זה האיש: ישו באמנות ישראלית

האמנים הישראלים והיהודים המיוצגים בתערוכה הינם: מאוריצי גוטליב, מרק שאגאל, א"מ ליליין, ראובן רובין, יגאל תומרקין, משה גרשוני, מוטי מזרחי, מנשה קדישמן, מיכל נאמן, עדי נס, סיגלית לנדאו, ואחרים. אוצר התערוכה הוא אמיתי מנדלסון, אשר כתב עבודת גמר לתואר השלישי באותה הכותרת.

העיסוק בדמותו של ישוע באמנות היהודית והישראלית - מן המאה ה-19 ועד ימינו - מבטא שאלות מורכבות של זהות קולקטיבית ואישית. התערוכה, המבוססת על מחקר מעמיק וממושך, מציגה את התיאור רב המשמעות, המפתיע ולעתים אף החתרני של ישוע: אמנים יהודים שפעלו בצל הצלב וראו בישוע את היהודי הסובל והנרדף; אמנים ישראלים שראו בתחייתו מן המתים סמל לתחייה הציונית בארץ ישראל; וכאלה שראו בישוע סמל לאמן הבודד הנאבק בממסד, או ייצוג של הקרבן: החיילים המוקרבים על מזבח האומה או הקרבן הפלסטיני.

התערוכה מגלה נוכחות מפתיעה של דמותו של ישוע באמנות יהודית וישראלית לאורך 150 השנים האחרונות. בניגוד לתפיסה הרואה בישוע את הגורם והדמות האחראית לרדיפת היהודים בשם הנצרות, התערוכה המקיפה מאירה באור מפתיע וחדש את דמותו של ישוע כמקור לביטוי וליצירה, בעבודותיהם של אמנים ידועים, ממארק שאגאל ועד עדי נס.

החל מסוף המאה ה-19, אמנים יהודים אף אימצו את דמותו של ישוע להצגת כתב-אישום נגד הכנסייה האנטישמית, וכסמל לסבל היהודי בכלל ובשואה בפרט. אמנים ציוניים בראשית המאה ה-20, כמו ראובן רובין, קשרו בין תחייתו מן המתים ובין תחיית העם היהודי בארצו. אצל אמנים ישראליים לאחר הקמת המדינה הוא מסמל את מי שנלחם בממסד ונצלב על דעותיו. יש שראו בישוע את מודל האמן המיוסר, ובהקשר הפוליטי והחברתי דמותו עולה ביצירות העוסקות בסכסוך הישראלי-הפלסטיני.

דמותו של ישוע מופיעה ביצירות בתערוכה ברבדים גלויים וסמויים. ציורו של מאוריצי גוטליב ״ישוע מטיף בכפר נחום״ מסוף המאה ה-19 מגיע לתערוכה מהמוזיאון הלאומי בוורשה. בו נראה ישוע עטוף טלית מטיף בפני קהל גדול בבית כנסת. ממוזיאון מרכז פומפידו בפריז מגיע ציורו של שאגאל ״צליבה צהובה״. הציור מ-1942 צויר בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ובו נראה ישוע בהילת קדוש נוצרי ובתפילין. יותר מחצי מאה אחר כך צילם עדי נס קבוצת חיילים בקומפוזיציה המזכירה את ״הסעודה האחרונה״ של לאונרדו דה-וינצ׳י, בצילום שהפך לאבן דרך באמנות הישראלית. בעבודת הווידיאו של סיגלית לנדאו החותמת את התערוכה נראית האמנית עומדת על אבטיח בים המלח בדומה לתיאורי מרים אם ישוע העומדת על כדור הארץ, עם ידיה פרושות לצדדים בתנוחת הצליבה. במהלך המחקר על התערוכה התגלה כי פני הכבש בציוריו של מנשה קדישמן יוצרים זיקה חזקה הן לדמותו האיקונית של ישוע כפי שצוירה מימי הביניים, והן לסמל הקדום של השֵה כמייצג את ישוע הקורבן האולטימטיבי.