האחיות הקטנות עוזבות את באר שבע

הן הגיעו לבירת הנגב ב-1976. על פי קריאתן המיוחדת, הן החלו לעבוד בין האנשים הפשוטים, בבתי חרושת, בבתי חולים ובמקומות אחרים. הן השתתפו באופן מלא בפיתוח חיי הקהילה הקתולית הדוברת עברית בבאר שבע, בבניית הכנסייה והרחבתה. הכוהנים הממונים הגיעו ועזבו אולם הן היו תמיד במקום, בקהילה, עמדו תמיד מוכנות ומזומנות לסייע לאנשים. הן היו פעילות בכל הרמות: סיוע למשפחות לגדל ילדיהן, סיוע לוותיקים בניהול ענייני היומיום, ביקור חולים, הכנת קבלות קהל לאחר התפילות, עבודות בבית הקהילה ובכנסייה, קריאת המקראות והתפילות.

מה שנחשב בלתי אפשרי וקשה היה לדמיין יקרה במהרה – בחג הפסחא! אחיות ישוע הקטנות, מסדר שהוקם על פי רוחניותו של שרל דה פוקו המבורך, חנה, שושנה ואליזבט, עוזבות את באר שבע. "העניינים לא יהיו כפי שהיו בעבר," אמר האב פיוטר במהלך תפילת פרדה לאחיות ורוב בני הקהילה מסכימים עם דבריו. "בה בעת, ישנו אתגר גדול עבור כל אחד מאיתנו – המשך בניית מלכות השמיים, מלכות הקטנים, החלשים, הרגילים, מלכות העזרה היומיומית, מלכות ענייני היומיום. באותו הרוחניות שלמדנו מידי האחיות במהלך ארבעים שנות נוכחותן, רוחניות האח שרל המבורך, ננסה ליישם עוד ועוד את מצוותו של ישוע "אהבו איש את אחיו".

דמעות זלגו בעיני רבים אולם היו אף הבטחות להישאר בקשר ויותר מכל היו מילים ותפילות של הודיה על כל הטוב שנבע דרך האחיות בחיי הקהילה. "התברכנו בנוכחותכן בקרבנו וכעת חשים אנו מעט כיתומים," אמר האב פיוטר. "מי ייתן ויגמול אתכן האדון ברחמיו וייתן לכן לראות את פירות אהבתכן כאן, בקהילת אברהם אבינו".