המסר לכבוד יום המהגר העולמי 2017

"ילדים מהגרים – פגיעים וחסרי קול"

אחים ואחיות יקרים,

"כָּל הַמְקַבֵּל יֶלֶד אֶחָד כָּזֶה בִּשְׁמִי, אוֹתִי הוּא מְקַבֵּל; וְהַמְקַבֵּל אוֹתִי אֵינוֹ מְקַבֵּל אוֹתִי אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי" (מרקוס ט:37; הש' מתי יח:5; לוקס ט:48; יוחנן יג:20). במילים הללו כותב הבשורה מזכיר לקהילה הנוצרית את תורת ישוע, שמעניקה השראה ומאתגרת אותנו. המשפט הזה מתאר את הדרך הבטוחה לאלוהים: ראשיתה בקטנים ביותר ובאמצעות חסדו של מושיענו היא מתפתחת ונעשית דרך חיים של קבלת האחר. להיות אנשים שמקבלים את הזולת הוא תנאי הכרחי להפיכת המסע הזה למציאות קונקרטית: אלוהים נעשה לאחד מאתנו. בישוע, אלוהים הפך לילד והפתיחות שלנו לאלוהים - שמקורה באמונה ושבאמצעותה מתחזקת תקוותנו - באה לידי ביטוי בקירבה ובאהבה לקטנים ולחלשים ביותר. אהבה, אמונה ותקווה נוכחים בצורה פעילה במעשי צדקה וחסד, רוחניים וחומריים כאחת, כפי שגילינו כולנו בשנת היובל המיוחדת שתמה לא מזמן.

אך כותב הבשורה עוסק גם בגורלו של מי שפועל כנגד הרחמים: "אַךְ כָּל הַמַּכְשִׁיל אֶחָד מִן הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה הַמַּאֲמִינִים בִּי, מוּטָב לוֹ שֶׁתִּתָּלֶה אֶבֶן רֵחַיִם עַל צַוָּארוֹ וִיטֻבַּע בִּמְצוּלוֹת יָם" (מתי יח:6; הש' מרקוס ט:42; לוקס יז:2). כיצד נוכל להתעלם מהאזהרה החמורה הזו, כשלנגד ענינו נגלה ניצול בידי אנשים מוגי לב? ניצול שכזה פוגע בנערות ובנערים, שמודחים לזנות ולזוהמת הפורנוגרפיה; שמשועבדים להיות עובדי כפייה או חיילים; שנכפה עליהם להיות סוחרי סמים או עבריינים מכל סוג; שמוכרחים לברוח מעימותים ומרדיפות ומסתכנים בבדידות ובהזנחה.

מסיבה זו, לכבוד יום השנה העולמי למהגר ולפליט, אני מוכרח להסב את תשומת הלב לחייהם של הילדים המהגרים, בייחוד אלה שחיים לבדם. בעשותי כן, אני מבקש מכולם לדאוג לצעירים, שחסרים כל ישע. חוסר האונים שלהם מתבטא בשלושה אופנים שונים: הם ילדים, הם זרים ואין להם אמצעים להגן על עצמם. אני מבקש מכולם לסייע למי שמסיבות שונות נכפה עליו לחיות הרחק ממולדתו ולהיפרד ממשפחתו.

כיום, הגירה היא לא תופעה מקומית בלבד. היא משפיעה על כל היבשות וטופחת לממדים של תופעה עולמית בעלת השלכות הרות אסון. הדבר לא נוגע רק למי שמחפש עבודה מכובדת או תנאי מחייה טובים יותר, אלא גם לגברים ולנשים, לקשישים ולילדים, שמוכרחים לעזוב את בתיהם בתקווה למצוא מקלט בטוח, שלום ובטחון. הילדים הם הראשונים לשלם את מחיר ההגירה, שמקורה כמעט תמיד באלימות, בעוני, בתנאים סביבתיים, כמו גם בצדדים השליליים של תהליך הגלובליזציה. התחרות הבלתי מרוסנת להשגת רווח מהיר וקל מביאה עמה פורענויות מעוותות כמו סחר בילדים, ניצול קטינים והתעללות בהם ובאופן כללי – שלילה של זכויות הילדים, כפי שאלו מוגדרות באמנה הבינלאומית לזכויות הילד.

בהינתן טבעה השברירי, לילדוּת צרכים ייחודיים לה. בראש ובראשונה, ישנה הזכות לסביבה משפחתית בריאה ובטוחה, בה הילד יכול לגדול בהשגחת האב והאם ועל פי הדוגמה והמופת שהם מהווים לו. לאחר מכן, ישנה הזכות והחובה לקבל חינוך ראוי, קודם כל במשפחה ולאחר מכן גם בבית הספר, בו הילדים יתפתחו להיות בני אדם בוגרים וגורמים פעילים בעיצוב עתידם ועתיד מדינותיהם. אכן, באזורים רבים בעולם, קריאה, כתיבה וכישורי חשבון בסיסיים נותרו פריבילגיה של מעטים בלבד. יתר על כן, לכל הילדים זכות לפנאי. בקצרה – יש להם זכות להיות ילדים.

למרות זאת, בקרב אוכלוסיית המהגרים ילדים הם הקבוצה הפגיעה ביותר, מכיוון שבשעה שכל חייהם עוד לפניהם, הם בלתי נראים וחסרים כל קול: המצב המסוכן בו הם נמצאים מונע מהם תיעוד מסודר וכך הם מסתתרים מעיני העולם. בהיעדר מבוגרים שילוו אותם, קולם לא עולה ולא נשמע. בצורה שכזו, ילדים מהגרים מתדרדרים בקלות לשפל תחתיות של ניצול וביזוי, בו עבריינות ואלימות מחרבים את עתידם של חפים מפשע רבים כל כך, בשעה שרשתות ניצול הילדים קשות עד מאד לפירוק.

כיצד עלינו להגיב למציאות הזו?

ראשית כל, עלינו להכיר בכך שההגירה כתופעה אינה מנותקת מתולדות הישועה, אלא מהווה חלק מההיסטוריה הזו. אחת ממצוותיו של אלוהים קשורה אליה: "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כב:20); "וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים י:19). התופעה הזו היא אחד מאותות הזמנים, אות שמצביע על השגחתו של האלוהים בהיסטוריה ועל הקהילה האנושית, תוך שאיפה לאחדות כלל עולמית. בשעה שאנו בוחנים את הנושא ולעתים קרובות גם את הסבל והאסון שבהגירה ואת הקשיים הכרוכים בדרישה לקבלת פנים מכובדת לאנשים הללו, הכנסייה מעודדת אותנו להכיר בתכנית האלוהים. היא מזמינה אותנו לעשות זאת דווקא בתופעה הזו, מתוך בטחון איתן שבקהילה הנוצרית, שמכילה את "כָּל הָאֻמּוֹת וְהַשְּׁבָטִים וְהָעַמִּים וְהַלְּשׁוֹנוֹת" (התגלות ז:9), אין איש זר. כל אדם יקר מפז; אנשים חשובים יותר מחפצים וערכו של מוסד נמדד בדרך בה הוא מתייחס לחייהם ולכבודם של בני האדם, בייחוד בשעה שהם פגיעים, כמו במקרה של הילדים המהגרים.

יתרה מזאת, עלינו לעבוד עבור הגנה, שילוב ופתרונות ארוכי טווח.

עיסוקנו העיקרי הוא אימוץ כל אמצעי שנועד להבטיח הגנה ובטחון לילדים המהגרים, מכיוון ש"לעתים קרובות, הילדים והילדות הללו מוצאים עצמם נטושים ברחובות, קורבנות למנצלים מוגי לב שלעתים קרובות מפעילים עליהם אלימות גופנית, מוראלית ומינית" (בנדיקטוס השישה עשר, מסר לכבוד היום העולמי למהגר ולפליט, 2008).

יתר כל כן, הגבול בין הגירה לסחר בבני אדם עשוי להיות מטושטש ביותר. ישנם גורמים רבים שהופכים את המהגרים לפגיעים עוד יותר, בייחוד אם מדובר בילדים: עוני ומחסור באמצעי מחייה – כמו גם ציפיות לא מציאותיות שמועצמות בידי התקשורת; ידיעה חלקית של קרוא וכתוב; פערי ידע בחוקים, בתרבות ולעתים קרובות בשפה של המדינות המאחרות. כל המצויין לעיל מוביל לתלות גופנית ונפשית בקרב ילדים. אולם, הכוח החזק ביותר שמניע ניצול והתעללות בילדים הוא הדרישה לכך. לא ניתן יהיה למנוע את קיומן של צורות העבדות הרבות הללו – בהן הילדים הם הקרובנות – ללא פעולה עיקשת ויעילה כנגדן.

מן ההכרח, אפוא, שהמהגרים יהדקו את שיתוף הפעולה שלהם עם הקהילות שמקבלות את פניהם, וזאת עבור טובת ילדיהם. אנו מודים מקרב לב לארגונים ולמוסדות הכנסייתייים והאזרחיים שמקדישים מזמנם וממשאביהם להגנת קטינים מצורות שונות של ניצול. חשוב להוציא לפועל שיתוף פעולה יעיל והחלטי, שמבוסס לא רק על חילופי מידע, אלא גם על חיזוקן של רשתות שיכולות להבטיח התערבות מהירה ונקודתית. הדבר לא ממעיט חלילה בכוחן של הקהילות הכנסייתיות, בייחוד בשעה שהן מתאחדות בתפילה ובאחדות שבאחווה.

שנית, עלינו לפעול לשילוב ילדים וצעירים מהגרים. הם תלויים לגמרי בקהילת המבוגרים. לעתים קרובות, מחסור משאבים כספיים מונע יישום של מדיניות ראויה של סיוע והכלה. כתוצאה מכך, במקום לתעדף שילוב של ילדים מהגרים או תכניות שנועדו להשיבם בבטחה ועם סיוע לארצות מוצאם, נעשה ניסיון פשטני למנוע את כניסתם של מהגרים, מה שמעודד רשתות הברחה בלתי חוקיות. במקרים אחרים, מהגרים מוחזרים לארץ מוצאם ללא כל דאגה לטובתם האישית.

מצבם של ילדים מהגרים מוחרף כשמעמדם לא מוסדר או כשהם מגויסים בידי ארגוני פשע. במקרים הללו הם נשלחים לעתים קרובות למרכזי כליאה. לא פעם הם נעצרים ומכיוון שידם אינה משגת לשלם את הקנס או לממן את מסעם חזרה, הם עלולים להיכלא לתקופות ארוכות ולהיחשף לצורות שונות של התעללות ואלימות. במקרים האלה, יש לבחון את זכותן של מדינות לשלוט בזרם ההגירה ולהגן על הטוב הכללי של האומה בצמוד לחובתן לפתור ולהסדיר את מצבם של הילדים המהגרים, תוך יחס מלא לכבודם ובניסיון לענות על צרכיהם בשעת בדידותם, כמו גם על צרכי הוריהם, לשם טובת המשפחה כולה.

לאימוץ הליכים מתאימים ברמה הלאומית ותכניות שיתוף פעולה מוסכמות בין מדינות המוצא והיעד חשיבות מכרעת למיגור גורמי הגירה כפויה של קטינים.

שלישית, אני פונה לכולם בקריאה ממעמקי הלב לחפש וליישם פתרונות ארוכי טווח. מכיוון שמדובר בתופעה מורכבת, יש לפתור אותה באמצעות התמודדות עם מקורותיה. מלחמות, הפרות של זכויות אדם, שחיתות, עוני, חוסר איזון ואסונות סביבתיים, כולם מובילים לקיומה של בעיה זו. ילדים הם הראשונים לסבול, לעתים מדובר בעינוים ובסבל גופני ובנוסף גם באלימות מוראלית ונפשית, מה שמותיר תמיד צלקות שלא ניתן לרפא.

חיוני ביותר, אפוא, להתמודד עם הגורמים שמובילים להגירה במדינות המוצא. צעד ראשון לכך הוא מחויבותה של הקהילה הבינלאומית כולה למיגור הסכסוכים והאלימות שכופים על אנשים לברוח. יתר על כן, יש צורך במבט לטווח הרחוק, שמסוגל להציע תכניות מתאימות לאזורים מוכי אי צדק ואי יציבות כדי להבטיח לכולם גישה לפיתוח אמתי. על הפיתוח הזה לקדם את טובתם של הילדים והילדות שהם התקווה של האנושות.

לבסוף, ארצה לפנות בקצרה אליכם, אלו שהולכים לצידם של הילדים והצעירים המהגרים: הם זקוקים לעזרתכם היקרה מפז. הכנסייה זקוקה לכם ותומכת בכם בשירות הנדיב שלכם. אל תתעייפו מהגשמה אמיצה של הבשורה בחייכם, בשורה שקוראת לכם להכיר ולקבל את האדון ישוע בקטנים ובפגיעים ביותר.

אני מפקיד את כל הילדים המהגרים, את משפחותיהם, את קהילותיהם ואת כל הקרובים אליהם בידי המשפחה הקדושה מנצרת, שזו תשמור עליהם ותלווה כל אחד מהם במסעם. בתפילותיי, אני שולח לכם בשמחה את ברכתי השליחית.

מהוותיקן, 15 בינואר 2017
פרנציסקוס