דברי הארכיבישוף פיצבלה בכניסתו לירושלים


אנו מפרסמים כאן את דבריו של כבוד הארכיבישוף פיצבלה לכבוד כניסתו החגיגית לירושלים, ב-21 בספטמבר 2016.

אחים ואחיות יקרים,

אני מודה לכם שבאתם לכאן מכל קצוות ארץ הקודש.

אני מברך במיוחד את כבוד הקרדינל אדווין אובריין,
את ראשי הכנסיות הקתוליות,
את ראשי הכנסיות הנוצריות,
את הקונסולים הראשיים,
את המשלחת הפלסטינית,
את המשלחת הישראלית,
את הכוהנים והנזירים,
את פרחי הכהונה מהסמינר בבית ג'אלה ומבית הגליל,
את מקהלת מגניפיקט,
את כל הכוהנים והקהילות
ואת כל החברים,

בכמה הזדמנויות שבתי והבעתי הפתעה והודיה על מה שמתרחש בחיי שלי ובחייה של הכנסייה בירושלים כתוצאה מהחלטתו של האב הקדוש.

“Sufficit tibi gratia mea” - "דַּי לְךָ חַסְדִּי" (קורינתים ב' יב:9). לאור האמרה המקראית הזו בחרתי לבצע את השירות שנתבקש ממני. "הכל חסד" אמר פעם סופר מפורסם. מעל הכול, המודעות היומיומית לחולשותיי ולמגבלותיי היא חסד, דלת פתוחה לרווחה שדרכה, עד עתה, זרמו רחמיי האלוהים. ועל אף חולשותיי, אני נדהם לראות כיצד האדון פועל דרכי במעשיו.

את שירותי התחלתי ביום בו הכנסייה זוכרת את יוחנן המטביל. ובהתאם לאופיו, ראיתי בתחילת שירותי כ: "פנו דרך ... פתחו, יישרו את הדרכים, ללא כל מה שמונע את המפגש עמו ובינינו לבין עצמנו". לכך הוספתי: "אני רוצה שתהיה לנו ולכנסיה כולה את יכולת לפגוש ולקבל איש את רעהו, לבנות דרכים וגשרים שיצאו מירושלים ולא חומות סביבה".

איני יכול אלא לשוב ולבקש זאת. לקבל, להקשיב, לבחון ולהנחות יחדיו את דרכה של הכנסייה בשנים הבאות.

אני יודע שזה לא יהיה קל. אינני תמים. לאחר שמחת ההשתנות ישנה הירידה מההר, בחיים השגרתיים והיומיומיים, שוודאי יש בהם מן השמחה, אך גם בעיות, סבל ומחלוקות. ובירושלים בפרט ובארץ הקודש בכלל אין מחסור במחלוקות. הן קשות ומזיקות לנו בחיי היומיום שלנו. אנו רואים זאת בכל עת: בחיים החברתיים והפוליטיים, בסכסוך הפוליטי שהורס את חיי הכלל, בכבוד שנפגע, בפגיעה בזכויות אדם בסיסיות. אנו רואים זאת גם ביחסים הבין דתיים, בין הכנסיות שלנו ולעתים קרובות אף ביחסים בתוך הכנסיות שלנו. נדמה שהשטן, מקור המחלוקות, בחר את ירושלים למשכן לו.

ובכן, דווקא על הרקע הקשה הזה, רקע שלא מאפשר לנו להשלות את עצמנו, אנו נקראים להיות כנסייה, דהיינו – להעיד על אחדותנו. בקצרה, כאן, בסביבה הקרועה ורווית המחלוקת הזו, ההכרזה הראשונה שצריכה להישמע היא ההכרזה על האחדות, שמתחילה בנו, בביתנו.

בהקשר זה, אנו מודה לפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים על השתתפותו, באמצעות נציגו, בהסמכתי לבישופות ומעתה ואילך אני מביע את רצוני לעבוד למען שותפות והרמוניה הדדית. למעשה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להרצות לעולם על דיאלוג כשמחלוקות וחשד רווחים בקרבנו!

ירושלים מזכירה את הפסחא. בקבר הקדוש הפסחא תמידית. הפסחא משמעה מעבר: ממוות לחיים, מחושך לאור, מחשדם של התלמידים באמאוס להתרגשותם של השליחים בשבועות. אנחנו חייבים, אנחנו רוצים להפוך למומחים בחיים שנובעים מן הצלב, חיים שלא משלימים עם המוות, אלא מנצחים אותו באהבה. לכן, אני רוצה לבצע את שירותי כבישוף לאור הפסחא. בפני אותות מוות רבים כל כך שסובבים אותנו, ארצה ללוות כנסייה זו במסע אל תולדותיה, כפי שישוע עשה עם התלמידים באמאוס, וזאת כדי לגלות נוכחות שמעולם לא עזבה אותנו ומשמשת לנו מקור חיי עולם וכדי לשאול את עצמנו האם אנחנו באמת מאמינים בכך. האם אנחנו באמת מאמינים שהמשיח הוא מקור כוחנו וחיינו.

למעשה, התכניות האנושיות שלנו, שלעתים קרובות באות לאויר העולם בחופזה ובאופן מלאכותי, לא יכולות להציל את הכנסייה ואת מוסדותיה. גדולתנו לא נמדדת במספר המאמצים שנפעיל או בגודל ההסמכה אליה נוכל להגיע. כל זה חולף במהרה. אולי עלינו לשאול את עצמנו האם כילינו כוחות ותשומת לב רבים מידי עבור דברים משניים.

“Sufficit tibi gratia mea”. ראשית, יש לחפש ולקבל את חסד האלוהים. עלינו להתחיל מהמודעות לנוכחותו של המשיח בקרבנו. על המודעות הזו להיות בבסיס הבחירות והפרויקטים שלנו. כל היתר משני לכך. אני מבקש מכולכם לעזור לי בשירות הזה.

לעמאים, למשפחות, לנזירים ולנזירות, שלהם תפקיד כל כך חשוב בכנסייה שלנו, לכוהנים ולבישופים ובייחוד לצעירים, העתיד שלנו, אנו מבקש מכם לתמוך בי וללוות אותי. אני מבקש מכם לעזור לי בראש ובראשונה בתפילה, אך גם בהובלה משותפת של הכנסייה שלנו במסע שעומד לפניה.

אני רוצה שהאנשים השונים שמרכיבים את הכנסייה שלנו, כנסייה אחת אך כל כך מגוונת, יטיבו לשתף פעולה. בהקשר הזה, כתבתי לפני כמה ימים לכוהנים של הפטריארכיה:

"כנסיית ירושלים עשירה ביוזמות ואף במוסדות יוקרתיים (אני חושב על המוסדות התיאולוגיים והמקראיים, על האוניברסיטאות של בית לחם ומדאבה),במסדרים למקודשים ולמקודשות, בתנועות ובבתי ספר רבים שלהם תפקיד חשוב כל כך והם מהווים מדד הצלחה נחשק לעבודתה הפסטורלית של הכנסייה. יש לנו יחסים ייחודיים ומיוחדים עם הכנסיות הנוצריות האחרות, זאת מבלי לציין את שיתוף הפעולה החיוני עם הכנסיות הקתוליות המזרחיות. יחסים הדדיים עם המוסלמים והיהודים הם לחם חוקנו, על אף שלא מדובר במשימה פשוטה. הגעתם של עובדים זרים ופליטים לירדן ולארץ הקודש הביאה עמו דינמקה חדשה לכנסיותינו. בכל השטחים שלנו, קשה יותר ויותר לשמור על קרבתן של המשפחות, שמתרחקות אט-אט מהכנסייה. נוכחותם של מאות אלפי צליינים מכל קצוות תבל מקשרת אותנו עם הכנסייה העולמית, שממש כבחג השבועות, ממשיכה להתאסף בירושלים. איננו יכולים, כמו כן, להתעלם מכך שאנו נמצאים בארץ בה דבר האלוהים נכתב והתגשם."

ובכן, עבורי, להיות כנסייה משמעו שכל הדברים הללו מרגישים חלק מגוף אחד ומשתפים פעולה זה עם זה. כולי תקווה שאתם חולקים עמי את הרגשות הללו.

אני רוצה להיות הבישוף של כולם ועבור כולם. אני מקווה לזכות לשיתוף הפעולה של כולם. אני מודה לכם על כך שליוויתם אותי עד כה בתפילותיכם ובתמיכתכם. חוויתו רגעים יפים וחזקים שניחמו אותי והקלו עלי מאד. אתם הייתם נחמת האלוהים עבורי בחודשים האחרונים.

יהי רצון שאלוהים יקיימנו בדרכנו אליו, יפתח את ענינו לסבלה של הארץ הזאת ושל יושביה ויאפשר לנו לנחם ולהקל.

תפילתי וברכתי עם כולכם.

+ פיירבסטיסטה

לעזור לנו צור קשר ותיקן ניוז בעברית להקשיב לסעודת האדון לשמור על בטחון הילדים


© 2020 Saint James Vicariate for Hebrew Speaking Catholics in Israel