יום הרביעי של האפר

ביום הזה המאמינים באים לפני שולחן האדון והכוהן מפזר על ראשיהם את האפר או משתמש בו כדי לסמן סימן הצלב על המצח באומרו: "שוב בתשובה והאמן בבשורה" או "זכור כי עפר אתה ואל עפר תשוב". על פי המסורת, מקור האפר בלולבים מיום הראשון של הלולבים של השנה הקודמת (יום הזכר לכניסתו של ישוע לירושלים בתחילת השבוע הגדול).

סימן האפר כסימן לתשובה המתלווה בצום מוצאו בספרי הקודש של עם ישראל. אפר על הראש מוזכר בשמואל ב, יג:19, אסתר ד:1, ודניאל ט:3. אחד מקראות היום הזה מספר יואל (ב:12 - 18) מזכיר למתחיל את צום התשובה: "קירעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלוהיכם כי חנון ורחום הוא" (יואל ב:13).

בספר הבשורה על פי מתי, ישוע אומר אודות הצום: "כַּאֲשֶׁר אַתֶּם צָמִים אַל תְּהַלְּכוּ קוֹדְרִים כְּמוֹ הַצְּבוּעִים, הַמְשַׁנִּים אֶת פְּנֵיהֶם כְּדֵי לְהֵרָאוֹת צָמִים לִבְנֵי אָדָם. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, שְׂכָרָם אִתָּם. וְאַתָּה כַּאֲשֶׁר תָּצוּם מְשַׁח אֶת ראשְׁךָ בְּשֶׁמֶן וּרְחַץ אֶת פָּנֶיךָ, כְּדֵי שֶׁלא תֵּרָאֶה צָם לִבְנֵי אָדָם כִּי אִם לְאָבִיךָ אֲשֶׁר בַּסֵּתֶר, וְאָבִיךָ הָרוֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים הוּא יִגְמול לְךָ" (מתי ו:16 - 18).

(במקומות רבים בעולם הקתולי הימים לפני תחילת הצום הם ימי "קרנבל" - מילולית, הימים האחרונים שבהם עוד מותר לאכול בשר).