ברונו הוסאר


bruno

האב ברונו הוסאר, הדומיניקאני, היה בקבוצה הראשונה של מייסדי מפעל יעקב הצדיק.

הוא נולד ב 1911 למשפחה יהודיה באלכסנדריה אשר במצריים  ושמו היה אנדרי הוסאר. אביו היה במקור מהונגריה ואמו מצרפת, ושניהם יהודים שהתבוללו. אנדרי למד צרפתית, איטלקית ואנגלית, ובגיל שמונה עשרה היגר עם משפחתו לצרפת. בפריס סיים לימודים על תיכוניים כמהנדס ב  Ecole Centrale ובמשך שנות הלימודים הוא חווה מהפך רוחני. המרה זו הובילה אותו לקבלת טבילה, להצטרפותו למסדר הדומיניקאני ב 1945 (שם אימץ את השם ברונו), ובסופו של דבר להסמכתו ככוהן דת ב 1950.

ב 1953, זמן קצר לאחר שנדר את נדריו הסופיים, ברונו נשלח לירושלים על ידי האב אבריל, אחראי על המסדר הדומיניקאני בצרפת, כדי שיקים מרכז ללימודי יהדות במדינת ישראל הצעירה. ברונו ייסד את בית ישעיהו הנביא בירושלים, שהיה אמור להיות מרכז המקביל למרכז היוקרתי בקהיר שהוקם על ידי הדומיניקאנים לחקר האסלאם. ברונו היה צריך להתמודד עם בעיות רבות ולכן המרכז החל את פעילותו באופן רשמי רק ב 1960.

כאשר הגיע לישראל, ברונו הבין לעומק את חשיבות שורשיו היהודים ואת השתייכותו לעם היהודי.  תוך כדי לימודי השפה העברית, היסטורית העם היהודי, וכן הבנת גישתה של הכנסייה ליהודים, ברונו השתכנע יותר ויותר שיש צורך לעורר שינוי במה שמלמדת הכנסייה, בעמדתה על הנושא, ובהתייחסותם של הנוצרים אל היהודים. בתחילת דרכו, ברונו פגש נוצרים נוספים ממשפחות יהודיות וכן נוצרים אשר הרגישו כמוהו. ב 1955,  עם הקמתה של מפעל יעקב הצדיק, ברונו נהייה רועה הקהילה הקתולית הדוברת עברית בתל-אביב - יפו ונשאר שם עד 1959.

ב 1960, הוא והאב ז'אק פונטיין, פתחו את בית ישעיהו הנביא אשר תוכנן במשך זמן רב כל כך. הבית נפתח בירושלים ולאחר זמן קצר הצטרפו אל הצוות האבות מרסל דובוי וגבריאל גרוסמן. בשל מעורבותו בחיי הקהילה הקתולית הדוברת עברית ובבית ישעיהו, ברונו חש יותר ויותר בצורך להשתתף ביוזמות אשר קידמו את היחסים בין הכנסייה והיהודים. הוא השתתף בייסודה של קבוצת הקשת בענן (Rainbow) וכן של האגודה האקומנית למחקר תיאולוגי בישראל. חשוב מכל, ברונו והדומיניקאנים הבינו את חשיבותה של מועצת הוותיקן השנייה בהנהגתו של האפיפיור יוחנן ה23. ברונו טרח רבות בעבודת ההכנה לקראת המועצה, כדי לקדם דרך המועצה שינוי אמיתי ביחס הכנסייה אל היהודים. ברונו נסע בתכיפות לרומא. הוא הוזמן על ידי הקרדינל אוגסטין ביא לבוא להשתתף כמומחה באסיפה השלישית אשר הכינה את כתיבת הטקסט הידוע כ Nostra aetate (בעתותינו). הטקסט הביע שינוי מהותי בעמדתה של הכנסייה הקתולית ביחס ליהודים, ליהדות, וכן כלפי דתות אחרות.

ב 1966 ברונו קבל אזרחות ישראלית וב 1967 הוא השתתף באסיפה הכללית של האו"ם כאחד מנציגי ישראל.  ברונו וכמה מחבריו (ורינה גפטמן ביניהם) ייסדו ב 1970 את נווה שלום, כפר אשר הוקדש לקידום דו הקיום בין יהודים וערבים. הכפר הוקם על אדמות מנזר השתקנים בלטרון, באמצע הדרך בין תל אביב וירושלים. בתחילת הדרך, ברונו הגה את הרעיון שהכפר יבנה על אחווה רוחנית בין יהודים, נוצרים, ומוסלמים. ברונו הראה גמישות רבה ונדיבות רוחנית כאשר קיבל עם הזמן שהכפר מתגבש עם צביון חילוני כדי לגשר על הבדלים לאומיים (ישראלי-פלסטיני) ולא דתיים.  בשנות חייו האחרונות, ברונו נע ונד בין נווה שלום לבית ישעיהו.

הוא הוציא לאור אוטוביוגרפיה שכללה לא רק את סיפור חייו ואת הגיגיו אלא גם מידע חשוב לגבי תולדותיה של הקהילה הקתולית הדוברת עברית.

BRUNO HUSSAR, Quand la nuée se levait… témoignage d’un prêtre israélien (Paris, Cerf, 1988).

ברונו הלך לעולמו ב 1996. הפתיחות שלו, העדינות, ויחסו החברותי אל כולם וכמו כן האופטימיות שלו ותפיסתו החברתית המבוססת על ערכים של צדק ושלום, חסרים לנו אך גם ממשיכים להביא השראה לחיינו.

 

bruno in st isaiah

 

bruno and yohanan

 

bruno at newe shalom

לעזור לנו צור קשר ותיקן ניוז בעברית להקשיב לסעודת האדון לשמור על בטחון הילדים


© 2020 Saint James Vicariate for Hebrew Speaking Catholics in Israel