ססיל פילברדוור: לזכור את האב מישל דה גודט

פגשתי את האב מישל דה גודט לפעם הראשונה ב-1959. ב-1960 הוא לימד קורס במשך שנה אחת בנושא הפרקים 9, 10 ו-11 של איגרת השליח שאול אל הרומים.

כתוצאה של הלימוד העמוק, המפורט והמדויק של הטקסט, עלתה בליבי האהבה שאני חשה לעם ישראל, ללא ספק ניצוץ של אהבתו של האלוהים לעמו. ב-1962 האהבה הזאת הביאה אותי לישראל "לחיות כאן ולמות כאן".

ב-1969, בירכתי את האב מישל בבואו לכאן ואופן הדרגתי הוא נעשה לי לאח. רגישות היתר שלו לא תמיד הקלה על היחסים איתו אולם הוא סבל מזה יותר מאחרים. ברם צניעותו העמוקה הרשימה אותי תמיד.

ממה שהוא סיפר לי וממה שקראתי, ידידותו עם הרב ז'יל ברנהיים (כיום הרב הראשי בצרפת) הייתה לו לנחמה גדולה. הידידות באה לידי ביטוי בזמן המשבר סביב הניסיון של הנזירות הכרמליות להקים מנזר במתחם של אושוויץ וכמוכן בהרצאה של האב מישל תחת הכותרת "הייתכן "תיאולוגיה של כפרה" אחרי אושוויץ?" במשך כנס שהתקיים באושוויץ ב-9 בספטמבר 1999.

מבחינתי, הטקסט הזה, שאותו קראתי שוב ושוב, מאוד משמעותי ומהווה דוגמא טיפוסית של עומק ההרהורים התיאולוגיים של האב מישל, לא תמיד קלים לקרוא אולם מרתקים תמיד.