עבודה משותפת בתקופת השואה

ב-30 בספטמבר 1943 – א' תשרי תש"ד - ראש השנה – הגיע הרב פסח, רבה של קהילת וולוס ביוון ללשכתו של הארכיבישוף היווני אורתודוכסי, יואקים אלכסופולוס (Joakim Alexopoulos) וסיפר שהגרמנים ציוו עליו להתייצב למחרת היום עם רשימה של כל יהודי וולוס. הרב פסח הפציר בארכיבישוף לברר מה כוונתם של הגרמנים, ואלכסופולוס פנה לקונסול הכבוד הגרמני, ולאחר שזה אמר שטוב יעשו היהודים אם יעזבו מיד את העיר, כתב הארכיבישוף מכתב לראשי הכפרים, לאנשי המחתרת ואנשי הכהונה בבקשה לסייע ליהודים הנמלטים בכל דרך.
בזכות שיתוף הפעולה הזה נפוצו היהודים להרים. טרם עזיבתם, באו יהודים רבים לארכיבישוף והפקידו בידיו את חפצי הערך שלהם. כ-130 איש שנשארו בוולוס נעצרו בלילה שבין ה-24 ל-25 במרץ 1944, אך רוב בני הקהילה שמנתה 900 נפשות ניצלו. כאשר חזרו לאחר השחרור, פירסם האכיבישוף הודעה הקוראת לכל מאמיניו להחזיר ליהודים את חפציהם וספריהם.

גם בפירנצה באיטליה פעל רב הקהילה, הרב נתן קאסוטו, לסייע לבני הקהילה ולפליטים הרבים שהגיעו לעיר. רכוב על אופניו, היה הרב עובר מבית לבית ומפציר ביהודים להסתתר מחוץ לעיר, בכפרים נידחים ובמנזרים. פנייתו לארכיבישוף אליה דלה קוסטה (Elia Dalla Costa) ייסדה שיתוף פעולה ייחודי בין רב הקהילה לבין הארכיבישוף של העיר. דלה קוסטה פנה לאנשי הדת הכפופים לו ולמנזרים, ורתם אותם לרשת ההצלה. בעדותו סיפר האב צ'יפריאנו ריקוטי ( (Cipriano Ricotti שהארכיבישוף הפקיד בידו מכתב למנזרים "שרבים מהם, לולא המכתב, אולי לא היו פותחים את שעריהם". בסוף 1943 בעקבות הלשנה נתפסו רבים מחברי ועד ההצלה. הרב קאסוטו נתפס ושולח לאושוויץ, וחברי הרשת היהודים האחרים ירדו למחתרת. למרות הסכנה לקחו על עצמם אנשי הכהונה והנזירות אחריות מלאה להמשך הפעילות, ומאמצי ההצלה בפירנצה, שהחלו בזכות שיתוף הפעולה בין הרב לארכיבישוף, נמשכו עד לסוף הכיבוש הגרמני. בזכותם ניצלו מאות אם לא אלפים.

הרב אלי בלוך מאלזס שבצרפת הגיע עם פרוץ המלחמה לפואטייה, והחל בפעילות סיוע לפליטים הרבים שהגיעו לאזור ולעצורים במחנות. כך פגש באב ז'אן פלורי(Jean Fleury) שהיה הכוהן של הצוענים במחנה פואטייה. בקיץ 1942, עם תחילת השילוחים מצרפת, החלו השניים יחד עם פעילים יהודים אחרים בפעילות משותפת להברחת ילדים יהודים מן המחנות ולמציאת מקומות מסתור. לאחר שהרב בלוך נעצר בפברואר 1943, ביקר אותו האב פלורי במחנה וקיבל ממנו את המפתחות לשולחן הכתיבה שלו כדי לסלק מסמכים מרשיעים. הרב, שהיה שותף להברחת ילדים רבים, לא הצליח להציל את בתו שלו, וב17 בדצמבר 1943 בני הזוג אלי וג'ורג'ט בלוך ובתם הקטנה מרים שולחו לאושוויץ, שם נרצחו. כמו במקרה של הרשת בפירנצה, המשיך הכוהן את פעולת ההצלה לאחר ששותפיו היהודים נעצרו או ברחו. כאשר העניק יד ושם את התואר חסיד אומות העולם לאב פלורי כתב אביו של הרב אלי בלוך, הרב יוסף בלוך: "האב פלורי היה ידיד נאמן של בננו... איפה שהרב לא היה יכול לפעול למען יהודים מסכנים נרדפים או כלואים, האב פלורי הוא שלקח את מקומו".