מסר האפיפיור לרגל יום התפילה לבריאה

מסר של הוד קדושתו
האפיפיור פרנציסקוס
לכבוד
היום העולמי לתפילה עבור הדאגה לבריאה
1 בספטמבר 2016

רחמו על ביתנו המשותף

מאוחדים עם אחינו ואחיותינו האורתודוקסים ובתמיכתן של כנסיות וקהילות נוצריות אחרות, הכנסייה הקתולית מציינת היום את "היום העולמי לתפילה עבור הדאגה לבריאה". היום הזה מעניק "למאמינים ולקהילות, הזדמנות ראויה לאשר שוב את מחויבותם האישית להיות שומרי הבריאה, להודות לאלוהים על מלאכת ידיו המופלאה, אותה הפקיד לטיפולנו, ולקרוא לעזרתו למען השמירה על הבריאה, כמו גם לבקש את מחילתו על החטאים שבוצעו כנגד העולם בו אנו חיים". [1]

העובדה שדאגה לעתיד כוכבנו משותפת למספר כנסיות, קהילות נוצריות ודתות אחרות מעודדת ביותר. אכן, בעשורים האחרונים, מנהיגים וארגונים דתיים הפעילו מאמצים לא מועטים כדי להסב את תשומת הלב הציבורית לסכנות שבניצול לא אחראי של כוכב הלכת שלנו. כאן ארצה לציין את הפטריארך ברתולומאוס מקונסטנטינופול, שכקודמו בתפקיד דמיטריוס, מוחה מזה זמן רב על החטא שבפגיעה בסביבה ומושך תשומת לב למשבר המוסרי והרוחני שנמצא בשורשיהן של בעיות סביבתיות. בתגובה לדאגה הגדלה לשלמות הבריאה, האסיפה האקמונית האירופאית השלישית בסיביו (רומניה), שהתקיימה בשנת 2007, הציעה להקדיש "זמן לבריאה" במהלך חמשת השבועות הראשונים שבין ה-1 בספטמבר (החג האורתודוקסי לציון בריאת העולם) וה-4 באוקטובר (חגו של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי בכנסייה הקתולית ובכמה מסורות מערביות אחרות). היוזמה הזו, שזכתה לתמיכה מצד מועצת הכנסיות העולמית, העניקה השראה לכמה פעילויות אקומניות במקומות שונים בעולם. כמו כן, מעודד מאד שברחבי העולם כולו, יוזמות דומות שמקדמות צדק סביבתי, דאגה לעניים ומחויבות חברתית אחראית מקבצות יחדיו אנשים, בייחוד אנשים צעירים, מרקעים דתיים שונים ומגוונים. בין אם נוצרים ובין אם לאו, כאנשי אמונה ורצון טוב, עלינו להתאחד בהפגנת רחמים כלפי כדור הארץ כביתנו המשותף ובהערכת העולם בו אנו חיים, כמקום שנועד לשיתוף ולאחדות.

1. האדמה זועקת...

במסר הזה, אני מחדש את השיח שלי עם "כל אדם החי על כוכב זה" (Laudato Si', 3) על סבלם של העניים ועל חורבנה של הסביבה. אלוהים העניק לנו גן רווה, אך אנו הפכנו אותנו לשממה מזוהמת של "פסולת, שממון וזוהמה" (שם, 161). אל לנו להיות אדישים או כנועים אל מול אבדן המגוון הביולוגי וחורבנן של מערכות אקולוגיות, שנגרמים לעתים קרובות בשל התנהגות חסרת אחריות ואנוכית מצדנו. "בגללנו, אלפי מינים לא יוכלו עוד לתת כבוד לאלוהים בעצם קיומם ולא יוכלו למסור לנו את שיש להם לומר. אין לנו זכות כזו" (שם, 33).

ההתחממות הגלובלית ממשיכה, בין היתר בשל מעשי האדם: 2015 היתה השנה החמה ביותר שתועדה אי- פעם, 2016 תהייה כנראה חמה אף יותר. הדבר מוביל לבצורות חמורות יותר, לשטפונות, לשריפות ולמזג אויר קיצוני. שינויי האקלים תורמים את חלקם גם למשבר הפליטים קורע הלב. העניים של העולם, על אף שאחריותם לשינוי האקלים היא הפחותה ביותר, הם הפגיעים ביותר לו וכבר עתה סובלים מהשלכותיו.

כפי שאקולוגיה מהותית מדגישה, בני האדם קשורים עמוקות לכלל הבריאה. כשאנו פוגעים בטבע, אנו פוגעים גם בבני אדם. בה בעת, לכל יציר נברא ערך סגולי משלו ויש לכבדו. הבה נשמע "הן את זעקת הארץ והן את זעקת הרש" (Laudato Si', 49) ונעשה את המיטב כדי להבטיח תגובה הולמת וזמינה לכך.

2. .... מפני שחטאנו

אלוהים העניק לנו את הארץ "לעבדה ולשמרה" (בראשית ב:15) בצורה מאוזנת ומכבדת. לעבוד יותר מידי, לשמור פחות מידי – משמעותם לחטוא.

אחי, הפטריארך האקומני ברתולומאוס, המשיך בעוז וברוח נבואית להצביע על חטאינו כנגד הבריאה. "עבור בני האדם ... להרוס את המגוון הביולוגי של הבריאה האלוהית; עבור בני האדם, לפגום בשלמותה של הארץ בגרימת שינויים באקלים שלה, בהפשטת הארץ מיערותיה הטבעיים ומביצותיה; עבור בני האדם, לזהם את מימי הארץ, את אדמתה, את האויר שלה ואת חייה – אלו הם חטאים". לא זו אף זו, "לפשוע כנגד העולם הטבעי, זהו חטא כנגד עצמנו וחטא כנגד האלוהים". [2]

לאור המתרחש לביתנו המשותף, יהי רצון ששנת היובל של הרחמים תזמן את המאמינים הנוצרים ל"תשובה פנימית עמוקה" (Laudato Si', 217), כזו שתתחזק בייחוד בזכות תקדיש הוידוי. במהלך שנת הרחמים, הבה נלמד להתחנן לרחמי האלוהים על אותם חטאים כנגד הבריאה שטרם הכרנו בהם ושעוד לא התוודנו עליהם. הבה, כמו כן, נקדיש עצמו ללקיחת צעדים קונקרטיים למען חזרה בתשובה מבחינה אקולוגית, דבר שידרוש הכרה ברורה באחריות שלנו כלפי עצמנו, כלפי זולתנו, כלפי הבריאה וכלפי הבורא (שם, 10 & 229).

3. חשבון נפש ותשובה

חשבון נפש הוא תמיד השלב הראשון בתהליך הזה; עניין שכולל "הודיה ונתינת-חינם, הכרה בכך שהעולם הוא מתנתו האוהבת של אלוהים ושאנו נקראים לחקות בשקט את נדיבותו בהקרבה עצמית ובמעשים טובים ... הוא מערב, בין השאר, גם מודעות אוהבת לכך שאיננו מנותקים משאר היצורים החיים, אלא מקושרים באחדות עולמית מפליאה. כמאמינים, איננו מסתכלים על העולם מבחוץ, אלא מבפנים, מודעים לקשרים בהם האב קישר אותנו לכל היצורים הקיימים" (Laudato Si', 220).

כשאנו פונים לאב המטיב והרחמן הזה, שממתין לשיבת כל אחד מילדיו, באפשרותנו להכיר בחטאינו כנגד הבריאה, העניים והדורות הבאים. "בכל פעם בה אנו יוצרים נזק אקולוגי קטן", אנו נקראים להכיר ב"תרומתנו, קטנה או גדולה, להשחטת הבריאה ולהרס שלה". [3] זהו הצעד הראשון בדרך התשובה.

בשנת 2000, שהייתה גם היא שנת יובל, קודמי בתפקיד, הקדוש יוחנן פאולוס השני, ביקש מקתולים לכפר על חוסר סבלנות דתי בעבר ובהווה, כמו גם על עוולות שנעשו ליהודים, לנשים, לעמים ילידיים, למהגרים, לעניים ולאלה שטרם נולדו. בשנת היובל המיוחדת של הרחמים הזו, אני מזמין את כולם לעשות דבר דומה. כפרטים, התרגלנו לאורחות חיים שעוצבו בידי תרבות שפע מעוותת ו"תשוקה לא תקינה לצרוך יותר ממה שהכרחי באמת" (Laudato Si', 123), ואנו לוקחים חלק במערכת ש"כפתה מנטליות של רווח בכל מחיר, ללא שום דאגה לדחייה חברתית או לחורבן הטבע". [4] הבה נחזור בתשובה מהנזק שאנו מסבים לביתנו המשותף.

לאחר חשבון נפש רציני ומתוך תשובה אמתית, אנו יכולים להודות בחטאינו כנגד הבורא, כנגד הבריאה וכנגד אחינו ואחיותינו. "הקטכיזם של הכנסייה הקתולית מציג את תא הוידויים כמקום בו האמת משחררת אותנו". [5] אנו יודעים ש"אלוהים גדול יותר מחטאינו", [6] מסך כל חטאינו, גם מאלה שחטאנו כנגד הסביבה. אנו מתוודים עליהם מכיוון שאנו מלאי חרטה ורוצים להשתנות. חסדו הרחום של אלוהים, שמתקבל בתקדיש הזה, יסייע לנו לעשות כן.

4. שינוי מסלול

חשבון נפש, חזרה בתשובה ווידוי בפני אבינו העשיר ברחמים מובילים לכוונה איתנה לתיקון. יש לתרגם זאת לדרכי חשיבה ופעולה מוחשיות שמטיבות לכבד את הבריאה. לדוגמה: "להימנע משימוש בפלסטיק ובנייר, הפחתה בצריכת המים, הפרדת פסולת, בישול כמויות מזון שניתן לצרוך, הבעת דאגה ליצורים חיים אחרים, שימוש בתחבורה ציבורית או נסיעות משותפות, שתילת עצים, כיבוי אורות מיותרים ועוד מעשים אחרים" (Laudato Si', 211). אל לנו לחשוב שהמאמצים הללו קטנים מכדי לשפר את העולם שלנו. הם "מזמנים טוּב שעל אף שאיננו נראה, נוטה באופן בלתי נמנע להתפשט" ומעודדים "אורח חיים נבואי וקונטמפלטיבי, כזה שמאפשר הנאה אמתית, חופשיה מהעיסוק הטורדני שבצריכה" (שם, 212 & 222).

בצורה דומה, ההחלטה לחיות אחרת צריכה להשפיע על הדרכים השונות בהם אנו תורמים לעיצוב התרבות והחברה בה אנו חיים. אכן, "דאגה לטבע היא חלק מאורח חיים שכולל את היכולת לחיות יחדיו ובאחדות" (Laudato Si', 228). כלכלה ופוליטיקה, חברה ותרבות אינם יכולים להישלט בידי חשיבה שמרוכזת רק ברווחים כלכליים או פוליטיים מידיים לטווח הקצר. לחלופין, יש לכוונם מחדש לטובת הכלל, שכוללת את עקרונות הקיימות והדאגה לבריאה.

מקרה מוחשי אחד הוא "החוב האקולוגי" בין הצפון הגלובלי לדרום הגלובלי (הש' Laudato Si', 51-52). תשלום החוב יצריך יחס דואג לסביבותיהן של מדינות עניות וסיפוק המשאבים הכלכליים והתמיכה הטכנית לה הן זקוקות כדי לסייע להן להתמודד עם שינוי האקלים וכדי לקדם פיתוח בר קיימא.

ההגנה על ביתנו המשותף דורשת הסכמה פוליטית עולמית רחבה יותר. בשל כך, אני שמח שבספטמבר 2015, אומות העולם אימצו את "המטרות לפיתוח בר קיימא" ושבדצמבר 2015, הן אישרו את "הסכם פריז" על שינוי האקלים, שמציב יעדים תובעניים אך בסיסיים לעצירת העלייה בטמפרטורה העולמית. עתה, ממשלות מחויבות לכבד את ההסכמים עליהם הן חתמו, בזמן שגם עסקים מחויבים לתרום את חלקם. החובה להתעקש שהדבר יצא לפועל מוטלת על האזרחים ואכן, עליהם לקדם מטרות שאפתניות אף יותר.

שינוי מסלול משמעו, אפוא, "שמירת המצווה הקדומה לשמור על הבריאה מכל רע, הן למעננו ולמען שאר בני האדם". [7] שאלה אחת יכולה לשמור את עינינו ממוקדות במטרה: "איזה עולם אנחנו רוצים להשאיר למי שיבוא אחרינו, לילדים שגדלים עתה?" (Laudato Si', 160).

5. מעשה רחמים חדש

"דבר לא מאחד אותנו לאלוהים יותר ממעשי רחמים, שכן ברחמים האדון מוחל לנו על חטאינו ומעניק לנו את החסד למעשי רחמים בשמו". [8]

אם לשנות מעט את דבריו של יעקב הקדוש, "אנו יכולים לומר שרחמים ללא מעשים מתים הם ... בעולם שלנו, שמשתנה ללא הרף ונעשה מקושר יותר מרגע לרגע, מופיעות צורות חדשות של עוני. בתגובה להן, עלינו להיות יצירתיים בפיתוח צורות חדשות ומעשיות של גמילות חסדים, ביטויים מוחשיים של דרך הרחמים". [9]

החיים הנוצריים כוללים את ביצועם של שבעת מעשי הרחמים הגופניים ושבעת מעשי הרחמים הרוחניים המסורתיים. [10]. "אנו נוטים לחשוב על מעשי הרחמים באופן פרטני ובהקשר ליוזמה מסוימת: בתי חולים לעניים, בתי תמחוי לרעבים, מקלטים למחוסרי הדיור, בתי ספר למי שזקוק לחינוך, תא וידויים והכוונה רוחנית לזקוקים לעצה ולמחילה ... אך אם אנו מביטים במעשי הרחמים כמכלול, אנו רואים שהמושא של הרחמים הם החיים האנושיים עצמם וכל מה שהם טומנים בחובם". [11]

מובן מאליו ש"החיים האנושיים וכל מה שהם טומנים בחובם" כוללים דאגה לביתנו המשותף. לכן, הרשו לי להציע השלמה לשתי השביעיות המסורתיות: מעשי הרחמים יכללו גם דאגה לביתנו המשותף.

כמעשה רחמים רוחני, דאגה לביתנו המשותף קוראת ל"התבוננות מלאת הודיה בעולמו של אלוהים" (Laudato Si', 214), מה "שמאפשר לנו לגלות בכל דבר מסר שאלוהים רוצה למסור לנו" (שם, 85). כמעשה רחמים גופני, דאגה לביתנו המשותף דורשת "מחוות יומיומיות פשוטות ששוברות את ההגיון של האלימות, הניצול והאנוכיות" ו"מורגשות בכל פעולה ששואפת לבנות עולם טוב יותר" (שם, 230-231).

לסיכום – נתפללה

על אף חטאינו והאתגרים המאיימים שניצבים בפנינו, לעולם איננו מתייאשים. "הבורא לא נוטש אותנו; הוא לעולם לא זונח את תכניתו האוהבת או מתחרט על כך שברא אותנו ... הוא איחד עצמו באופן מוחלט לעולמנו ואהבתו מדרבנת אותנו למצוא דרכים חדשות להתקדם הלאה" (Laudato Si', 13; 245). באופן מיוחד, נתפללה ב-1 בספטמבר ואכן לאורך השנה כולה:

אלוהי העניים,
עזור לנו לחלץ את העזובים
ואת הנשכחים על פני אדמה זו,
היקרים מפז בעיניך ...
אלוהי האהבה, הראה לנו את מקומנו בעולם זה
ככלים לאהבתך
לכל הברואים על פני אדמה זו (שם, 246)
אלוהי הרחמים, יהי רצון שנקבל את מחילתך
ונמסור את רחמיך לאורכו ולרוחבו של ביתנו המשותף.
השבח לך!
אמן.

________________________________________

[1] איגרת לכבוד כינון "יום התפילה העולמי עבור הדאגה לבריאה" (6 באוגוסט 2015).
[2] נאום בסנטה ברברה, קליפורניה, ארה"ב (8 בנובמבר 1997).
[3] ברתולומאוס ה-I, מסר לכבוד יום התפילה עבור הדאגה לבריאה (1 בספטמבר 2012).
[4] נאום לפגישה העולמית השניה של התנועות העממיות, סנטה קרוז דה לה סיירה, בוליביה (9 ביולי 2015).
[5] הרהור שלישי, התבודדות כוהנים לכבוד שנת היובל, הבזיליקה של פאולוס הקדוש מחוץ לחומות, רומא (2 ביוני 2016).
[6] קבלת קהל ב-30 במרץ 2016.
[7] ברתולומאוס ה-I, מסר לכבוד יום התפילה עבור הדאגה לבריאה (1 בספטמבר 1997).
[8] הרהור ראשון, התבודדות לכוהנים לכבוד שנת היובל, הבזיליקה של יוחנן הקדוש בלטראנו, רומא (2 ביוני 2016).
[9] קבלת הקהל ב-30 ביוני 2016.
[10] מעשי הרחמים הגופניים הם האכלת רעבים, השקיית צמאים, הלבשת ערומים, קבלת פני זרים, ביקור חולים, ביקור אסורים וקבירת מתים. מעשי הרחמים הרוחניים הם ייעוץ למסופקים, לימוד בורים, הוכחת חוטאים, ניחום סובלים, מחילת חטאים, סבלנות לפוגעים ותפילה עבור החיים והמתים.
[11] הרהור שלישי, התבודדות כוהנים לכבוד שנת היובל, הבזיליקה של פאולוס הקדוש מחוץ לחומות, רומא (2 ביוני 2016).