קרדינל רצינגר אודות חג המולד והיהודים

ירושת אברהם: מתנת חג המולד
קרדינל יוסף רצינגר
באוסרבטורה רומאנו, 29.12.2000

בחג המולד, אנו מחליפים מתנות, על מנת להביא שמחה לאחרים ולחלוק בשמחה שהייתה מנת חלקם של המלאכים שהודיעו לרועים; אנו מהרהרים מחדש על המתנה שהאל העניק לאנושות כשנתן לנו את בנו, ישוע המשיח. אולם אלוהים הכין את מתנתו זו במהלך ההיסטוריה ארוכת השנים, שבמהלכה, כפי שאמר אירנאוס הקדוש, האל התרגל לנוכחות בני האדם, ובני האדם התרגלו להיות עם האל.

הכרת תודה לאחינו היהודים

הסיפור מתחיל עם האמונה של אברהם, אב המאמינים, וכמו כן אב אמונתנו כנוצרית; אברהם אשר באמצעות האמונה הינו גם כן אבא שלנו. הסיפור ממשיך בברכה שהוענקה לאבות האומה, ההתגלות למשה ויציאת מצרים לעבר הארץ המובטחת. שלב חדש נפתח עם ההבטחה הנצחית שניתנה לדוד ולצאצאיו. הנביאים בתורם פירשו את ההיסטוריה הזו, קראו לאנשים להביע חרטה ולחזור בתשובה, וכך הכינו את לבבות בני האדם לקבל את המתנה האולטימטיבית.

אברהם, אבי עם ישראל, אב האמונה, הפך למקור ברכה, אשר בו "נברכו (...) כל משפחות האדמה" (בראשית יב:3). ייעוד העם הנבחר הינה, לכן, למסור כמתנה לכל הגויים את האל שלהם, האל האחד והיחיד והאמיתי; למעשה, אנו כנוצרים היננו יורשים של אמונה זו באל היחיד. אי לכך, אנו מכירים תודה לאחינו ולאחיותינו היהודים, שלמרות המצוקה והקשיים בהיסטוריה שלהם, הם דבקו באמונה באל שלהם מאז ועד היום; ואשר היו עדים לזה בסביבת אנשים, שהיו משוללי ידע על האל האחד "להאיר ליושבי חושך וצלמוות" (לוקס א:79).

עם ישראל והכנסייה הינם  בלתי ניתנים להפרדה

האל במקרא היהודי (אשר יחד עם הברית החדשה, הינו גם המקרא הנוצרי) - הינו אל שלעיתים עדין ונדיב עד אינסוף ולעיתים נוקשה ומעורר פחד - זהו אותו אל של ישוע המשיח ושל השליחים. הכנסייה במאה השנייה הייתה צריכה לעמוד איתנה ולהתנגד להכחשת האל ע"י הגנוסטים ומעל לכל ע"י מרקיון, אשר יצר דיכוטומיה בין האל של הברית החדשה לבין האל "הנחות" הבורא אשר הינו המקור של הברית הישנה [התנ"ך היהודי]. ברם, הכנסייה תמיד שמרה על אמונתה באל היחיד, בורא עולם, ומחברם של שתי הבריתות [הישנה והחדשה]. ידיעת האל הנמצאת בברית החדשה, אשר באה לידי ביטוי בתמציתיות בהגדרה של יוחנן כי "האלוהים הוא האהבה" (האגרת הראשונה של יוחנן, ד:16), דבר שאינה בסתירה עם העבר, אלא מתפקד כסיכום של כל ההיסטוריה של הישועה, אשר במרכזה עם ישראל כדמות הבולטת.

מסיבה זו, קולותיהם של משה והנביאים הדהדו בליטורגיה הכנסייתית מן ההתחלה ועד היום; ספר תהילים של עם ישראל הינו עד ימנו אלו -  הספר החשוב בתפילות הכנסייה. כתוצאה מכך, הכנסייה הקדומה לא הציבה את עצמה נגד עם ישראל, אלא האמינה בפשטות כי היא הממשיכה הלגיטימית של עם ישראל. הדימוי הנפלא של פרק יב בספר ההתגלות של אישה הלבושה בבגדי השמש, עטורה בכתר בעל תריסר כוכבים, הרה וסובלת מצירי הלידה - הינה מסמלת את עם ישראל, אשר תמשול על הגויים "בשבט ברזל" (תהילים ב:9). אף על פי כן, אישה זו הפכה לישראל החדשה, אימם של עמים חדשים, והיא לוקחת בשר ודם בדמותה של מרים [אם ישוע]. שלושת המשמעויות הללו יחדיו - ישראל, מרים והכנסייה - מדגימים כיצד ישראל והכנסייה היו ועודם בלתי ניתנים להפרדה עבור האמונה הנוצרית.

חזון חדש של יחסי עם ישראל-כנסייה

אנו יודעים כי כל לידה הינה קשה. בוודאות, מן ההתחלה, מערכת היחסים בין הכנסייה הצעירה ועם עם ישראל היו יחסים המאופיינים לרוב בעימותים. הכנסייה נחשבה מצד אימה כבת מנוונת, בשעה שהנוצרים התייחסו לאימם כעיוורת וכעקשנית. במהלך ההיסטוריה של הנצרות, היחסים המתוחים גם כך התדרדרו עוד יותר, ואפילו הולידו במקרים רבים גישות אנטי-יהודיות, אשר במהלך ההיסטוריה הובילו למעשי אלימות. אפילו אם האירוע האחרון בסדרה והמזוויע של השואה בוצע בשם אידיאולוגיה אנטי-נוצרית, אשר ניסתה להכות ולפגוע  באמונה הנוצרית בניסיון לפגוע בשורשים בעם ישראל, לא ניתן להכחיש כי היעדר התנגדות מספקת מצד הנוצרים לזוועות אלו יכול להיות מוסברת ע"י מורשת אנטי-יהודית ששרתה בלבבות של לא מעט נוצרים.

ייתכן ובגלל סיבה זו, הטרגדיה האחרונה הביאה ללידת חזון חדש במערכת היחסים בין הכנסייה לבין עם ישראל: רצון כנה להתגבר על כל סוג של אנטי-יהדות ולהתחיל דו-שיח בונה המתבסס על ידע הדדי ועל התפייסות. אם דו-שיח כזה יהיה פורה, הוא חייב להתחיל בתפילה לאל שלנו, וכי דבר ראשון שהאל יוכל להעניק לנו, לנוצרים, הערכה רבה יותר ואהבה עבור אנשים אלו- כלפי עם ישראל- אשר "להם מעמד הבנים, הכבוד, הבריתות, מתן התורה, עבודת הקודש, וההבטחות; להם האבות ומהם מצד ייחוסו האנושי, המשיח שהוא מעל כל, אל, מבורך לעולמים. אמן" (האיגרת אל הרומים ט:4 - 5). דבר זה נכול לא רק בעבר אלא גם היום "שהרי אין האלוהים מתחרט על מתנותיו ועל בחירתו" (האיגרת אל הרומים יא:29). באופן דומה, הבה נתפלל שהאל יעניק גם לבני עם ישראל ידע מעמיק יותר אודות ישוע מנצרת, אשר הינו בנם, והוא הוא המתנה שהם העניקו לנו. מכיוון שאנו כולנו ממתינים לגאולה הסופית, הבה ונתפלל כי הדרכים שאנו הולכים בהם יצטלבו.

אמונת עם ישראל - ייסוד האמונה שלנו

ברור הוא עבורנו, הנוצרים, שהדו-שיח עם היהודים שונה מאשר דו-שיח עם כל הדתות האחרות. האמונה שמתוארת בתנ"ך היהודי (הברית הישנה בנצרות) אינה נחשבת לדת שונה עבורנו, אלא כיסוד של האמונה שלנו. אי לכך, הנוצרים - וכיום גובר והולך שיתוף הפעולה עם האחים והאחיות בקרב היהודים - קוראים ולומדים את הספרים הללו שבכתבי הקודש, כחלק מהמורשת המשותפת. אכן נכון שהאסלאם מחשיב עצמו כחלק מצאצאיו של אברהם, וכי ירשו את אותו האל מהיהדות ומהנצרות. אולם, המוסלמים הולכים בדרך שונה, כך שהדו-שיח עימם הינו דורש פרמטרים אחרים.

אני חוזר לנושא שאיתו התחלתי והוא החלפת המתנות בחג המולד: אנו חייבים בראש ובראשונה להכיר כי כל מה שיש לנו ומה שאנו עושים הינו מתן אל, שניתן להשיגו רק באמצעות תפילה כנה וענווה. זו מתנה שחייבים לשתף אותה בקרב קבוצות אתניות שונות, בין דתות שמחפשות  עדיין שלום, ובין אנשים אשר מקווים לבנות חברה שבה השלום והצדק ישלטו. תוכנית זו מצטיירת ממועצת הוותיקן השנייה, המתייחסת לעתיד הכנסייה, ואנו הקתולים מבקשים מהאל לסייע בידנו לשמור על דרך זו.