דעות מהקהילה דעות והשקפות החשמן דולן: היכן יום הכיפורים הקתולי?
החשמן דולן: היכן יום הכיפורים הקתולי?
חמישי, 27 ספטמבר 2012 12:00
החשמן טימותי דולן, ארכיבישוף ניו יורק, העיר שבה האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר, שואל את קהל מאמיניו: "היכן יום הכיפורים הקתולי?"

dolan_synagogue

לקריאת המאמר על אתר הגמוניית ניו יורק כאן

היכן יום הכיפורים הקתולי שלנו?

אנו, הקתולים בניו יורק, מתענגים מהימים הנוראים אצל שכינינו היהודים. אנחנו מתרשמים מאוד מהרצינות שבה הם מתכוננים לימים אלה ומכנות הלב. הצטרפו אלי באיחולים שהאל יברך אותם בימים המיוחדים האלה!

הם החלו ציון הימים האלה בשבוע שעבר עם ראש השנה, השנה החדשה היהודית, ויחתמו את הימים עם יום הכיפורים, הערב ומחר, יום הכפרה האדיר.

שליחות החגים האלה, אם הבנתי נכון, היא התחדשות רוחנית, התחלות חדשות ותשובה. ידידנו היהודים מתפללים, צמים, מהרהרים, נוקטים בהחלטה ומבקשים מהאלוהים למחול להם על חטאיהם בשעה שהם חוזרים בתשובה ומתכוננים להתחלה חדשה עם ארוחות חגיגיות והתכנסות המשפחה והידידים!

זה לא רע בכלל!

הם נאמנים לכתובים שלהם. לעיתים קרובות, האלוהים מאיץ בעמו הנבחר: "שובו אליי בלב שלם!" כיצד עושים את זה? האל מגיד לנו: "לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלוהִים לא תִבְזֶה".

פעם נוספת: תשובה!

בן האלוהים למד מאביו כי ישוע הפך את התשובה לגרעין הזמנתו לתלמידיו. מה זה אומר? בפשטות, פירושו להפנות גב לחטא ולפנות אל האיש, אל מסרו של ישוע, אל הישועה וקריאתו להיות תלמיד.

אנחנו, קתולים, פעם ידענו מהי תשובה!

היזכרו עימי:

- בדיקת מצפון ומעשה חרטה כל לילה לפני השינה;

- ווידוי לעיתים קרובות;

- הימנעות מאכילת בשר בימי ו כמעשה של תשובה, באחדות עם מות אדוננו ביום ו המכונה "גדול";

- ימי אפר – הזוכרים אתם? – כשהעונות התחלפו ובזמן הזה ימי צום ותענית עם ההזמנה לתקדיש הפיוס;

- צום בליל השימורים של החגים הגדולים על מנת לאפשר חגיגה של ממש למחרת;

- הימנעות מלהשתתף בסעודת האדון בשעה שהיינו מודעים לחטאים רציניים מבלי לגשת ראשית כל לווידוי;

- ביום ו הראשון בכל חודש, אחדות עם ליבו הקדוש של ישוע באמצעות ווידוי וסעודת האדון;

- בשבת הראשון סעודת אדון עם תפילת המחרוזת כמענה למה שביקשה מרים גברתנו בפטימה כאות תשובה ותשובת הלב;

- צום לפחות שלוש שעות לפני החידה (אכילת גוף המשיח);

- וכמובן, צום הארבעים אשר משמעו יום כיפורים לאורך ארבעים יום.

האם אני טועה בציוני שכמעט כל זה נעלם?

כמובן מודה אני שמסורות ומנהגים משתנים. לעיתים קרובות, טוב שהם משתנים.

אולם מה שאינו משתנה הוא הקריאה לתשובה בלב ליבם של הכתובים היהודים-הנוצרים ושל מסורותינו. כיצד נענים לקריאה זו משתנה אולם החובה לענות ולעשות תשובה אינה משתנה.

ידידינו היהודים לא שכחו לעשות תשובה וזה ברור מסביבנו בימים הנוראים.

האם אנחנו, הקתולים, שכחנו?

(תמונה: דולן בביקור לבית כנסת ב-2010)

 
www.catholic.co.il © 2008-2013