האב מרסל דובואה
האב מרסל דובואה, הדומיניקאני, היה פילוסוף, תיאולוג, מורה, מדריך רוחני וממונה על נפשות.
הוא נולד בצרפת ב 1920 והצטרף למסדר הדומיניקאני, שם התחנך כדי לשרת כפרופסור של האסכולה התומיסטית. האב מרסל הגיע לישראל ב 1962 כדי להצטרף לצוות בית-ישעיהו, בו התמקדו הדומיניקאנים בחקר המציאות של העם היהודי. תוך זמן קצר החל האב דובואה ללמד את הפילוסופיה של אריסטו ותומס אקוינס באוניברסיטה העברית בירושלים. עבור רבים מתלמידיו היהודים בישראל הוא היה כוהן הדת הקתולי הראשון שפגשו בחייהם. יחסו הקשוב, האוהב והאדיב אל הסטודנטים עזר לשבור את הסטריאוטיפים אשר ירשו ישראלים אילו מיהודי דור השואה שקדם להם. מאות סטודנטים נהרו אל הקורסים שלו. בדרך כלל הקורסים, שכללו מבוא לנצרות, הוגשו בעברית עם מבטא צרפתי כבד. בארץ ישראל, שבה מהווים הנוצרים מיעוט של לא יותר משני אחוזים, האב מרסל היה נציג הכנסייה הקתולית של אחרי מועצת הוותיקן השנייה. זו הכנסייה שמתעמקת ברצינות ביצירת דיאלוג עם העם היהודי, עם אהבה וכבוד לעם זה. מאוחר יותר, כאשר שרת כראש החוג לפילוסופיה, קיבל האב מרסל אזרחות ישראלית והפך לדמות ידועה בציבור. הוא זכה להוקרה בקרב הרשויות האקדמיות והאזרחיות, אשר העניקו לו פרסים יוקרתיים, כולל פרס נשיא המדינה אשר הוענק לו ב 1996 עבור תרומתו לחברה הישראלית. הפופולאריות שלו בקרב האינטלקטואלים בירושלים התבטאה בין היתר בשיחות שהתנהלו בפני קהל רחב עם הפילוסוף היהודי האורתודוכסי, פרופסור ישעיהו ליבוביץ' (1994-1903) שהיה מבקר לדת הנוצרית בחריפות.
האב מרסל הכיר יהודים קתולים עוד כשהתגורר בפריס ולכן באופן טבעי הוא נהייה מעורב בחיי הקהילה של הקתולים דוברי עברית בירושלים. הוא גר בבית ישעיהו ולימים הפך לממונה על אלו שגרו ועבדו שם. הוא זכור בצורה חיה וססגונית בזכות ההטפות, ההרצאות והמאמרים שכתב וכמו כן בזכות תשומת ליבו האישית והאוהבת אל רבים מחברי הקהילה. בתקופה שלאחר מועצת הוותיקן השניה, האב מרסל התבלט כתאורטיקן, תיאולוג ופעיל בדו-שיח הגדל עם היהודים. למאמריו ולהרצאותיו, אשר היו בעיקר בצרפתית, הייתה השפעה נכרת על דור התיאולוגים שעבד על יצירת היחסים בין בכנסייה והעם היהודי בצורה חדשה. היה זרם עקבי של אורחים אשר באו לחפש את הדרכתו של האב מרסל, האיש אשר מצא את מקומו בחברה הישראלית ובליבם של רבים מבני העם היהודי.
בשנים מאוחרות יותר, במיוחד לאחר תחילת האינטיפדה הפלסטינית הראשונה נגד ישראל בסוף שנות השמונים, האב מרסל החל להרחיק את עצמו מתמיכה כוללנית במדינת ישראל, אף כי נשאר נאמן לאהבתו לעם היהודי. בשנים אילו גם הפסיק את מעורבותו בקהילה הקתולית של דוברי העברית, אך כמה מחבריה נשארו קשורים אליו עמוקות.
לאחר מותו ב 15 ביוני 2007, העיתון הישראלי הנפוץ ורב ההשפעה, "הארץ", קרא לאב דובואה " אחד מאבניה האנושיות הקסומות של ירושלים" (ה 18.6.2007). אוהב נלהב של ירושלים ותושביה, האב מרסל יישאר עד לעבודה שמקדישה הכנסייה ללא ללאות לתהליך ההשלמה, הדיאלוג, והחיפוש אחר צדק ושלום. כיום כאשר ישראלים רבים אומרים את שמו הם מוסיפים: "זכרונו לברכה".
פרס ראשת הממשלה גולדה מאיר הוענק לאח יוחנן אליחי