים עשר התלמידים.
אחרי התפילה, מאמינים רבים נשארים ערים להתפלל כפי שציווה ישוע לתלמידיו בגת שמנים. באותו הערב ישוע מתפלל: " אַבָּא, אָבִי, אַתָּה כּל יָכוֹל, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזּאת, אַךְ לא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה" (מרקוס יד:36).