אלפרד דלמה
האב אלפרד דלמיי היה הרועה של הקהילה הקתולית דוברת העברית בתל אביב – יפו במשך עשרים ושבע שנים (1985-1958).
ב-1958, אלפרד הצליח סוף סוף להגשים את חלומו לבוא לישראל כדי לעבוד עם הקתולים דוברי העברית וכדי להיות נוכח בארץ כידיד אמיתי של העם היהודי. הוא הגיע מאיטליה בספינה עם האח יוחנן וקיבל את שיעוריו הראשונים בעברית במשך ההפלגה. הוא המשיך ללמוד עברית והחליף את האב ברונו הוסאר כרועה של קהילת תל אביב - יפו כאשר ברונו נקרא לירושלים לייסד את בית ישעיהו. ב-1967 קיבל אלפרד אזרחות ישראלית.
במשך עשרים ושבע שנים, שירת אלפרד את קהילתו כרועה אוהב ודואג. הוא השתתף בכל הדיונים של 'מפעל יעקוב הצדיק' והשתתף באופן פעיל בניסיונות לחזק את הקתולים דוברי העברית בארץ. הוא תרם רבות להתפתחות החיים הליטורגיים והרוחניים בקהילה. הוא גם השתתף בהתלהבות בפרויקט העצום של תרגום הליטורגיה והברית החדשה לעברית ותרם את תבונתו וחריפותו למפעל זה. כמו כן השתייך למגוון ארגונים אשר עודדו דו-שיח בין נוצרים ויהודים בחברה הישראלית.
אלפרד נהרג בתאונת דרכים טראגית ב-1985 אשר קטלה גם את חייה של הגברת נותמן. ביתה מרים, שהשתתפה בהרבה ממפעליו של אלפרד, נפצעה קשות בתאונה. אלו שהכירו אותו זוכרים אותו עם חיבה רבה כאב נאמן ואוהב.
סיפור חייו פורסם על ידי חברו לכהונה בביוגרפיה שיצאה לאור לאחר מותו (בשפה הצרפתית):
ALBERT VERDOODT, Alfred Delmée: Veilleur sur la ligne de crête (1925-1985), (Louvain-la- Neuve, Academia, 1991)