האפיפיור פרנסיס קיבל את פניו של תיאופילוס ה-3, הפטריארך היווני-אורתודוכסי של ירושלים, ב-23 באוקטובר 2017 בוותיקן.

theophilos francis

בפגישה נשא האפיפיור פרנסיס דבריו במילים אלה:

כבודו הפטריארך,,
אחים יקרים,

בשמחה רבה אני מברך על בואך לרומא. כבוד הפטריארך, בהכרת תודה, בחיבה ובאחווה, אני גומל לך על קבלת הפנים שערכת לי בביקורי בירושלים. עדיין טרייה בזיכרוני, תשומת הלב שבה ליווית את הפטריארך האקומני ברתלמי ואותי בבזיליקה השומרת על מקומות צליבתו של האדון, קבורתו ותחייתו. אני עדיין מתרגש כשאני חושב על רגע התפילה יחד במבנה המכסה את הקבר הריק, ושוב אני נותן ביטוי לרגשת הנחת בחושבי על מביעה על שיקום המקום שהוא כה הקדוש. השיקום לא רק הבטיח את שלמותה של אנדרטה היסטורית, אלא גם אפשר לקבר הריק להמשיך ולהעיד: "הוּא קָם לִתְחִיָּה וְאֵינֶנּוּ פֹּה עוֹד. הִנֵּה הַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחוּהוּ בּוֹ" (מרקוס טז:6). אני שמח שהפטריארכיה היוונית האורתודוקסית של ירושלים, הפטריארכיה הארמנית של ירושלים ושומרי ארץ הקודש הפרנציסקאנים עבדו יחד בהרמוניה על הפרויקט הזה, כפי שעשו גם במהלך העבודות בבזיליקה של המולד בבית לחם. אני מודה לך, כבוד הפטריארך, על המאמצים שלך בעניין זה.

פגישתנו מאפשרת לי להדגיש שוב את קרבתי לכל אלה הסובלים מהעימותים שפקדו את ארץ הקודש זה עשרות שנים. חוסר הוודאות שבמצב והיעדר ההבנה בין הצדדים ממשיכים ליצור חוסר ביטחון, הגבלת זכויות היסוד והבריחה של אנשים רבים מאדמתם. אני מבקש את עזרתו של האל בכך, ואני מבקש מכל המעורבים להגביר את מאמציהם להשגת שלום יציב, המבוסס על צדק ועל ההכרה בזכויות הכל. לשם כך, עלינו לדחות בתוקף כל סוג של אלימות, אפליה או גילויי חוסר סובלנות כלפי מאמינים יהודים, נוצרים או מוסלמים, או כלפי מקומות פולחן. עלינו להגן על עיר הקודש ולשמור אותה כך שתהיה מקום שבו כולם יכולים לחיות יחד בשלום; אחרת, מעגל האלימות האינסופי ימשיך להזיק בכל.

ברצוני לברך באופן את כל בני הקהילות הנוצריות השונות בארץ הקודש. תקוותי שימשיכו להיות חלק בלתי נפרד ומוכר מהחברה, וכאזרחים ומאמינים, בזכות עצמם, יוכלו להמשיך ללא לאות לתרום לטובת הכלל ולצמיחת השלום, תוך חתירה להרבות פיוס ואחדות דעים. תרומה זו תהיה יעילה יותר במידה שתתקיים הרמוניה בין כנסיות האזור השונות. חשוב במיוחד בהקשר זה יהיה שיתוף פעולה מוגבר בתמיכה במשפחות נוצריות ובצעירים, כדי שלא ייאלצו לעזוב את אדמתם. על ידי עבודה משותפת באזור השביר הזה, המאמינים מעדות שונות אף יוכלו לגדול בהיכרות הדדית ויחסי אחווה.

כאן אני חוזר ומאשר את הרצוני ומחויבותי הלבביים להתקדמות בדרכנו לאחדות מלאה, בציות לתפילתו הנלהבת של ישוע בחדר הסעודה האחרונה: "יִהְיוּ נָא כֻּלָּם אֶחָד... כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין הָעוֹלָם" (יוחנן יז:21). אני יודע כי פצעים מהעבר ממשיכים להשפיע על זיכרון בני אדם רבים. לא ניתן לשנות את העבר, אך מבלי לשכוח כישלונות חמורים שפגעו באהבה במהלך מאות השנים, הבה נסתכל לקראת העתיד, עתיד של פיוס מלא ואחדות באחווה, על מנת לקחת על עצמנו את העבודה לפנינו, כפי שהאל מבקש. סירוב לעשות זאת היום יהיה חטא חמור עוד יותר; משמעו יהיה להתעלם הן מקריאתו הדחופה של המשיח והן מאותות הזמנים שנזרעו על ידי רוח הקודש. בהשראת אותה רוח, אל לנו לתת לזיכרון התקופות של חוסר תקשורת והאשמה הדדית, או ההווה של קשיים או אי-הודאות לגבי העתיד, למנוע מאתנו ללכת יחד לעבר אחדות גלויה, ולא להפריע לנו להתפלל ולעבוד ביחד כדי להכריז על הבשורה ולשרת את הנזקקים. בהקשר זה, הדיאלוג התיאולוגי המתמשך בין קתולים לאורתודוקסים, שבו הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית של ירושלים משתתף באופן פעיל ובונה, מהווה סימן נחמה ותקווה במסענו המשותף. כמה טוב יהיה לומר על הקתולים ועל האורתודוכסים החיים בירושלים, מה שאמר המבשר לוקס על הקהילה הנוצרית הראשונה: "כָּל הַמַּאֲמִינִים הָיוּ יַחְדָּיו... לֵב אֶחָד וְנֶפֶשׁ אַחַת" (מעשי השליחים ב:44, ד:32).

כבוד הפטריארך, אני מודה לך ולחבריי, המכובדים בפמליה שלך על ביקורכם. אני מדגיש מחדש את קרבתנו לאחינו ולאחיותינו הנוצרים בארץ הקודש, ולחיבתי לבני שאר הדתות הגדולות החיות שם. אני מקווה ומתפלל שיבוא יום שלום יציב ובר קיימא לכל. "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ ... לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ" (מזמור קכב:6 – 8).