הפטריארך מישל סבאח נפרד מהקהילות
מישל סבאח ערך לפעם האחרונה ביום א', 1 ביוני 2008, כפטריארך ירושלים, את סעודת האדון בשביל הקהילה הקתולית הדוברת עברית בבית הקהילה בירושלים. כך הוא נפרד מהקהילה בישראל. האב פיירבטיסטה בדברו לפטריארך, הזכיר את העובדה שמישל סבאח היה פטריארך ירושלים הראשון שערך את סעודת האדון בעברית.
פטריארך ירושלים, מישל סבאח, היוצא לפנסיה אחרי עשרים שנות שירות כפטריארך ירושלים, בא לקהילה הדוברת עברית לערוך את סעודת האדון בעברית בפעם האחרונה כפטריארך. ערכו לידו את התפילה, אחראי הקהילות, האב פיירבטיסטה ומספר כוהנים ובינהם האב אפולינרי, האחראי על קהילת ירושלים, והאב דויד, מזכיר נציגות הקהילה.
בשפת העברית הרהוטה שלו, הפטריארך לא רק ערך את התפילה אלא גם פנה בדבריו למאמנים הנאספים במקום בעברית. הטקסט של הדרשה נמצא בסוף המאמר הזה.מקהלת הקהילה בירושלים ליוותה את התפילה עם שירי הודייה והלל.
אחרי התפילה, האב פיירבטיסטה הודה לפטריארך על נוכחותו בכנסיית ירושלים ועל הנהגתו משך השנים הקשות שעברו עלינו. שלושה נציגים של הקהילה הגישו לפטרארך מתנות המביעות את תודתנו ואיחלו לפטריארך כל טוב. אנייה, מקהילת ירושלים, הגישה לפטריארך ספר מהודר בעברית על סיפור הלחם והדתות. האח יוחנן אליחי מסר לפטריארך את המילון שלו של השפה הערבית המדוברת. ודויד נתן לפטריארך את המזמור כג בעברית כתוב על קרמיקה ארמנית.
אחרי התפילה, הנאספים התקהלו בחצר לכיבוד והפטריארך יכול היה להחליף מספר מילים עם כמה מחברי הקהילה.
אנחנו מאחלים לפטריראך כל טוב אחרי כל שנות השירות שלו. שיברך אלוהים אותו וישמור אותו.
(התמונות הודות למרי-ארמל בוליו מהקוסטודיה הפרנציסקאנית של ארץ הקודש)
לצפות בעוד תמונות: ראה כאן
הדרשה של פטריארך ירושלים מישל סבאח
בקהילה הדוברת עברית ב-1 ביוני 2008
אני מאוד שמח להתפלל ולהשתתף בסעודת האדון אתכם הערב. בדומה לכנסייה בירושלים כולה, גם אתם קהילה קטנה. אלא, בתור בני אדם, כל אחד ואחת מכם גדול או גדולה בעיני אלוהים. אין אף אחד שהוא קטן. לכל אחד, אלוהים דואג כי הוא אוהב אותו. אבל כמוסדות, אין גדול בירושלים. רק ישוע המשיח הוא הגדול והוא האדון למרות שעדיין לא מקבלים אותו בארצו, לא בחברה הישראלית ולא בחברה הפלסטינית. אנחנו הנוצרים, כל אחד בקרב קהילתו הקטנה, עדים למשיח בארצו. זה יעודנו בירושלים, יעוד כל אחד מאיתנו, כל הנוצרים וכל הקהילות הקטנות שמהווים יחד את כנסיית ירושלים, קהילה שנולדה ביום חג השבועות כאן, ומכאן גם יצאה ונפוצה עד קצוות תבל.
ההשתייכות של כל מאמין לעמו היא לא רק דבר מקובל אלא דבר חיוני, חשוב גם לגבי האמונה. אנחנו מאמינים באלוהים כדי שבאמצעות אמונתנו ומפאת החסד והעוצמה של רוח הקודש בנו נוכל להיות נאמנים גם לחברה שלנו. לכל אחד מאיתנו אותו התפקיד, אתם, הקהילה הדוברת עברית והשייכת לעם היהודי, והנוצרים השייכים לעם הפלסטיני. התפקיד הוא לתרום לבניית שתי החברות שלנו. כנאמן לחברתו, הנוצרי זקוק ללב גדול כלב ישוע, לב החובק את האנושות כולה, כל העמים וכל בני האדם. עלינו כולנו כאן לתרום לחברה, כל אחד לתרום לשתי החברות, ישראלית מחד ופלסטינית מאידך. עלינו לעזור ביישום הצדק והשלום. החברות שלנו אינן זקוקות לרחמים מצידנו ולא לרגשות או מילים של חמלה. הן אינן זקוקות אפילו למעשים של צדקה בלבד. כל אלה אכן דברים חיוביים. אבל הדבר החיוני ביותר הוא התפילה למען הצדק והשלום, למען מה שצודק ולמען מה שמתחייב בכל אחת משתי החברות. החברה הישראלית מחד צריכה לחיות בשלום, זקוקה לביטחון ומוכרת על ידי כולם, והחברה הפלסטינית מאידך צריכה אף היא לחיות בשלום וזקוקה לאותו הביטחון ואותה ההכרה.
מה מקומנו בכנסיית ירושלים, בין שלוש עשר הכנסיות המהוות אותה? הוא מקום בעיקר וראשית כל של תפילה. תפילתנו היא תפילת ישוע למען האחדות. "למען יהיו אחד כמו שאנחנו אחד" (יוחנן י"ז:22). להתפלל למען אחדותנו כדי שנהיה, אפילו לפני יישומה של האחדות המיוחלת ובאמצעות אהבתנו ההדדית, מה שעלינו להיות. זה אכן ייעודינו: להיות עדים אמיתיים לישוע המשיח.
דבר אלוהים בספר הבשורה על פי מתי (ז:27-21) ששמענו זה עתה מזמין אותנו להתעלות באמונתנו על הדברים הפורמאליים והתוכניות האנושיות. ישוע אומר לנו: זה לא כאשר אנחנו אומרים "אדוני, אדוני" שאנו נכנסים למלכות השמיים אלא כאשר אנחנו עושים את רצון אבינו שבשמיים. רצון האלוהים מתגלה לנו בשתי דרכים: בכתבי הקודש ובאירועי חיינו, גם באירועים האישיים וגם באלה הציבוריים. הרי כל אירוע מתרחש תחת השגחה אלוהית. ובכן כל אירוע הופך להיות אות, דבר מאת אלוהים. לפיכך חיינו צריכם להיות בקשב מתמיד לדבר אלוהים, דברו בכתובים ודברו באירועים, כדי שנדע את רצונו וכדי שנחיה על פיו. ישוע ממשיך את דברו ואומר לנו שאפילו אם עשינו נפלאות רבות בשמו, אפילו אם אנחנו חושבים את עצמנו נביאים, אפילו אם גירשנו שדים, אין זה אומר שכל המעשים האלה הינם בהכרח רצון האלוהים. למעשה, יכול לקרות לנו בחיינו כמאמינים שאנחנו חושבים שאנו פועלים על פי רצונו של אלוהים ולמען כבודו. אולם מתברר שאנו, אפילו בדרך לא מודעת, פועלים על פי רצוננו אנו ולכבוד שמינו. לזה מתכוון ישוע כאשר הוא אומר: אפילו אם עשיתם נפלאות, לא עשיתם למען שמי אלא למען שמכם. לא בעשיית הנפלאות האלו תחיו את ייעודכם ותיכנסו למלכות השמיים.
הנזיפה הבאה בסוף הקטע קשה היא. האדון אומר לאלה שפעלו על פי שמם ולא על פי שמו של האלוהים: "מעולם לא הכרתי אתכם, סורו ממני עושי רשע". האדון מגדיר את הנפלאות שעשו, את הנבואות שניבאו ואת התוכניות האנושיות שתכננו לא לשם אלוהים, במונח "רשע". הדברים קשים למדי אבל אכן מהווים קנה מידה ברור לעזור לנו בהבחנה בין האנושי והאלוהי בנו.
הקטע ששמענו משאול השליח הוא פחות קשה (רומים ג':25-21). הדברים של השליח מעודדים אותנו. הוא אומר לנו: "כי הכל חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה. אך הם מוצדקים בחסדו, בחינם, הודות לפדות שבמשיח ישוע". שבח לאל שלמרות הקושי להבחין בין האנושי והאלוהי בנו, נוכל לבטוח בחסד שקיבלנו מאת ישוע המשיח.
אני מאחל לכם, אחיי ואחיותיי היקרים, ללכת בדרכי האדון, להיות נאמנים לייעוד הקהילה הדוברת עברית בקרב החברה הישראלית ובפני כל אדם בהיותו אדם.
סיימנו אתמול את חודש מרים, זו שחייתה את חייה על פי רצון האלוהים. גם היא ידעה רגעים מיוסרים שבהם קשה היה להבחין מהו רצונו של אלוהים. אלא שהיא האמינה תמיד והיא המשיכה לצעוד אל תוך הרז גם לפני שהכל היה לה ברור. בה יש לנו מופת ונצעד גם אנו ברז האלוהים. איתה נצעד ונבקש ממנה ללוות אותנו באמונתנו ובחיינו כנוצרים בישראל ובכנסיית ירושלים.
אחיי ואחיותיי, התפללו למעני ואמשיך להתפלל למענכם. אמן.
פטריארך ירושלים
TRIDUUM 2024 בנציגות יעקב הצדיק 
מאמר חדש על הנציגות שלנו 
האב מיכאל מיסיודה אחראי חדש לקהילות דוברות הרוסית בישראל
סעודת האדון הראשונה של האב איג'ינו 
הטיול של האב בני לאוסטריה
הרצאה למדריכי דרך ישראלים במרכז המבקרים סקסום
סדרת הרצאות חדשה בערוץ היוטיוב של הנציגות: ״נפגשים עם הקדושים״