הודות לדימה, אנו מפרסמים את מסר האפיפיור ליום השלום העולמי, שחל ב-1 בינואר 2018, בערבית.

מהגרים ופליטים: גברים ונשים בחיפוש אחר שלום

1. איחולים לבביים לשלום
שלום לכל האנשים ולכל העמים בעולם! השלום, שהמלאכים בישרו לרועים בליל המולד, [1] היא שאיפה עמוקה של כולנו, שלכל אדם ושל כל העמים ובייחוד של הסובלים ביותר מהעדרו. בין כל אלה שאני נוצר במחשבותיי ובתפילותיי, אציין שוב למעלה מ-250 מיליון מהגרים ברחבי העולם, שמתוכם 22.5 מיליון פליטים. האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר, קודמי האהוב בתפקיד, כינה אותם "גברים ונשים, ילדים, צעירים וקשישים במחפשים אחר מקום לחיות בו בשלום". [2] כדי למצוא את השלום הזה, הם מוכנים לסכן את חייהם במסע שהוא, לעתים קרובות, ארוך ומסוכן, להתמודד עם קשיים ועם סבל ולהתקל בגדרות ובחומות שנבנו כדי להרחיק אותם מיעדם.

ברוח של חמלה, הבה נקבל את כל אותם האנשים שבורחים ממלחמה ומרעב או כאלה שנאלצו לעזוב את מולדתם מפאת אפליה, רדיפה, עוני והתדרדרות סביבתית.

אנו יודעים שלא מספיק לפתוח את ליבנו לסבלם של אחרים. נותרה עוד מלאכה רבה בטרם אחינו ואחיותינו יוכלו לשוב ולחיות בשלום בבית בטוח. קבלת הזולת דורשת מחויבות מוחשית, רשת תמיכה ורצון טוב, תשומת לב, ערנות והזדהות, ניהול אחראי של מצבים חדשים מורכבים שלעתים משלבים מספר בעיות קיימות. כל זאת מבלי לציין את המשאבים, שלעד יהיו מוגבלים. באמצעות מידת התבונה, מוטל על מנהיגי ממשל לבצע צעדים מעשיים כדי לקבל, לקדם, להגן ולשלב ו"לאפשר, במסגרת הבנה נכונה של טובת הכלל, את הפיכתם לחלק בחברה החדשה". [3] למנהיגים אחריות ברורה כלפי קהילותיהם, שאת זכויותיהם הלגיטימיות והתפתחותן ההרמונית עליהם להבטיח, שמא הם יהיו כאותו בנאי נחפז שטעה בחישוביו ולא הצליח לסיים את המגדל שאת בנייתו הוא התחיל. [4]

2. למה יש כל כך הרבה פליטים ומהגרים?
כשהוא ציפה לשנת היובל הגדולה שציינה אלפיים שנים מאז אותה הכרזת שלום מפי המלאכים בבית לחם, הקדוש יוחנן פאולוס השני התייחס למספרם העולה של העקורים כתוצאה מ"מעגל אינסופי ומחריד של מלחמות, עימותים, רצח עם וטיהורים אתניים" שאפיינו את המאה ה-20. [5] נכון לשעה זו, המאה החדשה לא הביאה עמה בשורה בנושא: סכסוכים מזויינים וצורות אחרות של אלימות מאורגנת ממשיכים לשנע עמים בתוך גבולות לאומיים וביניהם.

ברם, אנשים מהגרים גם מסיבות אחרות, בייחוד מכיוון שהם "רוצים חיים טובים יותר ולא פעם מנסים להשאיר מאחור את הייאוש שבעתיד לא-מבטיח". [6] הם מנסים להתאחד עם משפחתם או לחפש הזדמנויות בתעסוקה ובחינוך, שכן מי שאינו יכול להנות מהזכויות הללו לא חי בשלום. יתר על כן, כפי שהערתי באינציקליקה שלי Laudato Si’, ארעה "עלייה מדאיגה במספר המהגרים שמחפשים מקלט מהעוני הגובר שנוצר בשל התדרדרות במצב הסביבתי". [7]

רוב האנשים מהגרים בדרכים המקובלות. אולם, חלק בוחרים בערוצים אחרים, בעיקר מתוך ייאוש, במצבים בהם המדינות שלהם לא יכולות להציע להם בטחון או הזדמנות וכשכל אמצעי חוקי אינו מעשי, חסום או איטי מידי.

מרבית מדינות היעד עדות להתפשטות שיח שמגנה את הסיכונים שהמהגרים החדשים מציבים בפני בטחון המדינה או המחיר הגבוה שבקבלתם. כך, מתבזה כבוד האדם שמגיע לכל הבנים והבנות לאלוהים. מי שמסיבות פוליטיות כאלו ואחרות מעורר פחד ממהגרים, זורע אלימות, אפליה גזעית ופחד מזרים - שהם עניין מדאיג ביותר לכל מי שדואג לשלומו של כל אדם ואדם – במקום לכונן שלום. [8]

כל המדדים הזמינים לקהילה הבינלאומית מצביעים על כך שההגירה העולמית תמשיך בעתיד. יש הרואים בכך איום. אני מבקש מכם לראות בכך, בבטחון, הזדמנות לבנות שלום.

3. במבט בוחן
חכמת האמונה מטפחת מבט בוחן שמכיר בכך שכולנו "שייכים למשפחה אחת, מהגרים וקהילות מקומיות שמקבלות אותם, ולכולם שמורה אותה הזכות להנות מהטובין שעל פני האדמה, שיעדם אוניברסלי, כפי שמלמדת אותנו התורה החברתית של הכנסייה. על כך מתבססות סולידריות וחלוקה". [9] המילים הללו מעלות בעיני רוחנו את דיוקנה של ירושלים החדשה. ספרו של הנביא ישעיה (פרק ס') וספר ההתגלות (פרק כ"א) מתארים עיר ששעריה פתוחים לכל אומות העולם, שמתפעלים ממנה וממלאים אותו בעושר. השלום הוא השליט שמושל בה והצדק הוא העקרון שמסדיר את הקיום ההדדי בקרבה.

עלינו להפנות את המבט הבוחן הזה גם לערים בהן אנו חיים, "מבט של אמונה שרואה את אלוהים שוכן בבתים שלהן, ברחובות ובכיכרות, [...] שמטפח סולידריות, אחווה ואת התשוקה לטוב, לאמת ולצדק". [10] במילים אחרות, אלוהים שממלא את הבטחתו לשלום.

כשאנו מפנים את המבט הזה למהגרים ולפליטים, אנחנו מגלים שהם לא מגיעים בידיים ריקות. הם מביאים עמם אומץ, כישורים, כוח ושאיפות, כמו גם את אוצרות תרבותם, וכך הם מעשירים את חיי האומות שמקבלות אותם. כמו כן, אנו רואים את היצירתיות, ההתמדה ורוח ההקרבה שבאינספור אנשים, משפחות וקהילות מרחבי העולם שפותחים את דלתם ואת ליבם למהגרים ולפליטים, גם במציאות בה המשאבים מועטים.

על המבט הבוחן להנחות גם את ההערכה של האחראים על הטוב הציבורי ולעודד אותם לקדם מדיניות של קבלה, "במגבלות שמאפשרת הבנה נכונה של הטוב הכלל", [11] דהיינו מתוך מודעות לצרכיה של המשפחה האנושית כולה ורווחת כל אחד מחבריה.

הרואים את המציאות בדרך זו, יוכלו להכיר את זרעי השלום שנובטים כבר עכשיו ולטפח את צמיחתם. כך, ערינו המחולקות והשסועות בעימותים בנוגע לנוכחותם של מהגרים ופליטים תהפוכנה למפעלים של שלום.

4. ארבע אבני דרך לפעולה
כדי להציע למבקשי מקלט, פליטים, מהגרים וקורבנות סחר בבני אדם הזדמנות למצוא את השלום אותו הם מחפשים, יש צורך באסטרטגיה שמורכבת מארבע פעולות: קבלה, הגנה, קידום ושילוב. [12]

"קבלה" קוראת להרחבת הדרכים החוקיות לכניסה למדינה והפסקת ניתוב מהגרים ועקורים למדינות בהן הם צפויים להיתקל ברדיפות ובאלימות. כמו כן, היא דורשת לאזן את הדאגות שלנו בדבר הבטחון הלאומי עם הדאגה לזכויות אדם בסיסיות. הכתובים מזכירים לנו: "הַכְנָסַת אוֹרְחִים אַל תִּשְׁכְּחוּ, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר הִכְנִיסוּ אֶל בֵּיתָם מַלְאָכִים מִבְּלִי לָדַעַת זֹאת". [13]

"הגנה" קשורה לחובתנו להכיר בכבוד המוחלט של מי שבורח מסכנת אמת בחיפוש אחר מקלט ובטחון, להגן עליו ולמנוע את ניצולו. אני חושב בעיקר על נשים וילדים שמוצאים עצמם במצבים שחושפים אותם לסיכונים ולפגיעה שיכולה להשתוות לעבדות. אלוהים לא מפלה: "יְהוָה שֹׁמֵר אֶת-גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד". [14]

"קידום" כולל תמיכה בהתפתחות האנושית האינטגרלית של המהגרים והפליטים. מבין האמצעים הרבים לכך, אדגיש את החשיבות שבהבטחת גישה לכל רמות החינוך לילדים ולצעירים. הדבר יאפשר להם לא רק לטפח ולהגשים את הפוטנציאל שלהם, אלא גם יצייד אותם בצורה טובה יותר לקראת המפגש עם הזולת ויטפח רוח של דיאלוג במקום דחייה ועימות. הכתובים מלמדים שאלוהים "אֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". [15]

"שילוב", לבסוף, משמעו לאפשר לפליטים ולמהגרים להשתתף באופן מלא בחיי החברה שמקבלת אותם, כחלק מתהליך של העשרה הדדית ושיתוף פעולה פורה בשירות ההתפתחות האנושית האינטגרלית של הקהילה המקומית. פאולוס הקדוש מבטא זאת במילים אלו: "אֵינְכֶם עוֹד זָרִים אוֹ תּוֹשָׁבִים נָכְרִים, אֶלָּא בְּנֵי עִירָם שֶׁל הַקְּדוֹשִׁים וּבְנֵי בֵּית אֱלֹהִים". [16]

5. הצעה לשתי אמנות בינלאומיות
זוהי תקוותי הכנה שהרוח הזאת תנחה את התהליך שיוביל לכך שבמהלך שנת 2018, האומות המאוחדות יכתבו ויאשרו שתי אמנות עולמיות: אחת עבור הגירה בטוחה, מסדורת וקבועה והאחרת עבור פליטים. בהיותן הסכמים מאושרים ברמה הבינלאומית, האמנות הללו תהיינה מסגרת כוללת למדיניות ולצעדים מוחשיים. לכן, עליהן להכתב ברוח החמלה, המבט לעתיד והאומץ כדי לנצל כל הזדמנות לקדם את תהליך בניין השלום. רק כך המציאותיות שנדרשת מהפוליטיקה הבינלאומית תוכל להימנע מכניעה לציניות ולגלובליזציה של האדישות.

דיאלוג ושיתוף פעולה הם הכרח וחובה מיוחדת שמוטלים על הקהילה הבינלאומית. מעבר לגבולות הלאומיים, מדינות עשירות פחות תוכלנה לקבל יותר פליטים – או לקבלם בצורה יותר טובה – אם הקהילה הבינלאומית תבטיח את המימון הדרוש לכך.

המחלקה למהגרים ולפליטים במועצה לקידום ההתפתחות האנושית האינטגרלית פרסמה מספר נושאים ראויים לפעולה שמספקים הנחיות קונקרטיות ליישומם של ארבעת הפעלים הללו במדיניות ציבורית ובגישות ובפעילויות של הקהילות הנוצריות. [17] המטרה של המסמכים האלו ושל מסמכים אחרים היא להביע את העניין של הכנסייה הקתולית בתהליך שיוביל לאימוץ שתי האמנות הגלובליות של האומות המאוחדות. העניין הזה הוא אות לדאגה פסטורלית רחבה יותר ששורשיה נטועים במקורותיה של הכנסייה עצמה ושנוכחת בפעולותיה הרבות עד לזמן הזה.

6. למען ביתינו המשותף

נקבל-נא השראה מדבריו של הקדוש יוחנן פאולוס השני: "אם החלום של עולם שליו יהיה משותף לכולם, אם התרומה של הפליטים והמהגרים תהא מעורכת כראוי, אזי האנושות תוכל להפוך למשפחה אוניברסלית יותר ויותר והארץ לבית משותף אמתי". [18] במהלך ההיסטוריה, רבים האמינו ב"חלום" הזה והשגיהם הם עדות לכך שלא מדובר באוטופיה בלבד.

ביניהם, אנו זוכרים השנה את הקדושה פרנצ'סקה סאביירו קאבריני, שזוהי השנה המאה לפטירתה. ב-13 בנובמבר, קהילות כנסייתיות רבות מציינות את זכרה. האשה המופלאה הזה, שהקדישה את חייה לשירות המהגרים והפכה לקדושה המגינה שלהם, לימדה אותנו לקבל, להגן, לקדם ולשלב את אחינו ואחיותינו. בתפילותיה, יהי רצון שהאדון יאפשר לכולנו לחוות ש"לְעוֹשֵׂי שָׁלוֹם פְּרִי הַצֶּדֶק נִזְרָע בְּשָׁלוֹם". [19]

מהוותיקן, 13 בנובמבר 2017
יום חגה של הקדושה פרנצ'סקה סאביירו קאבריני, המגינה של המהגרים
פרנציסקוס


[1] לוקס ב:14.
[2] בנדיקטוס השישה-עשר, תפילת המלאך, 15 בינואר 2012.
[3] יוחנן העשרים ושלושה, אינציקליקה Pacem in Terris, 106.
[4] לוקס יד:30-28.
[5] יוחנן פאולוס השני, מסר ליום השלום העולמי לשנת 2000, 3.
[6] בנדיקטוס השישה-עשר, מסר ליום העולמי למהגר ולפליט 2013.
[7] פקנציסקוס, אינציקליקה Laudato Si’, 5.
[8] הש' פרנציסקוס, נאום בפני המנהלים הלאומיים של הטיפול הפסטורלי במהגרים של מועצות הבישופים הקתוליים של אירופה, 22 בספטמבר 2017.
[9] בנדיקטוס השישה-עשר, מסר ליום המהגר והפליט העולמי 2011.
[10] פרנציסקוס, איגרת Evangelii Gaudium, 71.
[11] יוחנן העשרים ושלושה, אינציקליקה Pacem in Terris, 106.
[12] פרנציסקוס, מסר ליום המהגר והפליט עולמי 2018.
[13] עברים יג:2.
[14] תהילים קמ"ו:9.
[15] דברים י:19-18.
[16] אפסיים ב:19.
[17] "עשרים נקודות לפעולה פסטורלית" ו"עשרים נקודות לפעולה לאמנות העולמיות" (2017); הש' מסמך או"ם A/72/528.
[18] יוחנן פאולוס השני, מסר ליום המהגר והפליט העולמי 2004, 6.
[19] יעקב ג:18.