הרהורי תפילה למחרת חג המולד

חג המולד הוא תמיד יום דחוס מאד: הכנות אחרונות, קישוטים ועוגיות, תפילות וסעודות, חגיגות ומתנות...המון שמחה עם מעט זמן לעצור ולהתבונן בה. לכן, לרוב התפילה למחרת היא הראשונה שבה אני מוצאת זמן לעצור, לקבל קצת יותר את מה שניתן במהלך החג, ולתת לכל זה להתהדהד בי ובתפילתי.
________________

מרים ויוסף המגיעים לבית לחם ומחפשים להם מחסה: מרים ההרה עם החיים שבבטנה, וביופייה גם משהו מדמויות האימהות ההרות שהיו בתפילת היום בקהילתנו. יוסף ומרים מתקדמים מבית לבית בקור הלילה, דופקים בדלתות, וסביבם צלליות המון אנשים הבאים בימינו לבקש גם הם מקום מחסה לעצמם, למשפחותיהם. כמה נשים הרות יש ביניהם, כמה תינוקות שנולדו בדרך או בהגעתם לארץ זרה? תפילה למענם, שימצאו דלת פתוחה, בית מקבל...או לפחות מקום חם ומוגן בשעת מצוקתם.

התינוק באבוס, המושיע הנולד. מרים המחבקת אותו, יוסף בטליתו המברך על לידת הבן...ולרגע דמותו של ישוע התחלפה בדמות תינוק אחר, תינוק אריתריאי קטן שחייך אלי יום קודם עם עיניים בורקות; ובחזרתי לבן האלוהים אשר נולד, גם רגליו היו המתנועעות באוויר בשמחה על זרועות אמו...

הפעוטים שבמהלך המיסה לא חדלו מניסיונותיהם להתקרב אל הנרות והפרחים לפני המזבח. באותו רגע בעיקר חששתי ממפגשם עם הנרות....אבל למחרת מה שנשאר בתודעתי הייתה עמידתם המוקסמת לפני היופי, רצונם העז להתקרב אליו: האם לא עמדו כך הרועים שבאו לגלות את המשיח הנולד?

"הֵן מִמְּלוֹאוֹ כֻּלָּנוּ קִבַּלְנוּ, וְחֶסֶד עַל חֶסֶד": תמיד חסד החג הזה הוא מעבר לתפיסתנו, מעבר ליכולתנו לקבל. ויחד עם זאת, כל פעם עלינו לנסות לקבל, להכיל קצת יותר מהרז הגדול הזה, ולתת לו לחדור אל כל חיינו. כל תינוק שאנו מקבלים, כל ילד הנותן לנו לראות משהו משמחתו, כל אדם שאנו פוגשים...מכולם ניתן ללמוד משהו על הרז הזה שאנו חוגגים ביום חג המולד: "הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ".