מסר האפיפיור לצום הארבעים - 2017

"הדבר הוא מתנה. הזולת הוא מתנה"

אחים ואחיות יקרים,

צום הארבעים הוא התחלה חדשה, דרך שמובילה ליעד המובטח של הפסחא, של נצחון המשיח על המוות. תקופה זו מפצירה בנו לחזור בתשובה. הנוצרים מתבקשים לשוב לאלוהים "בכל לבבם" (הש' יואל ב:12), לא להסתפק בבינוניות ולחזק את קשריהם עם האדון. ישוע הוא הידיד הנאמן שלעולם לא עוזב אותנו. גם כשאנו חוטאים, הוא מחכה בסבלנות לתשובתנו. באותה ציפיה מלאת סבלנות, הוא מראה לנו את נכונותו לסלוח (הש' דרשה, 8 בינואר 2016).

צום הארבעים הוא זמן מבורך להעמקת החיים הרוחניים שלנו באמצעות האמצעים השונים להתקדשות שהכנסייה מספקת לנו: צום, תפילה ומתן צדקה.בבסיס כל אלה נמצא דבר האלוהים, שבמהלך התקופה הזו אנו מוזמנים לשמוע אותו ולהגות בו ביתר שאת. עתה ברצוני לעסוק במשל העשיר ואלעזר (הש' לוקס טז:31-19). הבה נקבל השראה מהסיפור החשוב הזה, שכן בו טמון המפתח להשגת שמחת אמת וחיי נצח. הוא קורא לנו לשוב בתשובה בלב שלם.

1. הזולת הוא מתנה

המשל נפתח בהצגת שתי הדמויות העיקריות. העני מתואר בפירוט רב: הוא עלוב ואף חלש מכדי לעמוד. בשכבו במפתן דלתו של העשיר, הוא ניזון מהפירורים שנופלים משולחנו. גופו פצוע והכלבים באים ללקק את חבלותיו (הש' פסוקים 21-20). יש כאן תיאור של עליבות נוראה. מתואר כאן אדם מסכן ומעורר רחמים.

התמונה שמצטיירת מקבלת ממד דרמטי אף יותר אם מתעכבים על כך ששמו של העני הוא אלעזר: שם מלא בהבטה שמשמעו "האל עוזר". לא מדובר בפלוני אלמוני. קלסתרה של הדמות הזו מתואר לפרטים והיא מופיעה כאדם עם סיפור חיים מלא. בזמן שהלכה למעשה הוא בלתי נראה בעיני העשיר, אנו רואים אותו מכירים אותו, ממש כאילו היה דמות ידועה. הוא נעשה ל"פנים" ומכאן שהוא נעשה למתנה, אוצר שערכו לא יסולא בפז, אדם שאלוהים אוהב ושלו הוא דואג, על אף הימצאותו בשולי החברה (הש' דרשה, 8 בינואר 2016).

אלעזר מלמד אותנו שהזולת הוא מתנה. יחסים נכונים עם הזולת מורכבים מהכרה והוקרה של ערכם. גם העני על סף דלתו של העשיר הוא לא מטרד, אלא קריאה לחזרה בתשובה ולשינוי. ראשית כל, המשל מזמין אותנו לפתוח את דלתות ליבנו לזולת, מכיוון שכל אדם הוא מתנה, בין אם מדובר בשכננו או בעני עלום שם. צום הארבעים הוא תקופה מבורכת לפתוח את הדלת לכל הנזקקים ולהכיר בקרבם את פני המשיח. כל אחד מאתנו פוגש אנשים כאלו מידי יום. כל חיים בהם אנו פוגשים הם מתנה שראוי לקבל, לכבד ולאהוב. דבר האלוהים מסייע לנו לפקוח את עינינו, לקבל ולאהוב את החיים, בייחוד כשהם חלשים ופגיעים. אולם, כדי לעשות כן, עלינו להתייחס ברצינות למה שהבשורה מספרת לנו על העשיר.

2. החטא מעוור אותנו

המשל לא חוסך מאתנו את הניגודים הקשורים בדמותו של העשיר (הש' פסוק 19). שלא כמו אלעזר העני, אין לו שם, הוא פשוט "איש עשיר". עושרו ניכר בלבושו הססגונו והיקר. בעת ההיא, בד הארגמן היה יקר מכסף ומזהב ועל כן הוא היה שמור לאלהויות (הש' ירמיה י:9) ולמלכים (הש' שופטים ח:26) ולבישת בגדי בוּץ העניקה ללובש אותם הילה כמעט קדושה. האדם העשיר התנהל בהפגנתיות והיה רגיל להציג את עושרו לראווה מידי יום: "יוֹם יוֹם הִתְעַנֵּג בְּמוֹתָרוֹת" (פסוק 19). בדמותו אנו רואים בחטף את הממד המשחית שבחטא, שמתקדם בשלושה שלבים עוקבים: אהבת הממון, ריקנות וגאווה (הש' דרשה, 20 בספטמבר 2013).

פאולוס השליח אומר לנו ש"שֹׁרֶשׁ כָּל הָרָעוֹת הוּא אַהֲבַת הַכֶּסֶף" (טימותיאוס א' ו:10). זוהי הסיבה העיקרית לשחיתות ומקור לקנאה, לעוינות ולחשד. הממון יכול להשתלט עלינו ואף להפוך לאליל עריץ (הש' שמחת הבשורה, 55). במקום להיות כלי בשירות הטוב והפגנת סולידריות עם הזולת, הכסף יכול לכבול אותנו ואת העולם כולו להיגיון אנוכי שלא משאיר מקום לאהבה ופוגע בשלום.

לאחר מכן, המשל מראה לנו שתאוות הבצע של האיש העשיר הופכת אותנו לריקני. אישיותו מתבטאת במראית עין, בלהראות לאחרים למה הוא מסוגל. אך מראית העין הזו מסתירה ריק פנימי. חייו כלואים בחזות חיצונית, בצדדים השטחיים והארעיים ביותר של הקיום (הש' שם, 62).

השלב הנמוך ביותר בהתדרדרות המוסרית שלו הוא הגאווה. האיש העשיר מתלבש כמלך ונוהג כאל, שוכח את היותו בן תמותה פשוט. עבור מי שהושחת באהבת העושר, אין דבר בעולם זולת הוא עצמו. הסובבים אותו לא נכנסים לשדה הראייה שלו. התלות בכסף מובילה לסוג של עיוורון. האיש העשיר לא רואה את העני שגווע מרעב, שכואב, ששוכב בשערו.

כשאנו מביטים בדמותו, ניתן להבין מדוע הבשורה מגנה בחריפות כה רבה את אהבת הכסף: "אֵין אִישׁ יָכוֹל לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדוֹנִים, שֶׁכֵּן אוֹ יִשְׂנָא אֶחָד וְיֹאהַב אֶת הַשֵּׁנִי, אוֹ יִהְיֶה מָסוּר לְאֶחָד וִיזַלְזֵל בַּשֵּׁנִי. אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹהִים וְאֶת הַמָּמוֹן" (מתי ו:24).

3. הדבר הוא מתנה

הבשורה של האיש העשיר ואלעזר מסייעת לנו להתכונן כראוי לביאתו של חג הפסחא. הליטורגיה של יום ד' של האפר מזמינה אותנו לחוויה שמזכירה במידה מה את זו של האיש העשיר. כשהכוהן שם את האפר על ראשנו, הוא חוזר על המילים: "זכור כי אפר אתה ואל אפר תשוב". כפי שנכתב בהמשך, האיש העשיר והעני מתו שניהם ורוב המשל מתרחש בעולם הבא. שתי הדמויות מגלות לפתע ש"מְאוּמָה לֹא הֵבֵאנוּ עִמָּנוּ לָעוֹלָם וְיָדוּעַ שֶׁלֹּא נוּכַל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מְאוּמָה" (טימותיאוס א' ו:7).

גם אנו רואים מה קורה בעולם הבא. שם, האיש העשיר משוחח ארוכות עם אברהם ומכנה אותו "אָבִי" (לוקס טז:24, 27), כאות לכך שהוא שייך לעם האלוהים. הפרט הזה מוסיף עוד ניגוד לחייו, שכן עד לאותו הרגע לא הייתה התייחסות לקשריו עם אלוהים. למעשה, לא היה מקום לאלוהים בחייו. הוא לבדו היה האלוהים של עצמו.

העשיר מזהה את אלעזר רק בייסורי העולם הבא. הוא רוצה שהעני יקל על סבלו בטיפת מים. מה שהוא מבקש מאלעזר דומה למה שהוא יכול היה לעשות, אך מעולם לא עשה. אברהם אומר לו: "אַתָּה קִבַּלְתָּ אֶת טוּבְךָ בְּחַיֶּיךָ וְאֶלְעָזָר קִבֵּל אֶת הָרָעוֹת. עַכְשָׁו הוּא מְנֻחָם כָּאן וְאַתָּה סוֹבֵל" (פסוק 25). בעולם הבא, הגינות מסוימת שבה על כנה והרעות שבחיים מאוזנות בידי הטובות.

המשל ממשיך ומלמד את כול הנוצרים מוסר השכל. העשיר מבקש מאברהם לשלוח את אלעזר להזהיר את אחיו, שעדיין חיים. אבל, אברהם עונה: "יֵשׁ לָהֶם מֹשֶׁה וְהַנְּבִיאִים, שֶׁיִּשְׁמְעוּ בְּקוֹלָם" (פסוק 29). כתגובתו להתנגדות של האיש העשיר הוא מוסיף ואומר: "אִם אֵינָם שׁוֹמְעִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל הַנְּבִיאִים, לֹא יִשְׁתַּכְנְעוּ גַּם אִם יָקוּם אֶחָד מֵעִם הַמֵּתִים" (פסוק 31).

כך מתגלה הבעיה האמתית של האיש העשיר. במקור כל תחלואיו נמצא חוסר היכולת לשמוע לדבר האלוהים. כתוצאה מכך, הוא לא אהב את אלוהים וסלידתו מהזולת הלכה והתעצמה. דבר האלוהים חיי ועצמתי, הוא מסוגל להחזיר לבבות בתשובה ולהובילם חזרה לאלוהים. כשאנחנו סוגרים את ליבנו למתנה שהיא דבר האלוהים, למעשה אנחנו סוגרים את ליבנו למתנה שהיא אחינו ואחיותינו.

חברים יקרים, צום הארבעים הוא תקופה מבורכת לחידוש המפגש שלנו עם המשיח, לחיים בדברו, בתקדישיו ובזולת. האדון, שהתגבר על תכסיסי המפתה אותו במהלך ארבעים הימים במדבר, מצביע על הדרך בה עלינו ללכת. יהי רצון שרוח הקודש תוביל אותנו במסע אמתי של חזרה בתשובה, כדי שנוכל לגלות מחדש את המתנה שבדבר האלוהים, להיטהר מהחטא שמסמא את ענינו ולשרת את המשיח שנמצא באחינו ובאחיותינו הנזקקים. אני קורא לכול המאמינים להביע את ההתחדשות הרוחנית הזו בהשתתפות בתכניות צום הארבעים שמקודמות בידי ארגונים רבים של הכנסייה ברחבי העולם וכך לבחור בתרבות של מפגש במשפחה האנושית האחת שלנו. נתפללה איש למען רעהו כדי שבהשתתפות בנצחון המשיח, נפתח את שערי ליבנו לחלשים ולעניים. אז נוכל לחוות ולחלוק את מלא שמחת הפסחא.